קשה להגיד ש-2019 היתה שנה מוצלחת לברצלונה. איכשהו נדמה, כי הרע גבר על הטוב: מ-12 החודשים האלה היא תזכור הרבה יותר את הפקפוקים ב-ואלוורדה מאשר את הגדולה של מסי; את ההדחה המהדהדת נגד ליברפול, מאשר את הדאבל המקומי. עם זאת, הערב (שבת) היא סיימה אותה בצורה חיובית עם 1:4 דורסני, כמו בימים היפים, נגד אלאבס.
האנסמבל של ברצלונה תמיד מוצא דרכים חדשות להתבלט: פעם (לרוב) זה ליאו מסי, לעתים זה אנטואן גריזמן, והערב הבמה היתה של לואיס סוארס. "לואיסיטו" סיים עם שורה סטטיסטית של שלושה בישולים ושער, כשלצידו גם חברי השלישייה - גריזמן שפתח את מסכת ההבקעות, ומסי בטאץ' אופייני - סיימו את 2019 עם חיוך.
אלאבס מנגד, תתנחם, ברבע שעה טובה ובגול מצמק, והיא בהחלט ידעה לנצל היחלשות מסוימת של הקטאלונים, עד ההתעוררות המחודשת אחרי השער האחרון של בארסה. במשחק חוץ בקאמפ נואו, לפעמים, זה כל מה שיש. הקבוצה של אסייר גאריטנו נשארת במקום ה-15 ובהחלט תביט אחורה, לעבר סלטה ויגו שמתחת לקו האדום, ממנה היא רחוקה חמש נקודות בלבד.
ובסוף? יש גם את מסי. שחקן השנה בעולם כבש היום את שערו ה-50 בשנה הקלנדרית בכל המסגרות, שנה שמינית ברציפות שהוא מגיע לכאלה מספרים. הוא שוב לא עשה המון, אבל מספיק כדי להציל לבארסה את המשחק בדקות לא טובות, כשחששה כבר משער שוויון. וזה מסי של סוף העשור: עושה מעט, אבל מגיע כשחשוב. לכן הוא הטוב ביותר.
