מעבר לסגירת המעגל הגדולה, והסיפור הגדול שנרקם - ההחתמה של קיליאן אמבפה בריאל מדריד בעיקר מציתה את הדמיון: בעונה הבאה, יהיו בקבוצה אחת ארבעה סופרסטארים - ג`וד בלינגהאם, ויניסיוס ג`וניור, רודריגו ועכשיו אמבפה. יחד עם טיבו קורטואה, שהוא ללא ספק השוער הטוב בעולם, ריאל מסתמנת שוב כקבוצה מפלצתית - קבוצה של כוכבים.
ומפתה מאוד להשוות לפעמיים בעבר שבהן נבנו "קבוצות כוכבים" כאלה בריאל מדריד - ב-2004, הבלאנקוס בנו את פרוייקט ה"גלאקטיקוס" היומרני, זה ששם על מגרש אחד את ראול, לואיס פיגו, רונאלדו הברזילאי, זינדין זידאן ודייויד בקהאם; חמש שנים אחר כך, ב-2009 נוצרה מה שכונתה "הגלאקטיקוס 2.0", כאשר כריסטיאנו רונאלדו נחת בברנבאו, יחד עם הקשר הברזילאי קאקה ועם כרים בנזמה.
ובכל זאת, הפעם הזאת מרגישה אחרת - ממספר סיבות. ראשית, כי רוב הכוכבים שמשחקים היום בריאל, הם כאלה שצמחו בתוך ריאל. אמבפה הוא, למעשה, השחקן היחיד שמגיע לריאל בתור כוכב. ג`וד בלינגהאם אמנם סיפק עונה מדהימה, אבל הוא לא היה אמור להיות כזה כשהוחתם בקיץ שעבר. הוא עבר בתור שחקן ארוך טווח. רודריגו ו-ויניסיוס הגיעו לריאל כשהיו בני 18 בלבד.
אין זה דומה לשיבוץ הכוכבים המטורף של הפעמיים הקודמות - אז ריאל הביאה מכל הבא ליד, חיברה חתיכה אחרי חתיכה את הקבוצה, במטרה נאיבית להפוך אותה לטובה ביותר. אגב, הגרסה השנייה של הגלאקטיקוס לא באמת נכשלה - קאקה אולי לא הצליח, אבל רונאלדו ובנזמה הפכו ברבות השנים לשחקנים שהובילו את ריאל להצלחות גדולות; ועדיין, התחושה הפעם אופטימית יותר.
חוץ מזה, נמצא כאן גם אלמנט המאמן. ב-2004, מי שהופקד על הקבוצה הזו היה קרלוס קיירוש - אז, מאמן לא מספיק מנוסה. גם ב-2009 המאמן של ריאל היה מנואל פלגריני, שהיה מעט יותר מנוסה, אבל גם - לא כזה שחווה מועדון גדול ולחוץ כמו ריאל. הפעם, מי שמוביל את המועדון הוא קרלו אנצ`לוטי - מאמן שהוכיח לא פעם את היכולת שלו לנהל את הקבוצה (גם את האגו שמסתובב שם היום), ולייצר הרמוניה בין לא מעט שחקנים טובים ומוכשרים - שנגמרת באליפות ובליגת האלופות.
ובעיקר, יש הבדל אחד משמעותי - אולי גם לקח, שפלורנטינו פרס למד מפרויקט ה"גלאקטיקוס" הקודם - והוא המניע. אם אז, המחשבה היתה מסחרית, והרצון הבסיסי למכור חולצות - כאן, ברור שבסופו של דבר מתקיים גם היגיון מקצועי. אמבפה, בניגוד לבקהאם או רונאלדו "פנומנו", מגיע כשהוא בשיאו - כשהוא השחקן הטוב בעולם, בגיל הנכון, בזמן הנכון, כדי להפוך את המועדון לטוב יותר ולכזה שמנצח.
סביב ההחתמה של אמבפה, יש לא מעט אתגרים: בסופו של דבר, הוא מגיע לקבוצה שהצליחה מאוד בלעדיו - וקשה לחשוב איך אפשר לקחת קדימה קבוצה שזכתה גם באליפות וגם בליגת האלופות, כמעט בלי להתחלק. אבל גם אם יש ריכוז מאוד גבוה של כוכבי כדורגל, ריאל מדריד 2024 שונה מאוד מריאל שניסתה לבנות את מגדל בבל בפעמיים הקודמות. היא קבוצה אורגנית, שצמחה מלמטה, שרוב שחקניה הם כשרונות שהגיעו מתוך המועדון - ומחפשת את החיזוק הנכון מבחוץ.
כי הסיפור של ריאל, מעבר לרביעיית הכוכבים שצפויה להלהיב את הקהל בעונה הבאה - הוא גם טשואמני, וקמאבינגה, ופדה ואלוורדה, וארדה גולר, וגם אנדריק בן ה-17 שאמור לבוא בקיץ. זו קבוצה שכבר לא מחפשת את הכשרונות שלה מבחוץ, אלא רוצה להיות הכי טובה רק בזכות עצמה בתהליך ארוך, שבסוף גם מביא תוצאות. באיחור של עשרים שנה, ריאל הבינה שהדרך הארוכה - היא המשתלמת ביותר. ואמבפה הוא, בסופו של דבר, התוספת המוזהבת לקבוצה גדולה.
