מה מחבר בין נבחרת הולנד לאוהדי הכדורגל בישראל? אפשר ליחס את האהדה הגורפת, שכנראה נמצאת בירידה לאור העלייה באהדה לנבחרות הלטיניות, לכך שיש כמה גשרים המחברים בין נבחרת האוראנג' לאוהדים בישראל שלא מפסיקים לחפש נבחרת להתנחם בה. זאת שלנו, עם כל האהבה, מתסכלת, מייסרת, מכאיבה ולא ממש נותנת תקווה. רגע לפני חצי הגמר החמישי אליו העפילה הנבחרת ההולנדית, שם מחכים לאו מסי וחבריו, החלטתי לחפש את הקשר שלנו אליהם, או את הקשר שלהם אלינו.
למה דווקא הולנד? הסיבה מדוע לא, לוקחת אותנו אל המאה ה-17, אז התפתחה הקהילה היהודית המקומית, שהתבססה על סוחרים עתירי ממון. ומה הלאה? כמו בכל מקום בו יהודים עשו כסף, והרבה, החלה שנאה מקומית ומאה אחת מאוחר יותר, רובה של הקהילה סבל מעוני ומחסור. כל זאת, לשמחתם של ההולנדים המקומיים שגם דאגו למחוק את רעיונותיו של הוגה הדעות היהודי המפורסם ברוך שפינוזה. אז למה הולנד? לא ברור. למרות הקשיים, ההמשך היה קצת יותר אופטימי אך הסוף טראגי. היהודים חזרו לעצמם והקהילה שגשגה ומנתה סוחרים רבים ומשפחות אמידות. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בהולנד למעלה מ-140 אלף יהודים, פחות מארבעים אלף שרדו את השואה אמנם בעזרתם של הולנדים, אך רוב ההולנדים עזרו לנאצים לחסל את רובה של הקהילה. אדמת הולנד ספוגה בדם יהודי. בכמויות. אז למה הולנד? אין סיבה.
עברו כמה שנים, הקמנו מדינה ואשכרה יש לנו נבחרת כדורגל. אמיתית, משלנו. גם להולנדים הכל הלך קשה וגם הם ניסו להתאושש ממלחמת העולם השנייה ומההרס שזרעו הנאצים, ובגזרת הכדורגל, ההולנדים התחילו לבנות הכל מהתחלה. האוראנג' שיחקו במונדיאלים באיטליה ב-1934 וכעבור ארבע שנים בצרפת, אך מאז חיכו האוהדים ההולנדים לרגע שבו הנבחרת תשוב למונדיאל. זה קרה ארבע שנים לאחר שמוטל'ה שפיגלר כבש את השער ההוא מול שבדיה בטולוקה. הולנד עלתה למערב גרמניה 1974 וזאת הייתה ההיכרות הראשונה עם אוהדי הכדורגל בישראל. זה גם המונדיאל הראשון ששודר כאן בשידור ישיר, למרות שלא ידענו שמדובר בנבחרת האוראנג', כי הטלוויזיה הישראלית שידרה בשחור לבן וגם העיתונים עוד לא היו בעניין של צבע.
לא לדאוג, את הצבע סיפקה הולנד. בשלב הבתים היא דרסה את ארגנטינה, ניצחה את ברזיל ומזרח גרמניה ואל בתים רבים בישראל הגיעו הביצועים של צמד היוהאנים, קרוייף ונייסקנס, רוד קרול וג'וני רפ ואפילו רוב רנסנברינק, הארי האן, וים סורבייר וחבריהם. הולנד פגשה בגמר את מערב גרמניה, הובילה 0:1 אבל חטפה מפול ברייטנר וגרד מולר ונוצחה בגמר הראשון אליו הגיעה. בישראל למדו מה זה טוטאל פוטבול, כמו שכל אירופה למדה דרך אייאקס בשלוש השנים שקדמו למונדיאל. בישראל ראו, אהבו ושנאו. ראו גמר בלתי נשכח, למדו לאהוב את הולנד ואהבו לשנוא את מערב גרמניה. למה דווקא הולנד? הנה יש לנו סיבה הראשונה.
