השלמת עסקת הענק בין אינטר לברצלונה, ששילמה 45 מיליון יורו וסמואל אטו עם פה אחד גדול תמורת זלאטן איברהימוביץ', שוב מעלה את השאלה: האם אלופת אירופה לא מסוגלת להיפרד משחקנים בצורה שמכבדת אותה, אותו ואת אטו?
הקמרוני הוא אולי הכוכב האחרון שעלה על מטוס מבירת קטאלוניה בדרכו לקבוצה חדשה, אבל לא חסרים שחקנים שמפארים את רשימת הנבעטים מהמועדון שהמוטו שלו הוא: "יותר מסתם מועדון". רונאלדיניו, דקו, ריבאלדו ועוד רבים הגיעו לקאמפ-נואו, תרמו לבארסה את מיטב שנותיהם ונמכרו/שוחררו כשהמועדון כבר לא היה צריך אותם.
ויש גם דוגמאות מהצד השני, אמנם מעטות, אבל יש. סילביניו, למשל, שלבש את מדי הבלאוגראנה במשך 5 שנים, התחבר למועדון עד כדי כך שבחגיגות הזכיה בדאבל (לפני גמר ליגת האלופות) בסיום משחק הליגה מול אוסאסונה, דיבר לאוהדים בקטאלונית שוטפת.
המגן הברזילאי ידע עוד במהלך העונה שבסיומה חוזהו לא יוארך והקיץ הוא עזב. רובכם לא שמעתם על זה (לפחות עד הרכישה של מקסוול) בגלל שסילביניו לא עשה הרבה רעש – למרות שהפרידה באה מהצד של המועדון – אמר יפה "תודה" והלך לחפש קבוצה חדשה (שעדיין לא נמצאה וכנראה תהיה סלטיק), מה שלא עשה אטו.
גם הקמרוני יכול היה לגמור את הפרק של בארסה בצורה יפה אם היה מקבל את הפרידה בהבנה, כלומר מפנים את העובדה שגוארדיולה לא רוצה אותו יותר או מסכים לרדת בדרישות השכר שלו, מאריך את החוזה ומונע בכלל את כל הסיפור מלכתחילה, אבל מלך האריות אף פעם לא היה אחד שסותם את הפה ונותן שידרכו עליו. וזה בדיוק מה שבארסה עשתה, מבחינתו, כשהפכה אותו לקלף מיקוח מול מועדונים אחרים.
כבר בקיץ הקודם אפשר היה להבין שגוארדיולה ואטו לא משדרים על אותו גל אחרי שהמאמן הודיע כי החלוץ עומד למכירה, כבר אז היה ברור שהמחלוקת בין החלוץ לבארסה היא האופי הבעייתי שלו והעובדה שהוא דרש שכר מופרז לדעת לאפורטה – 10 מיליון יורו לעונה – דבר שהוליך להחלטה לא להאריכו ולחשש במועדון הקטאלוני, שברגע שהוא יפוג, קבוצה שכן תהיה מוכנה לעמוד במשכורת העתק של הקמרוני (מי אמר מנצ'סטר סיטי?) תחתים אותו בחינם.
למרות שהפך לשחקן ספסל בתחילת דרכו של גוארדיולה כמאמן בארסה, אטו נלחם, חזר להרכב והסוף ידוע, אבל גם הוא ידע שבקיץ הקודם הוא אולי נשאר – בין היתר בגלל שלא היו עליו קופצים וכי הקטאלונים לא מצאו לו מחליף ראוי – אבל הפעם המועדון ירצה למכור אותו בכל מחיר. וזה מה שקרה. תחילה לסיטי, שהציעה 30 מיליון יורו עבור הקמרוני ונדחיתה על-ידו בשל העובדה שלא תשחק באירופה העונה, ואז לאינטר.
אטו הוא אחד שחי על הנקמה. כשריאל לא האמינה בו עוד כשהיה נער ובסיומה של כל עונת השאלה, הוא החליט שהיא תתחרט על זה ומאז, עוד במדי מיורקה, הוא מעניש אותה כל פעם מחדש. זה לא שגוארדיולה לא מחזיק מאטו (הרי הוא נתן לו את הצ'אנס להוכיח את עצמו), אבל ההתנהגות של הקמרוני לא מתאימה לו.
הסירוב של מלך האריות להיכנס כמחליף במשחק מול רסינג סנטאנדר, לבקשת פרנק רייקארד, הריב המתוקשר עם רונאלדיניו שהגיע לאחר מכן וההודעה שמיורקה (מולה הוא אף פעם לא חוגג כיבוש שער) היא הבית האמיתי שלו, הם דברים שפפ, קטאלוני מלידה, זוכר היטב ולא ממש אוהב.
בנוסף להיבט הכלכלי, הרצון של גוארדיולה לשדרג את שלישיית ההתקפה שלו עם "מספר 9" אמיתי (חלוץ רחבה קלאסי) דחפה עוד יותר את אטו אל מחוץ לקאמפ-נואו. השם החם בפנקס של פפ היה איברהימוביץ', אבל בארסה נרתעה ממחיר 80 מיליון היורו שדרש עליו מאסימו מוראטי ואז המטרה היתה דוד וייה, שהקטאלונים הציעו עבורו 42 מיליון ונתקלו בסירוב.
אחרי שהמו"מ עם העטלפים נפל, הבלאוגראנה חזרו לאופציית איברהימוביץ' וסיכמו עם אינטר את הטרייד המדובר לא לפני שקיבלו אור ירוק מאטו. אור ירוק? פה זה רק התחיל להיות מעניין. בעוד זלאטן סיכם די מהר את תנאיו בברצלונה, הקמרוני הערים קשיים עם דרישותיו הכספיות ואילץ את אלופת אירופה לעשות שרירים.
