ז'וזה מוריניו ידע בדיוק מה הוא עושה, כאשר החליט לספסל שלשום את איקר קסיאס. הוא חשב על זה לא מעט וניתח בקור רוח את כל ההשלכות. הוא ידע מה תהיה תגובת האוהדים, תגובת התקשורת, ותגובת השחקנים.
הוא לקח בחשבון שמדובר במשחק חוץ (הוא לא היה מעיז לעשות זאת בברנבאו), וידע שמייד אחרי המשחק כולם יוצאים לפגרה של שבועיים, לבלות עם המשפחות את חג המולד, עם הרבה זמן לחשוב. הכל נלקח בחשבון.
אפשר להגיד על מוריניו הרבה דברים, אבל טיפש הוא לא. הוא אדם חכם, מתוחכם, והוא לעולם לא יורה מן המותן. כל מה שהוא אומר, מתוכנן בקפדנות. לא תמיד התכניות שלו מצליחות, אבל הן תמיד מחושבות מראש.גם התגובה של מוריניו אחרי ההפסד למלאגה "אנטוניו אדן שיחק כי הוא טוב יותר מקסיאס" הייתה מתוכננת.
אני מרשה לעצמי לומר בביטחון גמור שגם מוריניו עצמו לא מאמין למשפט הזה שיצא מפיו. לא שאדן היה אשם בהפסד למלאגה, למרות שספג שלושה שערים. ממש לא. אבל לומר שהוא טוב יותר מקסיאס? נו באמת.
התחושה העולה היא שלמוריניו פשוט נמאס. הוא לא רוצה להישאר יותר בריאל מדריד. הוא מרגיש שמיצה את עצמו, ואין לו כל רצון להיות שותף לעוד הפסדים ועוד בזיונות. הוא לא יתפטר, זה לא באופי שלו. הוא גם אמר זאת אחרי המשחק והוסיף "אני גם לא מפחד לגבי הג'וב שלי". למה שיפחד, אם הוא מעוניין שיפטרו אותו?
החוזה של מוריניו בריאל הוא עד קיץ 2016, והוא מרוויח 10 מיליון יורו לעונה. על-פי הפירסומים בספרד, אם הוא יפוטר עכשיו הוא יקבל פיצויים של 20 מיליון יורו. אם יעזוב בסוף העונה, ייאלץ להסתפק ב-5 מיליון. אבל זה לא הכסף – למרות שאי אפשר להתעלם מהבדל של 15 מיליון יורו.
מוריניו הגיע למצב שבו הוא לא יכול לתפקד. שני המנהיגים הגדולים של הקבוצה, איקר קסיאס וסרחיו ראמוס, לא יכולים לסבול אותו. הנתק ביניהם הוא טוטאלי. ומאמן ששני מנהיגי הקבוצה שלו לא סופרים אותו, לא יכול להצליח. קסיאס וראמוס מעריכים את מוריניו המאמן - אבל לא את מוריניו האדם. הם זכו איתו באליפות ספרד, בגביע הספרדי ובסופר-קופה – אבל גם הם יודעים שתארים זה לא הכל. במיוחד במועדון בעל מסורת וקוד התנהגות אצילי כמו ריאל מדריד.
מוריניו לא אהב את יחסי החברות הקיימים בין קסיאס לבין צ'אבי ופויול, כוכבי ברצלונה, שמשחקים ביחד בנבחרת ספרד כבר למעלה מעשר שנים וניסה לסכסך ביניהם. לחמם את הגיזרה. בעיקר בתקופה בה בארסה וריאל נפגשו שוב ושוב בכל המסגרות. ומוריניו זעם כאשר קסיאס התקשר לצ'אבי ולפויול כדי להתנצל בפניהם על דברים שאמר בלהט המשחקים.
הגישה של מוריניו הייתה תמיד להתייחס ליריבים כאל אויבים, לפתח כלפיהם שנאה. לשיטתו, גישה שכזו מסייעת לשאפתנות ולסיכוי לנצח. כך הוא עצמו התייחס תמיד כלפי המאמנים היריבים שלו, כמו ארסן ונגר ופפ גוורדיולה. אבל קסיאס לא היה מוכן לכך. קפטן נבחרת ספרד, אלופת העולם ואלופת אירופה, לא שכח שחלק גדול מההצלחה שלו במדי הנבחרת, שייך לחבריו-יריביו מברצלונה.
זה לא הכל. מוריניו ביקש משחקניו הבכירים להצטרף אליו בהטחת ביקורת בשופטים. הם סירבו. מבחינתם זו לא התנהגות ראויה לשחקנים של ריאל מדריד, שצריכים לדעת להפסיד בכבוד. מוריניו מצידו משוכנע שקסיאס הוא זה שמדליף לתקשורת מתוך חדר ההלבשה של הקבוצה, ורק בשבוע שעבר תקף מילולית עיתונאי בכיר של "מארקה" כשדרש ממנו לחשוף את המקורות שלו.
