אם צריך לאפיין את השינוי הגדול ביותר בריאל מדריד מאז הגעתו של קרלו אנצ'לוטי, הוא מסתכם במילה אחת - התקפה. אחרי שבשנתיים האחרונות הקבוצה התבססה בעיקר על הגנה, ואף זכתה ב-2019/20 באליפות אחרי שספגה הכי מעט בליגות הבכירות באירופה, כעת היא מוליכה את לה ליגה עם 37 כיבושים (2.3 בממוצע למשחק). זה לפחות 10 שערים יותר מכל קבוצה אחרת, וזה אומר שבין חמש הליגות הבכירות באירופה רק אינטר (39), ליברפול (44) ובאיירן מינכן (45) כבשו יותר ממנה (נכון לכתיבת שורות אלה).
אחת הסיבות העיקריות לכך, מעבר כמובן לסגנון ההתקפי של המאמן האיטלקי הוותיק, היא שאם מאז עזיבת כריסטיאנו רונאלדו האיש הכמעט יחיד שלה בהתקפה היה כרים בנזמה, כעת עומד לרשות אנצ'לוטי מגוון מעט יותר רחב של כלי נשק. ויניסיוס ג'וניור הפך מסימן שאלה לאחד משחקני ההתקפה הקטלניים ביבשת, מרקו אסנסיו מראה סימנים זהירים של חזרה לעצמו, וכעת בסנטיאגו ברנבאו מקווים ששם נוסף יצטרף לרשימה, רגע לפני שבמועדון מרימים סופית ידיים בנוגע אליו - לוקה יוביץ'.
החלוץ הסרבי בן ה-23 מתחיל את עונתו השלישית בבירת ספרד אחרי שנרכש מאיינטרכט פרנקפורט בקיץ תמורת 60 מיליון יורו. אז נכון, מאותו קיץ 2019 שהיה עמוס ברכש, אדן הזאר משאיר אבק ליוביץ' כמי שטוען לתואר האכזבה הכי גדולה בבירת ספרד. ובכל זאת, אחרי עונת שיא בגרמניה, שכללה 27 שערים, במדריד ציפו שבשלב הזה של הקריירה יהיו לסרבי קצת יותר משלושה שערים ב-42 הופעות.
לפני הכל, צריך לומר את האמת - להיות החלוץ השני בריאל מדריד אחרי כרים בנזמה מתברר כאחד התפקידים היותר מאתגרים בכדורגל העולמי. גם בתקופה שהצרפתי הפגין פחות דומיננטיות בחוד הלבן, חלוצים כמו גונסאלו היגוואין ואלברו מוראטה העדיפו לוותר על האתגר ולעבור לקבוצה אחרת שבה יוכלו לשמש ככינור ראשון. כעת, כשבנזמה הוא מלך השערים של המועדון כבר עונה רביעית ברציפות ובעיני רבים נחשב לאחד החלוצים הטובים בעולם (אם לא הטוב שבהם), המשימה לקבל דקות קשה פי כמה.
ואם נחזור להתמקד ביוביץ', נתחיל בפן המקצועי. אחת הסיבות העיקריות לכך שהוא אפילו לא קרוב להוות יריב על העמדה של בנזמה היא הפער הגדול בין הסגנונות של השניים. כמו חלוצים מודרניים רבים, את מספר 9 של ריאל מדריד תוכלו למצוא במהלך המשחק כמעט בכל חלקי המגרש, מייצר התקפות ומשתתף בהן לא פחות מאשר הוא מסיים אותן. ואחרי שבריאל מדריד התרגלו בעשור האחרון לחלוץ שבנוסף לשערים גם מחלץ, מוסר, מכדרר ומעסיק את הגנת היריבה עם תנועות לרחבה, לא מפתיע שלחלוץ בעל סגנון משחק הרבה יותר פסיבי קשה להשתלב בקבוצה.
זה בא לידי ביטוי בכך שיוביץ' בעיקר מגיע לשטחים שבין שחקני ההגנה, רץ קדימה כשיתר השחקנים בעמדות מסירה, ולרוב לא עושה הרבה יותר מזה. בניגוד לבנזמה למשל, את הסרבי לא ניתן היה לראות יורד לאחור כדי לבקש את הכדור. בסגנון כזה, אפשר לומר ובצדק שליוביץ' לא מתאים לשחק כחלוץ בודד, אך בניגוד לפרנקפורט או לנבחרת סרביה, שם הוא הצליח לבוא יותר לידי ביטוי, ריאל מדריד לא משחקת עם שני חלוצים כבר לפחות עשור. לסרבי, כך נראה, קשה להתרגל לצאת מאזור הנוחות שלו, ואת התסכול שלו קשה לפספס.
תוסיפו לכך את העובדה שרוב הפעמים שבהן הוא עולה מהספסל הן בעיקר כשריאל מדריד חייבת להבקיע שער, דבר שרק מוסיף עליו עוד לחץ, ונראה שזה לא עושה לו טוב. עד כדי כך שלעיתים אפילו מריאנו, שחקן שלא בתוכניות כבר יותר משנתיים, קיבל לעיתים עדיפות על פניו. "לפעמים אני רואה ביוטיוב סרטונים שלי, ושואל את עצמי: 'מה קרה לי?'", יוביץ' אף הודה לפני כשנתיים.
