הניצחון הדרמטי של הולנד על מקסיקו הוא הוכחה נוספת לכך שהכדורגל ההגנתי עבר מן העולם. במשך כ-60 דקות המקסיקנים עשו בית ספר להולנדים, ביטלו אותם לגמרי, שלטו בכל פרמטר במשחק ותקפו ללא הפסקה, אך אז החליט מיגל הררה להוציא את ג'יובאני דוס סאנטוס ובעצם שידר לשחקניו פחד ופאניקה. במקום ללכת קדימה ולסיים את הסיפור, המקסיקנים הלכו אחורה ונזקקו להצלות של אוצ'ואה, שוב ושוב, כדי לשמור על היתרון.
במקביל, קיבלנו עוד הוכחה כמה לואיס ואן חאל הוא מאמן גדול. ההבדל בין מאמן גדול לעוד מאמן טוב, הוא לדעת להודות בטעות ולשנות תוך כדי משחק. הוא הראה לכולנו כמה הוא יצירתי ואיך הוא לא מפחד להודות בטעויות. ואן חאל הבין תוך כדי משחק שכדורגל הגנתי לא יוביל אותו לשום מקום, בטח לא לרבע הגמר, ושאין ברירה אלא לשחק כדורגל מהיר ושמח. למרות שאני בטוח שמדינה שלמה הופתעה שוואן פרסי הוחלף, כי ההנחה הראשונה היא ששחקן כזה לא מוציאים כי הוא יכול להכריע, החילופים שלו היו נכונים. הוא הבין שההתעלמות מהונטאלר מיותרת, ושלפעמים צריכים להמר נכון תוך כדי משחק.
זה אמנם לא המונדיאל הראשון שבו אריאן רובן מוכיח שהוא שחקן טוב, ולא הטורניר הראשון שבו הוא אחד השחקנים החשובים של הולנד, אבל במונדיאל הזה הוא נכנס לרשימת הגדולים באמת – תוך שהוא סוחב את הולנד על הגב שלו משחק אחרי משחק. רובן מוכיח שהוא מנהיג אמיתי, ושגיל 30 עשה לו טוב, ביגר אותו והפך אותו לאחראי יותר. לא בטוח שהפנדל עליו אכן היה, אבל במקרים אחרים במשחק השופט היה צריך לשרוק, ככה שאיפשהו זה התאזן. הייתה נגיעה, אבל הקפיצה של רובן הייתה מאוד תיאטרלית.
הולנד תקבל מהניצחון הזה המון ביטחון, במיוחד ווסלי סניידר שכבש שער גדול. כזה שגם 4 שוערים שהיו עומדים בשער לא היו עוצרים. רובן הוא שובר השוויון והיתרון האמיתי, וגם ואן פרסי לא יחזור שוב על היכולת הזו ברבע הגמר. למרות כל זה, ברבע הגמר לא תהיה פייבוריטית, פשוט כי במונדיאל הזה אין אנדרדוג ופייבוריטיות, כולם שוות ויכולות לנצח.
אני בטוח ששחקני ומאמני מקסיקו הולכים עם הרגשת החמצה נוראית, הרבה באשמתם, אבל הם בהחלט יכולים לצאת זקופים מהטורניר הזה. הם צריכים ללמוד מהטעות שלהם ולהמשיך עם הסגנון ההתקפי לכל אורך המשחק. יכול להיות שהם נלחצו מהמעמד והתרגשו מהניצחון שהולך ובא. זה מה שמבדיל בין מאמן ענק ומאמן טוב. הררה מאמן טוב, ואן חאל ענק.
המונדיאל הזה הולך וממצב אותו כטוב ביותר אי פעם, מונדיאל התקפי ושמח, מלא בשערים ודרמות. שרק יימשך כך, כי הבשורה שתצא ממנו תחלחל גם לליגות ברחבי אירופה בעונה הבאה.
