תשאלו כל מאמן של נבחרת נוער בעולם והוא יאמר לכם שאם משנתון מסוים יגיעו בסופו של דבר שני שחקנים לנבחרת הבוגרת, זה יהיה הישג. אם יעלו שלושה, זה יהיה הישג עצום. מעבר לכך, זה לנס.
ב-2 ביולי 2005, לפני תשע שנים, שיחקה הנבחרת הצעירה של ארגנטינה בגמר המונדיאליטו (אליפות העולם עד גיל 20) מול ניגריה. בניגריה בלט קשר גבה קומה ואלגנטי, ג'ון אובי מיקל שמו. מאותה נבחרת צעירה, אובי מיקל הוא היחיד שעשה קריירה גדולה, וגם שיחק במונדיאל בברזיל. כל היתר נפלו בדרך. מהעבר השני, בהרכב של ארגנטינה, אפשר היה למצוא אז את הבלם אסקיאל גאראי, המגן פבלו סבאלטה, הקשר פרננדו גאגו ואחד, ליונל מסי. במהלך הגמר הכניס פרנסיסקו פרארו גם את לוקאס ביגליה ואת סרחיו אגוארו.
ספרתם נכון, שישה שחקנים מאותה נבחרת שזכתה בגביע העולם לנבחרות צעירות לפני תשע שנים, משחקים במונדיאל בברזיל, עם הנבחרת הלאומית. אין בכלל ספק שמדובר ב"דור זהב". שישה שחקנים שיעשו את כל הדרך וכעבור תשע שנים ישחקו בחצי גמר המונדיאל - זהו הישג עצום ונדיר. ארגנטינה ניצחה 1:2 באותו גמר ב-2005, עם צמד פנדלים של מסי, שסיים כמלך שערי הטורניר והשחקן המצטיין. הערב, תשע שנים אחרי ההצלחה בהולנד, ינסו אותם שישה שחקנים לנצח באצטדיון בסאו פאולו את נבחרת הולנד, ולהעפיל שוב לגמר גביע העולם. אלא שהפעם זה הגמר של "הגדולים".
כמובן שהצלחה של הנבחרות הצעירות לא מבטיחה שום דבר כשזה מגיע לבוגרים. עובדה: מאז 1995 זכתה ארגנטינה בגביע העולם לנוער לא פחות מחמש פעמים. אבל בכל השנים הללו היא נכשלה פעם אחר פעם במונדיאל עצמו. ההיסטוריה מוכיחה שהצלחות של הנבחרות הצעירות לא מלמדות על כך שכמה שנים לאחר מכן הנבחרות הבוגרות יזכו בתארים. נבחרת פורטוגל הגדולה של לואיס פיגו, רוי קושטה ופאולו סוזה זכתה פעמיים בגביע העולם לנוער, ב-1989 וב-1991. אז נכון שפורטוגל הפכה לנבחרת חזקה בשנות ה-90 וה-2000, הרבה בזכות אותו "דור זהב", אבל בתארים היא לא זכתה.
אפשר אולי להצביע על הזכייה של ספרד בגביע העולם לנוער ב-1999 כאירוע שסימן את תחילת העלייה של הכדורגל הספרדי. אבל מבט מעמיק יותר מגלה שמאותה נבחרת שניצחה בגמר את יפן 0:4 השחקן היחיד שהפך לכוכב-על הוא צ'אבי. איקר קסיאס היה השוער המחליף.
אבל בואו נחזור לארגנטינה, שהמשחק הערב יהיה חצי גמר המונדיאל הראשון שלה מזה 24 שנה. הפעם האחרונה הייתה ב-1990 מול המארחת איטליה באיצטדיון סן פאולו בנאפולי. זו הייתה לא מרשימה, שהצליחה להגיע לאן שהגיעה בזכות נחישות אדירה ובזכות הגאונות של דייגו ארמנדו מראדונה, ששיחק במונדיאל הזה כשהוא לא כשיר באופן מלא.
נבחרת ארגנטינה הנוכחית טובה יותר מארגנטינה של 1990, שניצחה את איטליה בחצי הגמר בפנדלים, אבל הפסידה בגמר למערב גרמניה. אם אפשר בכלל לעשות השוואות, אז הנבחרת של אלחנדרו סאבלה מזכירה יותר את הנבחרת של 1986, זו שזכתה במונדיאל במכסיקו. כמו אז כך גם עכשיו, לא נבחרת גדולה – אבל נבחרת ממוקדת מטרה, חכמה מאוד מבחינה טקטית, עם מאמן שיודע בדיוק מה הוא רוצה, עם הרבה שחקנים טובים, ועם כוכב על אחד.
סדר עולמי חדש? מסי, מראדונה והגביע שביניהם
ההשוואות בין מסי למראדונה הן בלתי נמנעות, ועל אחת כמה וכמה ברגע הזה, שיכול למצב את מעמדו של מסי בהיסטוריה של הכדורגל. אם מסי ייכשל, יפסיד בחצי הגמר, או בגמר, לא יעשו לו הנחות: הוא יישאר שני לדייגו בכל ההשוואות.
מסי חגג לפני כמה ימים יום הולדת 27. דייגו מראדונה היה במונדיאל של 1986 בן 26. כמעט אותו הגיל. המשמעות של מסי לנבחרת עכשיו, גם ברמה הטקטית וגם ברמה הסמלית, מזכירה מאוד את מצבו ומעמדו של דייגו בנבחרת לפני 28 שנה.
למי ששכח, מראדונה לא הבקיע אף אחד משלושת השערים של ארגנטינה בגמר מונדיאל 1986 מול מערב גרמניה, ובכל זאת היה השחקן המצטיין במשחק. מסי פתח את המונדיאל בברזיל עם ארבעה שערים רצופים, אבל בשמינית הגמר מול שוייץ הוא "רק" בישל את שער הניצחון לאנחל די מריה וברבע הגמר נגד בלגיה לא היה שותף ישיר לשער של גונסלו היגואין. אבל התרומה שלו היא עצומה.
כמו מראדונה בזמנו, מסי גורם לשחקני היריבה לפחד גדול. הם עטים עליו כדי לחלץ ממנו את הכדור. לפעמים שניים, שלושה או ארבעה שחקנים בעת ובעונה אחת. כשזה קורה שחקנים אחרים מקבלים מעט יותר חופש פעולה. כך בדיוק הובקע השער של די מריה נגד שווייץ.
רצה הגורל ויממה לפני משחק חצי גמר המונדיאל הראשון בקריירה של מסי, הלך לעולמו אלפרדו די סטפנו, אחד משלושת הכדורגלנים הארגנטינים הגדולים בכל הזמנים. הוויכוחים על "מי הגדול מכולם" נמשכים כבר עשרות בשנים ובסופו של דבר מדובר בעניין של טעם, בדעות סובייקטיביות. זה לא מדע מדוייק.
ובכל זאת, ארגנטינה יודעת והעולם יודע, שבעוד 180 דקות של כדורגל, סדרי עולם עשויים להשתנות. שאולי הערב בסאו פאולו ועוד יותר ביום ראשון במרקאנה, נוכל לדבר על סדר עולמי חדש.