עברו ארבע שנים ושוב, הולנד. יוהאן קרוייף לא ממש רצה להגיע לארגנטינה אבל רנסנברינק, נייסקנס, רפ, קרול והאן הגיעו יחד עם התאומים וילי ורנה ואן דה קרקהוף והטלוויזיה הישראלית שוב שידרה מונדיאל, עדיין בשחור לבן, אבל לא לדאוג, לענייני הצבע דאגו גם הפעם ההולנדים שהביסו את איראן, אז עוד פרס, לא כבשו מול פרו והפסידו לסקוטלנד של קני דלגליש ובכל זאת עלו לבית השני. שם, אוסטריה חטפה חמישייה, מערב גרמניה ספגה מרנה ואן דה קרקהוף בדקה ה-82 (2:2) וניצחון על איטליה שלח את אהובת האוהדים בישראל לגמר המתבקש עם המארחת, שכבשה שישייה מול פרו והשאירה את ברזיל מחוץ לגמר. הגמר במונומנטאל כבר היה גדול על ההולנדים שאמנם לקחו את מריו קמפס וחבריו להארכה על משטח דשא עמוס קונפטי, אבל קמפס וברטוני דאגו לעשות כמצוות החונטה הצבאית. היה חסר להם שלא. ומה לנו מכל הסיפור? למה דווקא הולנד? כדורגל שמח, 15 שערים, ובקיצור, שוב לוזרית נצחית.יש לנו סיבה השנייה.
עשר שנים אחרי ראינו כתום בעיניים ומפלס האהבה התעצם. הטלוויזיה מזמן שידרה בצבע ולמערב גרמניה הגיעה חבורה הולנדית שרצתה רק דבר אחד, לזכות בפעם הראשונה בגביע אירופה לאומות, ובקיצור, יורו 88'. חלק מהשמות בנבחרת הולנד שימשו השראה שנתיים מאוחר יותר לעלי מוהר האהוב. ואן ברויקלן, ואן טיחלן, ואן סחיפ, וים קיפט וכמובן מרקו ואן באסטן. אם נחבר למשוואה את האחים קומאן, פרנק רייקארד ורוד חוליט, נקבל תוצאה: אחת הנבחרות הכי מלהיבות בעידן המודרני שניצחה לראשונה את מערב גרמניה. זה קרה בחצי הגמר ובגמר מול ברית המועצות, ואן באסטן דאג לנעוץ את חץ האהבה של קופידון עמוק בלבבות בני ישראל, שחגגו כאילו ישראל זכתה באליפות אירופה. תואר ראשון ויחיד לנבחרת הולנד. למה דווקא הולנד? תשאלו את כל מי שראה את השער של מרקו ואן בסטן. זאת אגב הסיבה השלישית.
מאז הולנד לא זכתה בתואר. אנחנו להבדיל, תקועים ברחוב ללא מוצא. אז במי נתנחם? בהם כמובן. ב-1992 ריצ'רד מולר נילסן, ינוח בשלום על משכבו, העיף את הולנד בחצי גמר היורו בדרך לזכייה היסטורית בתואר, רק בכדי לגלות שעדיף לסמוך על כדורגלן דני, רק לא על ישראלי. כעבור שמונה שנים, ההולנדים אירחו את היורו יחד עם בלגיה והגיעו עד לחצי הגמר באמסטרדם ארינה. הפעם הם קיבלו שיעור באיטלקית והפסידו בפנדלים לאזורי של דינו צוף. עוד ארבע שנים ועוד אכזבה. הולנד אמנם עברה את שבדיה ברבע גמר היורו בפורטוגל בפנדלים לאחר 120 דקות מאופסות, וכבר אז אריאן רובן הפציץ משקופים, רק לא את הרשת. בחצי הגמר הפסידה לפורטוגל ואצלנו, האהבה רק מתעצמת. עדיין מפנטזים על שנות ה-70, נזכרים ב-1988 וחולמים. מתי נגיע כבר למונדיאל. למה דווקא הולנד? כי לנו אין משלנו. לא היינו שם כבר 44 שנים. להולנדים יש. יש כדורגל, יש חלומות שאפילו מתגשמים. יש ציפיות ותקוות. יש להם ברחובות צ'יפס בלי סוף ובירה נהדרת. יש להם קופי שופס והיו להם מתנדבות מדהימות בקיבוצים. ולנו?
אפשר להיזכר בגמר המונדיאל בדרום אפריקה ולחשוב מה היה קורה אם רובן היה מכניע את איקר קסיאס חצי שעה לסוף. אולי בכל זאת אחרי שלושה הפסדים בגמר הגיע הזמן לנצח, כך לפחות מאמינים אוהדי הולנד הבטוחים שאת ארגנטינה הנבחרת של לואיס ואן חאל תעבור. לא בטוח שהיום הולנד היא הפייבוריטית של אוהדי הכדורגל בישראל. מאז, אפילו למדנו לאהוב את גרמניה ולחלום בספרדית על לאו מסי. מגיע להם לא? אבל, הגיעה זמנה של הולנד. ניצחון על ארגנטינה בחצי הגמר וניצחון על גרמניה בגמר יהיה תיקון היסטורי ראוי. למה דווקא הולנד? הגיע הזמן.
