בוקר. קאמפ נואו.
השמש יצאה מבין העננים וסיפקה תאורה מושלמת, אבל לעיגול מרכז המגרש לא נותר זכר. כשהלילה ירד על ברצלונה, הניחו עליו שולחן עץ גדול ומאחוריו כמה כיסאות. לידו היה עוד אחד. וממול, לכיוון הרחבה, ניצב שולחן עוד יותר גדול. ועם יותר כיסאות. על המרכזי שביניהם ישב שופט. אבל לא הייתה לו משרוקית והוא גם לא מאלה שרואים בחדר של ה-VAR. זה לא היה שופט כדורגל. הייתה לו עניבה וגלימה. וגם פטיש. כמו ההוא של השניצלים, אבל לא. משמאל, לכיוון קו האורך, היה שולחן נוסף שמוקם באלכסון ועליו מחשב. בצד השני, בימין, הוצב דוכן עם מיקרופון. כל הנוכחים היו עם חליפות. כולם, חוץ מהמאבטחים. הם פוזרו בין השולחנות והיו מוכנים לכל תרחיש.
הכל כבר היה מוכן לצאת לדרך כשהשופט נתן את האות. "שבו בבקשה, תיק 262/10 – ליאונל אנדרס מסי נגד...", הוא הספיק לומר לפני שהופרע בשירת "דיוס" אדירה מהקהל. הקאמפ נואו היה סולד אאוט. סיכה אי אפשר היה לדחוף ביציעים. ולא היה צריך אומן חושים כדי לנחש באיזה צד בחרו האוהדים. דקות של עידוד עברו לפני שהקהל הושתק, זמנית, ואיפשר להמשיך. "....נגד ברצלונה", השלים השופט את המשפט, "ליאו מסי נגד ברצלונה".
תנו לעצמכם לעכל את ארבע המילים הללו. קחו את הזמן. אין לחץ. קחו את כל הזמן שבעולם ולא תצליחו לעכל את זה.
התסריט הזה של משפט בקאמפ נואו (עם קהל!) אולי קצת משעשע ומופרך, אבל מאבק משפטי של מסי עם בארסה לא היה כזה מנותק מהמציאות בימים האחרונים. הוא יכול היה לקרות. הכל היה תלוי במסי. אבל כמו שהתגלה עם סופה (?) של הפרשה שהסעירה את הכדורגל העולמי בימים האחרונים, הוא המבוגר האחראי בסיפור הזה. לא ז'וזפ מריה ברתומאו – הנשיא (!) של בארסה - אלא מסי.
היו אינספור דיווחים, ציוצים ושמועות, אבל בסופו של דבר השאלה המרכזית הייתה מה ינצח: האהבה של מסי לקבוצה של חייו או הרצון של הקפטן שלה לממש את זכותו להשתחרר ממנה בחינם ולהיגרר לבית המשפט. אחרי הערב, התשובה ברורה. פחות או יותר כמו שהייתה לו זכות מוצדקת להשתחרר מבארסה. בחינם. אפשר להתווכח אם הסעיף כן תקף או לא תקף, אבל זה לא באמת מעניין. מסי קיבל מבארסה הרבה, ונתן לה הכל. זה אפילו לא צריך להיות דיון אם הוא עשה מספיק כדי להרוויח את הזכות לקבוע את עתידו בעצמו. בדיוק כמו צ'אבי. ואינייסטה.
אבל למה ללכת רחוק? הנה, רק לפני מספר ימים, איבן ראקיטיץ' - אחד שנמצא 'קצת' מתחת למסי, לצ'אבי ולאינייסטה בדירוג ההיסטורי של בארסה - נמכר לקבוצה שאליה רצה לעבור, סביליה, תמורת סכום סמלי. הוא אפילו זכה לפרידה יפה (שהגיעה לו, שלא יהיה ספק) במסע"ת ועל הדשא בקאמפ נואו עם כל תאריו בבלאוגראנה.
ומנגד? מסי - הקפטן של בארסה וגדול שחקניה - מחליט שדי. נמאס לו להיות הפלסטר בחתך העמוק שלה. הוא נותן כל כך הרבה ובא לו גם לקבל. בא לו שלא יקחו אותו כמובן מאליו. שיכבדו אותו באמת. הוא רוצה להיות הדובדבן. לא כל העוגה. תחושה לגיטימית סך הכל. אבל לא. כשזה מגיע ממסי, זה פשע. רוצה לעזוב? תביא 700 מיליון יורו ושלם את סעיף השחרור. בוא חמוד, אם תוכל רק להיכנס לתא מאחורי הסורגים זה יהיה מעולה. אח, כמה קלאסה יש בבארסה מודל 2020. אין לתאר.
רק לנסות לדמיין מה היה קורה אם הכוכבים כן היו מסתדרים בצורה אחרת ומסי היה עוזב - איך זה בעצם היה קורה? עם ברתומאו הוא לא מדבר אז תמונה משותפת לא הייתה, על מסע"ת של שניהם אין בכלל על מה לדבר. ותכנון של אירוע פרידה מהאוהדים זה כבר מדע בדיוני. ככה הוא היה עוזב, כשהפינאלה שלו הוא 8:2 משפיל מול באיירן מינכן? כל זה - ומה שהיה מאז סיום העונה - זו הזיה אחת גדולה.
