שוער: ווילי קבאז'רו (ארגנטינה)
כנראה שהסיפור של ווילי ונבחרת ארגנטינה יישאר לעד לא ברור. בשתי העונות האחרונות, השוער הוכיח את עצמו כאחד היציבים בליגה הספרדית עם לא מעט הופעות מרשימות. נכון שבשנה החולפת הוא לא הגיע להישג יוצא דופן עם מלאגה, אבל בטוח שנראה טוב יותר מהשוערים הבכירים באלביסלסטה, סרחיו רומרו שערך 9 הופעות בלבד במונאקו ומריאנו אנדוחאר, שירד ליגה עם קטאניה. "אני לא יכול לעשות יותר מלשחק כמו ששיחקתי ולשלוח מסר לאלחנדרו סאבלה", אמר. המאמן כמובן שלא הקשיב: "העדיפות שלי היא לשוערים ששיחקו מתחילת הקמפיין". אם תחפשו החלטה מקצועית בעניין הזה, לא תמצאו.
מגן ימני: דני קרבחאל (ספרד)
אחרי פציעתו של אלבארו ארבלואה באמצע העונה, קרבחאל תפס את מקומו בהרכב ריאל מדריד ויקשה על המגן הוותיק לחזור לשם כשיחזור. זה לא הספיק לוויסנטה דל בוסקה שהעדיף את חואנפראן וססאר אספיליקואטה. קרבחאל שחוטף בממוצע יותר כדורים מהשניים, כבש שני שערים ובישל שלושה יישאר בבית, בעוד הקולגות שלו, שלא רשמו שום נתון כזה בשנה החולפת, ייסעו לברזיל. נמצאה נקודת תורפה בנבחרת ספרד?
למארחת המונדיאל יש אולי את הקו האחורי החזק בטורניר. דאנטה, טיאגו סילבה ודויד לואיז הם בלמים אדירים, אבל האם ללואיס פליפה סקולארי באמת לא היה מקום בשביל הגורם העיקרי בהגנת הברזל שאתלטיקו מדריד הציגה העונה? יותר מכך, האם הנריקה, עם כל הכבוד, ראוי יותר ממנו? כשמאמן בוחר את הסגל שלו למונדיאל, שחקנים בכושר הטוב ביותר צריכים להיות בסגל. כנראה שהפוליטיקה קודמת להיגיון בדרום אמריקה.
בלם: אנג'לו אוגבונה (איטליה)
גם הפעם צ'זארה פראנדלי צפוי להמשיך להתבסס על השלישייה האחורית המצוינת של יובנטוס. אם כך, למה לא לקחת גם את מי שדואג להשלים אותם בקבוצה? כשג'יורג'יו קייליני היה פצוע, או כשלאונרדו בונוצ'י מעט זייף, אוגבונה היה שם כדי לסגור את הפינות. מלבד ההשתלבות בגברת הזקנה, הבלם גם הפך לשחקן נבחרת בלא מעט משחקי מוקדמות והכנה, אך ברגע האמת נשאר בחוץ. לא בטוח שגבריאל פאלטה יבין כמו שצריך את היובנטינים במקרה ש...
מגן שמאלי: פליפה לואיס (ברזיל)
אפשר לעשות העתק-הדבק ולשנות את השם ממירנדה ללואיס, אבל נחדד החלטה מוזרה נוספת של סקולארי. כשמדובר בפעולות הגנתיות, לואיס עולה על מרסלו ומקסוול, שנכנסו לסגל הסלסאו בעמדתו. התקפית הוא נופל ממגן ריאל, אך לא פעם השאיר האחרון את קבוצתו עם המכנסיים למטה כתוצאה מכך. בניגוד אליו, לואיס יודע לעשות את הפריצות באחריות ולא מעט שערים חשובים של הקולצ'ונרוס הגיעו מכיוונו. המאבק על העמדה הזאת בברזיל הוא קשה ויותר קשה לבחור מי יותר ראוי לו. עם זאת, קשה שלא להסתכל על אי הזימון הזה כפחות ממחדל.
קשר: ראג'ה ניינגולאן (בלגיה)
כבר אחרי חצי עונה ברומא, ניינגולאן הפך לאחד השחקנים היותר דומיננטיים בסרייה A. לצערו, התרומה הנהדרת שלו להישג של הג'יאלורוסי שסיימו במקום השני, לא הספיקה לו כדי להיכלל בסגל של מארק וילמוטס. ככה זה להיות כדורגלן בלגי כיום, לא משנה כמה טוב אתה, לא תמיד זה מספיק. "רומא הרבה יותר חזקה כשניינגולאן משחק", הודה רודי גרסיה ויכול להיות שזה חומר מחשבה גם לווילמוטס, שהעדיף לתת קרדיט לסטיבן דפור ומוסא דמבלה אחרי עונה פחות טובה משל קשר הזאבים. עם כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, בלגיה הייתה יכולה להיות אפילו יותר יצירתית עם ניינגולאן.
