אם הייתם אומרים לה אחרי פתיחת העונה שהיא תגיע למשחק על כל הקופה מול אתלטיקו מדריד, כנראה שברצלונה הייתה לוקחת את זה בשתי ידיים - אבל אחרי שכבר הגיעה ל"נחלה", בארסה כמו בארסה לא מסתפקת במחמאות ורוצה ניצחון - אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. הקטאלונים היו יכולים לקנות הערב (שבת) את עולמם, אבל שוב מעדו ברגע האמת ו"הסתפקו" ב-0:0 תוסס מול המוליכה.
נתחיל, הפעם, דווקא בשורה התחתונה: בעקבות התיקו, אתלטיקו שמרה על פער של שתי נקודות בפסגה - כשאחריה נמצאת ברצלונה עם 75 נקודות וריאל מדריד עם 74 נקודות. אלא שמחר, הבלאנקוס, שייפגשו את סביליה הרביעית, יוכלו להשלים סוף סוף את המהפך ולהשתלט על הפסגה למרות שוויון הנקודות (במקרה של ניצחון). למה? בזכות הניצחון והתיקו בשני משחקי הדרבי. במקרה כזה, ריאל תהיה תלויה רק בעצמה, בעוד יריבותיה יקוו לנס.
וחזרה למשחק. המחצית הראשונה בקאמפ נואו, תתפלאו, הייתה רשומה על דייגו סימאונה וחניכיו. כן כן, אותה חבורה שלא ניצחה באצטדיון הקטאלני מאז פברואר 2006. תכנית המשחק של צ'ולו עבדה בצורה מושלמת, והסתכמה בלהפיל את ליאו מסי לקרקע בכל פעם שהכדור נוחת ברגליו - בעוד בצד השני לא זכינו לראות יותר מדי פעולות התקפיות, מלבד הברקה אחת של הפרעוש שהסתיימה "רק" בהצלה נהדרת של יאן אובלק.
ועדיין, רונלד קומאן, שישב ביציע בעקבות הרחקה והעביר הוראות טלפוניות, דבק בתכנית ולא ערך שינויים דרסטיים. והאמת? זה היה ניכר על כר הדשא - שכן מלבד בעיטות חופשיות של מסי וטעויות של הגנת אתלטיקו, בארסה לא הצליחה לסכן את השער של אובלק. עד שהגיעה הדקה ה-70, בה השינויים המיוחלים סוף סוף הגיעו - והמצבים יחד איתם.
תחילה היה זה אראוחו, המחליף, שמצא את הרשת של אתלטיקו - אך המעמדת נבדל. בהמשך היה זה עוסמאן דמבלה, שכמעט והכניס רוח רעננה במשחק עם מציאת שטח מת ונגיחה שעברה מעל המשקוף. ועל אקורד הסיום היה אחראי, איך לא, מסי - שלקח כדור חופשי מ-20 מטרים ולא היה רחוק מהחיבורים של האורחת. בפועל, המצבים הללו נשכחו עם שריקת הסיום והאכזבה תפסה את מקומם - אכזבה שתעמיק אם ריאל מדריד תנצח מחר.
לא ניפרד בלי להזכיר מה נותר לכל אחת >>
אתלטיקו מדריד
ריאל סוסיאדד (בית)
אוסאסונה (בית)
ויאדוליד (חוץ)
ברצלונה
לבנטה (חוץ)
סלטה ויגו (בית)
אייבר (חוץ)
ריאל מדריד
סביליה (בית)
גרנאדה (חוץ)
בילבאו (חוץ)
ויאריאל (בית)