כבר כמה לילות שאני מתעורר עם זיעה קרה על הגוף. זה מתחיל כשהדמיון מציף אותי עם תמונות שרצות במהירות במוח... בליני, מאורו ראמוס, קרלוס אלברטו, דונגה, קאפו. אני רואה אותם מול העיניים, את הקפטנים של ברזיל מניפים את חמשת הגביעים שלנו והעולם רוקד סמבה. אחרי כמה דקות של מסיבה, ערפל מכסה את השמיים. לפתע שוב הגביע מונף כשהידיים של טיאגו סילבה אוחזות בו. הערפל במהירות מכסה גם אותו, הכל נהיה לא ברור ומיד אני מזנק מהמיטה בבהלה ומתנשף בכבדות. "איפה הגביע", אני צועק? נצטרך לחכות ל-13 ביולי, אז החלום יהפוך למציאות.
הכל מוכן לקראת החודש הגדול בו הסלסאו ברזילרה תנסה לזכות בגביע השישי בתולדות האומה. או כמו שבפורטוגזית קוראים לו, ה-Hexa - השישי. כאן במרכז תל אביב כל שבע החולצות מוכנות ומגוהצות לכל יום בשבוע, כבר חודש שהן בקדמת הארון מתחננות לעלות על הגוף. הצעיף עליו רשומה הכתובת: Campeao Do Mundo מ-2002 מפאר את הספה ובכל פעם שנכנסים לחדר הצבע הצהוב שלו בוהק אפילו כשהכל חשוך מסביב, כמו שברזיל שלי נוצצת על המגרש.
שאלה של אמונה
אני מאמין בנבחרת של סקולארי יותר מאי פעם, ובכל אחד מ-23 השחקנים שבסגל. במיוחד בניימאר, שבגיל 22 מסוגל לסחוב על הגב שלו 200 מיליון ברזילאים - ואל תדברו איתי על לחץ. השחקן המצטיין של הנבחרת יוכיח לכולם שבמדים הלאומיים אין שום טיפת דם לחוצה בוורידים שלו. נכון, אף אחד מ-45 השערים שלו ב-65 הופעות לא היה במעמד הגדול ביותר של הכדורגל, אבל כשהוא במדינה שלו עם הקהל בסאו פאולו שדורש ז'וגו בוניטו (כדורגל יפה) כל הזמן ומוכן לשרוק בוז לנבחרת אם הוא לא מקבל – הילד לא נלחץ.
כבר שנים שהבחור הצנום מסנטוס נמצא בפרונט בכל שניה שהוא ער. בכל אימון של ברזיל יש מצלמה שמכוונת רק אליו, בחדר ההלבשה מצלמות הטלפונים הסלולריים עליו באופן קבוע ולכל מקום שהוא הולך התקשורת עוקבת אחריו עם עשרות כתבים שמצטטים כל מילה שיוצאת לו מהפה. שלא נדבר על חשבונות אינסטגרם וטוויטר עם מיליוני עוקבים, ונסו לספור את כמות התוצאות היומיות כשתחפשו את שמו בגוגל. ניימאר ג'וניור תמיד שם, בחוץ, מולכם ובשבילכם.
שר מהלב
רגע האמת מתקרב וקרואטיה היא הנבחרת הראשונה שתנסה לעצור את פיליפאו והשחקנים שלו בקורינתיאנס ארנה. עשרות האלפים ביציעים ישירו ביחד עם השחקנים את ההמנון כשיד ימין על הסמל וגם אדוארדו דה סילבה, שנולד בריו דה ז'ניירו והיום משחק תחת הנבחרת של ניקו קובאץ', סיפר שלא יוכל לעצור את השפתיים שלו וישיר את שני ההמנונים ברגע האמת.
אלה ימים לא פשוטים לברזיל. ברקע מתנהלת הפגנה של מורים המוחים על שכרם הנמוך או שיתוק של מערכת תחבורה שלמה עקב שביתת נהגי הרכבות, אבל ברגע שהקנריות יעלו על המגרש כולם מאוחדים. כמו שנכתב בשיר החדש של פול מיקלוס ופרננדה טאקטיי שמלווה את הסלסאו בתקופה האחרונה: "תראי את הכוח שלך ברזיל. הניפי את דגל המדינה וכל התשוקה תציף את ההמונים". Mostra Tua Força Brasil.
[אסף אקרמן]