קשר: איסקו (ספרד)
אנחנו זוכרים את ההופעה האדירה של איסקו רק לפני שנה ביורו הצעירות. רבים מאיתנו גם ראו זאת מקרוב. הקשר המוכשר המשיך את ההתקדמות שלו העונה בריאל מדריד ובלא מעט משחקים בהם קיבל הזדמנות, החזיר עם הופעות מצוינות. זה היה מתבקש שהוא יעשה את קפיצת המדרגה לבמה הגדולה בברזיל, אבל דל בוסקה שוב החליט להפתיע ואיסקו לא נכלל אפילו בסגל המורחב. אחרי העונה הקשה שעברו כמה קשרים ספרדיים, ההופעה שלהם במונדיאל היא תעלומה. איסקו, שיכול למלא שלוש עמדות במרכז השדה, היה יכול להיות חיפוי מעולה. היה.
קשר: סמיר נאסרי (צרפת)
אם הסיפורים של דידייה דשאן מחדר ההלבשה נכונים, ההחלטה שלו לא לזמן את נאסרי היא מוצדקת. מצד שני, בעונה החולפת הכישרון של הקשר באמת התפוצץ עם 9 שערים במנצ'סטר סיטי, ביניהם אחד חשוב במיוחד במשחק האליפות מול ווסטהאם. אז כן, אפשר להבין את דשאן, אבל גם אפשר להתאכזב שעד שנאסרי סוף-כל-סוף הפך את עצמו לשחקן של מאני טיים, בטריקולור מעדיפים להימנע ממנו.
חלוץ: לנדון דונובן (ארה"ב)
"אני רציתי לנסוע לברזיל, מאוד רציתי", אמר דונובן השבור לאחר שנופה על-ידי יורגן קלינסמן מהסגל. מאחורי הניפוי הזה יש גם תובנה: הסמל הגדול כנראה לא יזכה לעוד הזדמנות לשחק במונדיאל. ארה"ב התקדמה מאוד בשנים האחרונות, עם כמה משחקים מהנים בגביע העולם שדונובן היה חלק בלתי נפרד מהם. גם היום האמריקנים מציגים נבחרת מאוד כישרונית שקלינסמן מאמין שיכולה להעפיל מהבית הלא פשוט אליו הוגרלה. עם לא מעט צעירים שהגרמני זימן, הוא עוד עלול להתחרט שוויתר על הרגליים המנוסות של דונובן.
חלוץ: לוקה טוני (איטליה)
שנה אחורה, האפשרות שטוני יהיה חלק מנבחרת איטליה נשמעה כמו בדיחה. חלוץ בגיל 36, אחרי סיבוב קצר במפרץ בו עשה כמה גרושים ועם תחושה שהוא כבר הרבה מעבר לשיא. המעבר לוורונה גרם למהפך. החלוץ חזר לקרוע רשתות ואחרי שכבש 21 שערים, הוא הודיע לצ'זארה פראנדלי: "אם תזמן אותי, אני אגיע". המאמן העדיף להתעלם מהעונה הנהדרת של טוני ואפילו לא זימן אותו לסגל הראשוני. כן, יש חלוצים מצוינים שבכל זאת יסעו לברזיל עם הסקוואדרה אזורה, אבל קאמבק מרגש של טוני בטוח שלא היה מזיק.
חלוץ: קרלוס טבס (ארגנטינה)
"אני חושב שלמאמן ארגנטינה אין טלוויזיה שקולטת שידורים של יובנטוס", אמר טבס עוד לפני שקיבל את הבשורה הצפויה שלא ייכלל בסגל של סאבלה לגביע העולם. למה צפוי? כי המאמן לא נתן אפילו טיפת תקווה שדעתו תשתנה והוא בכל זאת יזמן את קרליטו. בדומה לאיטליה, גם בארגנטינה יש שמות שלא נופלים מטבס, בלשון המעטה, אבל מיליוני ארגנטינאים נותרו מאוכזבים כשראו את מי שהבקיע 21 פעמים בעונת הבכורה שלו באלופת איטליה נשאר בחוץ. כמו במקרה של קבאז'רו, כל קשר בין ההחלטה של סאבלה לכדורגל הוא מקרי בהחלט.
