קודם כל חייבים להסיר את הכובע בפני ברזיל, גרמניה וארגנטינה. אלה הנבחרות שלאורך כמעט כל הטורניר זכו לביקורת נוקבת על סגנון ואיכות המשחק שלהן, אבל ברגע האמת של רבע הגמר הן עמדו בלחץ. הנה הן מוכיחות שבניגוד לנבחרות המבטיחות של בלגיה, צרפת וקולומביה, הן מסוגלות להתעלות מנטלית, להתלכלך אם צריך ולסגור משחק דקות ארוכות למען המטרה: חצי הגמר.
כל זה בניגוד לספרד ואיטליה שלא הצליחו לעשות את זה כבר בשלבים המוקדמים. הן הוכיחו שהן מסוגלות לשנות דברים מהותים תוך כדי תנועה כדי להביא תוצאות.
קחו את ברזיל. סקולארי אמר אחרי הכמעט הדחה בשמינית הגמר מול צ'ילה שהגיע הזמן שברזיל תפסיק להיות כל כך נחמדה. הוא יודע שברזיל לא איכותית מספיק בשביל לשחק כדורגל התקפי והרפתקני תחת הלחץ העצום שיש סביבה כמארחת המונדיאל.
אז היא באה לפרק, במיוחד את השחקנים הכי טכניים של קולומביה. אז היא באה לכל מצב נייח בטירוף כדי לכבוש. אז היא גרמה לקולומביה לאבד כיוון (בעזרת השופט שהבליג) במשך 70 דקות. כמה סמלי שדויד לואיז וטיאגו סילבה הם גם מצטייני הנבחרת וגם הכובשים ממצבים נייחים.
קחו את גרמניה. אחרי שמנואל נוייר התאושש מאימון הספרינטים מול אלג'יריה בשמינית הגמר והציל את גרמניה ממבוכה, יוגי לב חזר לבסיס חזק ואגרסיבי מול צרפת. פיליפ לאם, שחקן מופלא, לא יכול לשחק כקשר אחורי יחיד לפני בלמים איטיים. אין לו ואין להם יכולת לעצור התקפות מתפרצות מהירות של היריבה. זה טוב להנעת כדור אבל זה נוראי באיבוד כדור.
הומלס, שחזר להרכב, הוא הבלם הפחות איטי וגם הכי חכם של ההגנה הגרמנית. שוויינשטייגר וח'דירה שיחקו כשני קשרים אחוריים ושיתקו את פוגבה ומאטווידי שהם ההבדל בין נבחרת צרפת מאיימת ומפתיעה, לנבחרת שתקועה בהנעת כדור סתמית. וכך ביום בינוני מאוד של הגרמנים, הם עמדו יציבים כסלע ופשוט תיסכלו את הצרפתים האנמיים.
קחו את ארגנטינה. במשחקים הקודמים היה פקק תנועה מהקישור ומעלה. כולם בתוך כולם. שיטת היהלום לפיה מסי משחק מתחת לשני חלוצים (היגוואין ולאבסי) תקעה את המשחק. די מריה היה כל הזמן חלק משלישיית הקישור האחורי וגם חיפש את דרכו בתוך הצפיפות הנוראית. מכיוון שארגנטינה בקושי השתמשה במגינים כאופציה לרווח, לתקוף ולאיים על היריבה, זה גרם לה להיות מבולגנת בהתקפה וגם בחזרה להגנה.
הפעם ארגנטינה שיחקה באופן מסודר ואחראי. סאבלה עלה עם שני קשרים אחוריים מתואמים ואגרסיביים (ביליה ומסצ'ראנו), כשדי מריה בכלל על קו ימין כדי לרווח את המשחק ואז להיכנס עם רגל שמאל (כמו בשער) ובצד השני לאבסי על קו שמאל עם המהירות והעזרה למגן שלו. מסי נשאר חופשי באמצע לחפש שטחים מאחורי הקישור של היריבה ולצאת למתפרצות. כן, אפילו מסי עשה עבודה מלוכלכת בסגירה ועבירות מכוונות כדי לעצור את הבלגים בזמן חטיפה.
לכן גם ביום לא גדול של ארגנטינה, היא היתה מסודרת נהדר על המגרש ומנעה מהבלגים, שהיו כבדים מאוד, להגיע למצבי הבקעה או בעיטה. היגוואין נתן משחק ענק וכמה חשוב שהוא ודי מריה עזרו למסי בשלבים המתקדמים.
לגבי הולנד, ראינו אתמול כמה קשה לה להיות פייבוריטית. פתאום האוראנג' כבר לא מנצלת מצבים, פתאום היא לחוצה בפעולה האחרונה. בכל זאת יש שלושה אנשים שהשאירו חותם ענק על המשחק הזה. קיילור נבאס, שוער קוסטה ריקה, שיהפוך למלפפון הכי חם בשוק ההעברות בעקבות המונדיאל. פשוט גיבור סופר-על בטורניר הזה.
בצד השני, לואיס ואן חאל שפשוט פוגע בינגו בכל שינוי שהוא עושה. זה מדהים - אפילו חילוף של שוער לפנדלים הופך לחילוף מנצח. וכמובן, טים קרול שנכנס בדקה ה-120 לדו-קרב הפנדלים והעלה את הולנד. הוא ייזכר לעד בדפי ההסטוריה של הולנד.
המשחקים ברבע הגמר היו לחוצים וזהירים. נכבשו מעט שערים ורובם הגיעו ממצבים נייחים. באופן טבעי, כרגע החזק שורד. לא היפה, לא האטרקטיבי, ולא חסר הניסיון. חצי הגמר? ברזיל ללא ניימאר, גרמניה,הולנד וארגנטינה ללא די מריה - שמות גדולים, כדורגל בינוני. אולי כדאי שנחכה למסי, רובן ומולר. זה קצת יותר מרגש.