בתקשורת הקטאלונית החלו פרסומים על הצעה שהגישה בארסה לאתלטיקו מדריד עבור דייגו פורלאן בסך 36 מיליון יורו (סעיף השחרור של האורוגוואי) + אטו, ואיום של לאפורטה לרכוש את איברקדאברה ב-75 מיליון וללא קשר לאטו. "זלאטן יגיע לפה בלי קשר לסמואל", אמר נשיא הבלאוגראנה על הקמרוני, שהבין שאין לו יותר מדי ברירות.
אטו הגיע לסיכום עם אינטר בנוגע לחוזהו החדש וגם דרישת פיצויים מבארסה על יתרת חוזהו, נפתרה בסופו של דבר, שלחה את אטו למילאנו – שנה אחרי שרונאלדיניו עשה את אותו המסלול - וסיימה עידן נוסף בקטאלוניה.
בין ריבאלדו לקובאלה
למרות הפרידה הלא סימפטית, שלא יהיה לכם ספק, הקמרוני עוזב את ברצלונה כאחד השחקנים הגדולים שלבשו אי פעם את מדי הבלאוגראנה וכנראה כחלוץ הגדול ביותר בתולדות המועדון. אטו נפרד מאלופת אירופה אחרי שהיה שותף בכיר ומלא ל-3 אליפויות ספרד, 2 גביעי צ'מפיונס וגביע מלך אחד – וזה משהו שאי אפשר לומר על מסי, שרק עלה לקבוצה הבוגרת באליפות הראשונה בעידן רייקארד, או צ'אבי, שנפצע והושבת ל-5 חודשים בשניה.
מאז הגיע ממיורקה בקיץ 2004, אטו הבקיע במדי בארסה לא פחות מ-130 שערים (רשמיים, רומאריו, רשמיים) ב-200 משחקים, שמציבים אותו במקום השלישי ברשימת כובשי כל הזמנים של המועדון ביחד עם ריבאלדו, שעשה זאת ב-235 הופעות, וכשרק לאדיסלאו קובאלה (196 כיבושים ב-256 משחקים), שנחשב לדעת רבים לגדול שחקני הבלאוגראנה, וסזאר רודרידז (235 ב-350) מקדימים אותו.
בזמן שליאו מסי נאלץ להתעסק בשנים האחרונות (לפחות עד הגמר ברומא) עם התווית של "ההוא שלא מגיע למשחקים גדולים", ברזומה של מלך האריות יש כבר כיבושים ב-2 גמרי אלופות והוא השחקן היחיד בהיסטוריה שעשה את זה, פרט לראול.
השער האחרון של אטו כבלאוגראנה היה במחזור האחרון בליגה מול דפורטיבו לה-קורוניה. הקמרוני קיבל מסירה מבוז'אן קרקיץ' והשכין ברשת את השוויון (1:1) בדקה ה-89 של משחק שלא קבע כלום לברצלונה. כזה הוא הקמרוני, רואה רק את השער מול העיניים ונותן את כל כולו גם כשזה לא כזה חשוב.
אז אטו כבר מזמן חרט את שמו בספרי ההיסטוריה בקאמפ-נואו ובעוד 20-30 שנה יזכירו את שמו, כמו גם את אלה של צ'אבי, אינייסטה ומסי, בדיוק כמו שהיום מדברים על יוהאן קרוייף, גוארדיולה (השחקן), רומאריו, מראדונה ואחרים, אבל האמת היא שהקמרוני ייזכר לא מעט גם בשל פועלו מחוץ למגרש.
כאחד שהפך לשונא ריאל בדם כמו אחרון הבוישוס נויס (האוהדים הכי שרופים) בקאמפ-נואו כבר מהרגע שבו נחת בספרד, אטו אחראי גם לאחד השירים הכי פופולאריים בברצלונה. מי שהתמזל מזלו ונכח במשחק באצטדיון הגדול באירופה בשנים האחרונות, בוודאי שמע את ה-“Madrid Cabron, Saluda el Campeon” ("מדריד זבלים, הצדיעו לאלופים"), מילים שאותם זימר הקמרוני בחגיגות האליפות של עונת 2005/06 ומאותו רגע, נחרט בליבם של אוהדי בארסה לעד.
הריצה אחרי כל כדור, כמות השערים האינסופית שלו והמשחק הבלתי מתפשר ביחס למעמדו ככוכב על הבטיחו לו את המקום בהיסטוריה של בארסה, ובצדק. עכשיו הפה השני בגודלו בהיסטוריה של בארסה (בכל זאת, צריך לתת כבוד לחריסטו סטויצ'קוב שאמר פעם: "אני מעדיף שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותי מאשר לעבוד אצל ריאל מדריד. כל פעם שאני מדבר עליהם, בא לי להקיא") עוזב לאינטר ועדיין אי אפשר לדעת איזו קבוצה תהנה יותר מהעסקה.
"אני מאחל לכם שניפגש בגמר ליגת האלופות", אמר איברהימוביץ' לחבריו בנראזורי כשנפרד מהם לפני שעזב את מחנה האימון בארה"ב. האמת? גם מפגש בכל אחד משלבי הנוק-אאוט בצ'מפיונס בין זלאטן למוריניו, בין אטו לגוארדיולה, יהיה לוהט. האם גם מול בארסה אטו לא יחגוג שער? נחיה ונראה.