אוהדי ריאל מדריד התאהבו במוריניו, כשניצח עם אינטר את ברצלונה בחצי-גמר ליגת האלופות ב-2010 ושמחו לקבל אותו. אבל בסופו של דבר הם נאמנים יותר לאיקר קסיאס, הילד שגדל במועדון ושמעולם לא עזב אותו, ובו צמח להיות אחד השוערים הטובים בעולם. סרחיו ראמוס אומנם גדל בסביליה, אבל הוא משחק בריאל כבר כמעט עשור והפך להיות אחד השחקנים המובילים בקבוצה. אחרי העזיבה של ראול, סרחיו ראמוס הוא השני בהיררכיה אחרי קסיאס.
גם לראמוס היו התכסחויות עם מוריניו. זכור במיוחד המשחק בו הוא לבש את החולצה עם המספר 10 של מסוט אוזיל מתחת לחולצה שלו. זה קרה אחרי שמוריניו הדיח את הגרמני לספסל. התמיכה של ראמוס באוזיל נתפסה ע"י מוריניו כסוג של התרסה כלפיו וכלפי המרות שלו. העונש היה ירידה לספסל. אבל אם ההורדה של ראמוס לספסל נתפסה כמעשה שאפשר לחיות איתו – ההורדה של קסיאס לספסל, אחרי 10 שנים שבהן זה לא קרה אפילו פעם אחת, היא כנראה הקש שישבור את גב הגמל. וזה כנראה מה שמוריניו רוצה.
עכשיו הכדור עובר לנשיא, פלורנטינו פרס. האיש שמינה את מוריניו, מתוך מחשבה שהוא היחיד שיצליח לעצור את ההשתלטות של ברצלונה על הכדורגל הספרדי והעולמי. פלורנטינו נתן למוריניו את כל מה שביקש, כולל כוח עצום במועדון. לפי דרישתו הוא פיטר את חורחה ולדאנו, המנהל המקצועי, תפקיד שלא קיים יותר בריאל מדריד.
כשריאל זכתה באליפות בעונה שעברה, נראה היה שהתכנית הגדולה של פלורנטינו פרס מתגשמת. עד כדי כך, שפפ גוורדיולה המותש הרים ידיים ונסע לניו יורק, להתאושש מהמלחמות וההתנצחויות מול מוריניו.
אבל במקום שריאל תנצל העונה את המומנטום, ההיפך הגמור קרה. ברצלונה של טיטו וילאנובה פתחה את העונה באופן חסר תקדים, בעוד ריאל החלה שוקעת לתוך מלחמות פנימיות, עם חדר הלבשה קרוע ומשוסע, ותקשורת שלא מוכנה להשתחוות לרגליו של המאמן.
מוריניו הגיע לנקודה שבה אין לו מה להפסיד. הוא יודע שגם אם יסיים את העונה, בסופה הוא יעזוב. וכאשר אין סיכוי לאליפות – הפער מברצלונה צמח ל-16 נקודות - וגם התארים האחרים בספק גדול, בגלל המצב הפנימי בקבוצה, הוא הגיע למסקנה שכל יום נוסף שלו בריאל הוא בזבוז זמן.
לכן לא הייתה לו כל בעיה ללכת ראש בראש מול האייקון הכי גדול של הקבוצה, הסמל הכי גדול שלה, הקפטן והמנהיג הבלתי מעורער. מוריניו בעצם שולח מסר לפלורנטינו: "או אני או קסיאס". ולא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת במי יבחר הנשיא, אם לא תהיה לו ברירה.
בסקר של "מארקה", שבו השתתפו עד 9:30 בבוקר למעלה מ-55 אלף גולשים, 82.1 אחוזים אומרים שמוריניו צריך לסיים את דרכו. רק 17.9 אחוזים חושבים שהוא צריך להישאר. ולדעת הקהל יש משקל חשוב ביותר בריאל מדריד, שהוא מועדון חברים, שה"סוסיוס" הם אלו שבוחרים את הנשיא.
הימים הקרובים יהיו מאוד מעניינים. האם פלורנטינו פרס יפטר את מוריניו? האם לחץ התקשורת והאוהדים ידחוף אותו לעשות את המהלך? ואם כן, מי יהיה המאמן החדש? אולי מאמן קבוצת המילואים אלברטו טוריל, שאותו מוריניו ניגח באכזריות?
משחק הבית הבא של ריאל מדריד, מול ריאל סוסיאדד, יהיה ביום ראשון ה-6 בינואר. בדיוק בעוד שבועיים. זה יהיה המשחק הראשון של שנת 2013. אם מוריניו עדיין יהיה בתפקיד, מעניין יהיה לראות איך יקבל אותו הקהל. אבל בעצם לא בטוח שהפורטוגלי בכלל יהיה שם. ויתכן מאוד שזה יהיה המשחק הראשון של ריאל מדריד בעידן של אחרי מוריניו.