ולא רק במגרש יוביץ' מתקשה להשתלב. לא מעט פעמים, החלוץ נראה פשוט מנותק מיתר הקבוצה, מתקשה להבין את ההוראות של זינדין זידאן בתקופתו, ובוודאי לא תרמו לכך בעיות המשמעת כשבין היתר הפר בידוד בשיאו של גל הקורונה הראשון באירופה כשנסע לסרביה כדי לשהות לצד זוגתו (דבר שכמעט עלה לו בעונש מאסר) ותועד מתעלם מההנחיות פעמים נוספות. לצד טענות שעלו בנוגע לעלייה שלו במשקל, הגיע גם חוסר המזל בדמות פציעות שמנעו ממנו לקבל הזדמנויות.
בקיץ האחרון, נראה היה שהצדדים ייפרדו, וליוביץ' היו מספר מחזרות וביניהן מילאן, שכבר התניעה בהצלחה קריירות של יוצאי ריאל מדריד כמו ברהים דיאס ותיאו הרננדז, ובהתקפה שלה ניתן למצוא את אנטה רביץ', שאיתו יוביץ' שיתף פעולה בהצלחה בפרנקפורט ואף זכה איתו בגביע הגרמני עם ניצחון מרשים בגמר על באיירן מינכן. אך למרות הכל, החלוץ הסרבי נותר עונה נוספת בבירת ספרד.
אלא שגם תחת אנצ'לוטי, שוב נראה היה שהסרבי הולך בשביל המוכר, כשעד המשחק מול ריאל סוסיאדד הוא רשם 106 דקות בלבד מתחילת העונה, שבהן היה לו בישול אחד, גם הוא בהפסד הבודד של הבלאנקוס העונה בליגה (2:1 לאספניול). היכולת הפושרת מצד אחד, הגישה הלא משכנעת מהצד השני בתוספת ההרכב הקבוע שהתגבש וכמעט לא כלל שינויים, כבר הובילו שוב לדיבורים המוכרים על עזיבה בינואר. ואחרי שבעונה שעברה זה כלל חצי עונת השאלה בפרנקפורט, שלא שינתה הרבה, לא מן הנמנע היה שהפעם מדובר בפרידה לצמיתות.
אלא שאז, הגיע הביקור באנואטה. ואחרי שכל כך הרבה פעמים הוא זה שסבל מכך, הפעם חוסר המזל של האחרים שיחק דווקא לטובתו של יוביץ'. זה קרה כשבדקה ה-17 כרים בנזמה נפצע ולא יכול היה להמשיך, והסרבי עלה מהספסל במקומו. זה הסתכם ב-73 דקות מצוינות, שבהן בישל נהדר את השער הראשון לוויניסיוס, ואת ה-0:2 הוא כבר דחק פנימה בעצמו עם נגיחה שסידרה לו את תואר השחקן המצטיין במשחק בפעם הראשונה.
אך בלי לזלזל בשער או בבישול החשובים בפני עצמו, הבשורה בנוגע ליוביץ' עשויה אולי להגיע מכיוון קצת אחר - התפרצות השמחה הגדולה אחרי השער, ולא, לא מדובר בכלל בדבר מובן מאליו במקרה של הסרבי המופנם והמאופק בדרך כלל. בסביבתו של החלוץ הסבירו אותה בכך שהוא יצא מהמשחק הזה עם תחושת שחרור עצומה, ושהוא היה צריך להבקיע את השער הזה כדי להרגיש חשוב. השמחה הגדולה לא בלטה רק אצל המבקיע, אלא גם אצל כל חבריו לקבוצה, שחיבקו אותו וחגגו לא פחות ממנו. אולי זה מה שידחוף את החלוץ לכיוון הנכון. גם מקצועית, אבל לא פחות חשוב מכך במקרה שלו, גם מנטלית וחברתית.
אז כן, במשחק הבא נגד אינטר, שבו יוביץ' פתח בהרכב בעקבות פציעת בנזמה, הוא אומנם שוב לא כבש ובישל, אך קשה היה להתעלם מכך שמשהו בו נראה משוחרר יותר, ובתקשורת המדרידאית אפילו פורסם ש"הוא מעולם לא הרגיש שמח יותר" במועדון, ואף שינה את דעתו בנוגע לעזיבה בינואר, גם בזכות היחס החם שהוא מקבל מאנצ'לוטי, שרצה לצרפו עוד כשאימן את נאפולי. "אני מנסה להראות ליוביץ' אהבה ככל שאני יכול", הודה המאמן עוד בחודש שעבר. "הוא שמח פה והוא כשיר. אני אוהב אותו כחלוץ, אבל לפניו יש את החלוץ הטוב בעולם, כרים בנזמה. צריך להאמין בו".
ואכן, גם עם כל האהבה והאמונה, לסרבי יהיה מאוד קשה להזיז את מספר 9 מהחוד בתקופה הקרובה. על פי הדיווחים האחרונים, הצרפתי עשוי להחזיר אותו לספסל כבר בדרבי החשוב נגד אתלטיקו מדריד, שבו ריאל מדריד תוכל לעשות עוד צעד גדול לעבר האליפות ה-35 בתולדותיה.
גם בתחום נזיל כמו הכדורגל, אין סיבה לצאת בהצהרות או לקשור כתרים אחרי שני משחקים טובים. ובכל זאת, נראה שגם יוביץ' יודע שהתקופה הקרובה עלולה להיות האחרונה שבה יקבל הזדמנות במועדון הפאר הספרדי, ושאחרי שנתיים וחצי, מצבו הוא כנראה הטוב ביותר שהיה מבחינה אישית וקבוצתית. כעת, האתגר האמיתי עבורו יהיה להוכיח שעבורו מדובר רק ברצפה שלו, ולא בתקרה. אחרת, כנראה ששוב נחזור לשמוע על פרנקפורט ומילאן.