טוב שזה נמנע מאיתנו.
וכמו שעשה אינספור פעמים מול טריפל וקואדרופל-טים, גם הפעם מסי יצא מהתסבוכת הזו הכי טוב שיש - במסגרת המגבלות כמובן ונכון לעכשיו. הראיון שבו מסי בישר על כך היה כזה שייזכר לתמיד - בכל זאת מסי - ובגלל כמה סיבות. זה לא רק שהוא סיפר על השקרים הלא מפתיעים של ברתומאו ("אמרתי למועדון ובמיוחד לנשיא שאני רוצה לעזוב, הם ידעו מאז תחילת העונה. הוא אמר שזו 'החלטה שלי' ולא עמד במילתו"), אלא בעיקר שהזכיר ותקף אותו פומבית, בראיון, בפעם הראשונה בקריירה. ברתומאו בבארסה עשור ברצף (כסגן וכנשיא) וזה לא קרה מעולם למרות שנים של ניהול מזעזע. אבל לכל דבר יש סוף. וזה ביג דיל, משהו שייתכן מאוד שעוד נחזור אליו בעתיד.
"הניהול של המועדון בראשות ברתומאו הוא אסון", אמר מסי בראיון ב"גול", "אין פרויקט במועדון הזה. הם רק סותמים חורים ומגיבים כשדברים קורים. לא הייתי שמח ורציתי לעזוב. כשסיפרתי על כך למשפחה, כולם התחילו לבכות. אבל אמרתי לנשיא ולמועדון שאני רוצה לעזוב. לא הייתי שמח פה, אבל לא איפשרו לי לעזוב בדרך אחרת מאשר הפעלת סעיף השחרור ולכן אני אשאר כאן. לעולם לא אכנס למלחמה מול המועדון של חיי, בגלל זה אני נשאר פה".
אז מה יקרה עכשיו? כשהשאלה הזו עולה אי אפשר שלא להיזכר בסצנה מ"הסמויה" שבה "פרז" רואה פוטבול, נשאל מי מנצח ועונה: "אף אחד לא מנצח, צד אחד פשוט מפסיד לאט יותר". היה נראה שמבחינת שני הצדדים היה עדיף שמסי יימכר בסכום יפה למקום שהוא רוצה להיות בו כמו מנצ'סטר סיטי: הוא היה יכול לשחק במועדון עם המאמן הכי טוב ופרויקט ספורטיבי ברמה גבוהה, ברתומאו היה משיג את הכסף הדרוש לאזן את המספרים (בנוסף לחיסכון במשכורות של ליאו והעוזבים) ולבארסה היה "משחק" גדול יותר עם התקציב בשביל הרכש שרוצה רונאלד קומאן. באמת הייתה תחושה שזה משחק על תדמית - שברתומאו באמת רצה למכור את מסי ורק רצה להציג את זה שזה בא ממנו, אבל הוא לא קיבל את מבוקשו. או שכנראה הכתם של להיות "הנשיא שמכר את מסי" היה גדול מדי.
ויש פה עוד צד. זה של אוהדי בארסה. למסי מגיע הרבה יותר ורוב הבעיות לא נפתרו, אבל לפחות הם יכולים לנשום לרווחה קצת אחרי תקופה מאוסה שהחלה מאז ההשפלה בליסבון. והסיפור הזה הוא גם מקפצה נהדרת לכל מי שמשתייך לאופוזיציה לברתומאו - הצבעת אי אמון, בחירות או כל דבר אחר. זו הזדמנות מעולה להגביר את הלחץ וכמובן שהמועמדים לא בזבזו הזדמנות. "לא היה פרויקט במשך תקופה ארוכה, הם רק סותמים חורים - ליאו מסי", צייץ ויקטור פונט, "רק עם פרויקט מבוסס נצליח להתגבר על האתגרים של העתיד. בואו נהנה את בארסה מחדש". גם ז'ואן לאפורטה הצטרף: "החלטה חכמה ומפורטת, ליאו".
עם ההישארות של מסי, בארסה קנתה לעצמה עוד קצת זמן. יש עוד עונה עד תום החוזה של מסי ועם בחירות בטווח הזה, מי יודע מה יהיה וכל תסריט אפשרי. בבארסה - ובברצלונה - באמת כל דבר יכול לקרות. אפילו שערי עיתונים בנוסח צפון קוריאני באדיבות העורך ברתומאו. מה הסיכויים להדיח אותו בהצבעת אי אמון - זה היה ברור לכולם עוד מזמן. אבל עד היום מסי לא תקף את ברתומאו באופן ישיר וברור כל כך.
מה תהיה ההשפעה של זה? נגלה בקרוב.
הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story, כל הסיפורים שלא הכרתם על ברצלונה