ומפתה מאוד להשוות לפעמיים בעבר שבהן נבנו "קבוצות כוכבים" כאלה בריאל מדריד - ב-2004, הבלאנקוס בנו את פרוייקט ה"גלאקטיקוס" היומרני, זה ששם על מגרש אחד את ראול, לואיס פיגו, רונאלדו הברזילאי, זינדין זידאן ודייויד בקהאם; חמש שנים אחר כך, ב-2009 נוצרה מה שכונתה "הגלאקטיקוס 2.0", כאשר כריסטיאנו רונאלדו נחת בברנבאו, יחד עם הקשר הברזילאי קאקה ועם כרים בנזמה.
ובכל זאת, הפעם הזאת מרגישה אחרת - ממספר סיבות. ראשית, כי רוב הכוכבים שמשחקים היום בריאל, הם כאלה שצמחו בתוך ריאל. אמבפה הוא, למעשה, השחקן היחיד שמגיע לריאל בתור כוכב. ג`וד בלינגהאם אמנם סיפק עונה מדהימה, אבל הוא לא היה אמור להיות כזה כשהוחתם בקיץ שעבר. הוא עבר בתור שחקן ארוך טווח. רודריגו ו-ויניסיוס הגיעו לריאל כשהיו בני 18 בלבד.
אין זה דומה לשיבוץ הכוכבים המטורף של הפעמיים הקודמות - אז ריאל הביאה מכל הבא ליד, חיברה חתיכה אחרי חתיכה את הקבוצה, במטרה נאיבית להפוך אותה לטובה ביותר. אגב, הגרסה השנייה של הגלאקטיקוס לא באמת נכשלה - קאקה אולי לא הצליח, אבל רונאלדו ובנזמה הפכו ברבות השנים לשחקנים שהובילו את ריאל להצלחות גדולות; ועדיין, התחושה הפעם אופטימית יותר.
חוץ מזה, נמצא כאן גם אלמנט המאמן. ב-2004, מי שהופקד על הקבוצה הזו היה קרלוס קיירוש - אז, מאמן לא מספיק מנוסה. גם ב-2009 המאמן של ריאל היה מנואל פלגריני, שהיה מעט יותר מנוסה, אבל גם - לא כזה שחווה מועדון גדול ולחוץ כמו ריאל. הפעם, מי שמוביל את המועדון הוא קרלו אנצ`לוטי - מאמן שהוכיח לא פעם את היכולת שלו לנהל את הקבוצה (גם את האגו שמסתובב שם היום), ולייצר הרמוניה בין לא מעט שחקנים טובים ומוכשרים - שנגמרת באליפות ובליגת האלופות.
ובעיקר, יש הבדל אחד משמעותי - אולי גם לקח, שפלורנטינו פרס למד מפרויקט ה"גלאקטיקוס" הקודם - והוא המניע. אם אז, המחשבה היתה מסחרית, והרצון הבסיסי למכור חולצות - כאן, ברור שבסופו של דבר מתקיים גם היגיון מקצועי. אמבפה, בניגוד לבקהאם או רונאלדו "פנומנו", מגיע כשהוא בשיאו - כשהוא השחקן הטוב בעולם, בגיל הנכון, בזמן הנכון, כדי להפוך את המועדון לטוב יותר ולכזה שמנצח.
סביב ההחתמה של אמבפה, יש לא מעט אתגרים: בסופו של דבר, הוא מגיע לקבוצה שהצליחה מאוד בלעדיו - וקשה לחשוב איך אפשר לקחת קדימה קבוצה שזכתה גם באליפות וגם בליגת האלופות, כמעט בלי להתחלק. אבל גם אם יש ריכוז מאוד גבוה של כוכבי כדורגל, ריאל מדריד 2024 שונה מאוד מריאל שניסתה לבנות את מגדל בבל בפעמיים הקודמות. היא קבוצה אורגנית, שצמחה מלמטה, שרוב שחקניה הם כשרונות שהגיעו מתוך המועדון - ומחפשת את החיזוק הנכון מבחוץ.
כי הסיפור של ריאל, מעבר לרביעיית הכוכבים שצפויה להלהיב את הקהל בעונה הבאה - הוא גם טשואמני, וקמאבינגה, ופדה ואלוורדה, וארדה גולר, וגם אנדריק בן ה-17 שאמור לבוא בקיץ. זו קבוצה שכבר לא מחפשת את הכשרונות שלה מבחוץ, אלא רוצה להיות הכי טובה רק בזכות עצמה בתהליך ארוך, שבסוף גם מביא תוצאות. באיחור של עשרים שנה, ריאל הבינה שהדרך הארוכה - היא המשתלמת ביותר. ואמבפה הוא, בסופו של דבר, התוספת המוזהבת לקבוצה גדולה.
