החשש מתחיל לכרסם. אתה מזכיר לעצמך שזו קבוצה והיא לא תלויה בשחקן בודד, טוב ככל שיהיה, אבל זה רק מחמיר את המצב - כי אתה יודע שבלעדיו, ובכן, זו לא ממש קבוצה. לפחות לא בדרך ההתנהלות הנוכחית. גם הלילות הופכים ארוכים יותר. לפעמים אתה אפילו מתעורר עם זיעה קרה, רועד, מחפש נחמה. אחרי כמה דקות אתה נרגע. אתה יודע שזה רק עוד חלום רע. אבל המציאות... אוי המציאות.
הפתיח הזה, בחלקו, הוא כמובן פרי הדמיון. אבל גם הטקסט הבא היה נשמע דמיוני לחלוטין עד לא מזמן: "ליונל מסי החליט לעזוב את ברצלונה". אזעקת שווא! אזעקת שווא! ליאו מסי לא עזב את ברצלונה, וכן, הסיכויים עדיין נוטים לכיוון הישארותו במועדון היחיד שבו שיחק בחייו הבוגרים. אבל נדמה כי בפעם הראשונה מאז החל לשכתב מחדש את ההיסטוריה של בארסה, ישנה איזו תחושה באוויר כי רעידת אדמה שכזו היא אכן אפשרית. זה לא שהנאמנות של מספר 10 לברצלונה מוטלת בספק, אלא התחושה כי יש גבול כמה הוא מסוגל לספוג, בין אם זה כישלונות מקצועיים או התנהלות קלוקלת מאחורי הקלעים. ולתחושה הזו - לחשש הזה של כל אחד ואחד מאוהדי אלופת ספרד - יש מקור, כתובת מדויקת, אשם בלעדי אחד: נשיא ברצלונה, ג'וזפ מריה ברתומאו.
לאט-לאט וממש לא בזהירות, "הצליח" מועדון הכדורגל ברצלונה בהנהגתו של ברתומאו להפוך לשם נרדף ל"קרקס". קצרה היריעה מלתאר את "מיטב המהלכים" של הנשיא בשש השנים האחרונות, אבל השורה התחתונה היא כזו: אותה קבוצה שבתחילת העשור היוצא הייתה מזוהה קודם כל עם הכדורגל שלה וגרמה עונג למיליונים ברחבי העולם, הפכה בתחילת העשור הנוכחי מזוהה הרבה יותר עם שערוריות מחוץ לכר הדשא; עד כדי כך, שלפני קצת יותר מחודש ימים שישה מחברי ההנהלה הודיעו על התפטרותם וקראו לערוך בחירות מוקדמות לנשיאות.
נכון לעכשיו, הבחירות לנשיאות ברצלונה אמורות להתקיים בקיץ 2021, אז ברתומאו יסיים בכל מקרה את כהונתו. ואולם, לא מעטים בסביבת ברצלונה, כאמור, היו רוצים לראות אותו מפנה את הכיסא עוד קודם. ברתומאו בשלב זה מצליח, איכשהו, לשמור על שיווי משקל על החבל הדק. היעדר פרויקט ספורטיבי ברור, משבר כלכלי חמור, "פרשת הבוטים", היחס לארנסטו ואלוורדה בסאגת הפיטורים, ההדלפות החוזרות ונשנות על שחקנים שלא מוכנים לבוא לקראת המועדון בזמן משבר הקורונה, התפטרות הבכירים בחודש שעבר - כל אלה ועוד (הרבה) לא הוסיפו כבוד ו/או נקודות זכות לנשיא בן ה-57. באופן אירוני, מי ששומר עליו כרגע בתפקיד הוא מסי בכבודו ובעצמו. בכך שהוא בכל זאת מייצר (כמעט לבדו) יותר ניצחונות מהפסדים, ובכך שהוא דואג לשמור על תדמית נקייה יחסית ולא מתבטא באופן נחרץ (אלא רק ברמזים דרך חשבון האינסטגרם) בנוגע לסערות שמתחוללות ברקע.
בעוד מסי שומר על עמימות, יש קולות חדים וברורים נגד ברתומאו. "הגענו לנקודת האל-חזור, איננו יכולים לשנות עוד את הכיוון אליו הולך המועדון תחת המדיניות הזו", כתבו המתפטרים במכתב פתוח לתקשורת ולאוהדים. אחד מהם, ויקטור פונט, שצפוי להתמודד בבחירות לנשיאות, שלח מסר חד יותר: "ברצלונה נמצאת בדרך ל'סערה המושלמת'. הקבוצה חייבת להתכונן ליום שאחרי דור השחקנים הכי טוב בתולדות המועדון, אבל המודל הניהולי כבר לא עובד. חוסר השקיפות, הבזבוז העצום והמכירה או ההחלפה של שחקנים בדקה האחרונה של חלון ההעברות גורמות לכך שהחשבונות של המועדון לא יחזיקו מעמד בטווח הארוך. ראינו בחודשים האחרונים התדרדרות מבישה בהתנהלות של מוסדות המועדון".
הווליום התגבר לפני כשבועיים, כאשר קול מהעבר (המפואר) עלה שוב לכותרות. ז'ואן לאפורטה, נשיא ברצלונה לשעבר והאיש מאחורי החזרת המועדון לדרך המלך - קודם ברכישת רונאלדיניו, אחר כך במינוי פפ גווארדיולה למאמן - חשף כי הוא מתכוון גם כן לרוץ לנשיאות ושלח עוד אש לעבר ברתומאו: "הבעיה של ברצלונה היא כלכלית ותדמיתית. יש צורך בארגון יעיל יותר, הדברים שקרו העונה לא מטיבים עם תדמית המועדון". בראיון אחר, התייחס למתיחות בין מסי להנהלה והבהיר: "גם אני לא הייתי מרוצה מאיך שהדברים מתנהלים אם הייתי שחקן של ברצלונה. בכל מקרה, אני בטוח שמסי יחדש את החוזה שלו במועדון".
וכך, למרות שבסגל שלה השחקן הטוב בעולם (ועוד כמה לא רעים...), ברצלונה לא מצליחה כבר כמה שנים לבסס את עצמה בשפיץ של אירופה. כן, בזירה המקומית היא עדיין חווה הצלחות, אבל זה יותר בגלל חולשת האחרות ופערי הרמות הברורים מול מרבית קבוצות הליגה, ופחות בזכות יכולתה שלה. כשרמת הקושי עולה, ברצלונה נחשפת במערומיה שוב ושוב - 4:0 מליברפול, 3:0 מרומא, 3:0 מיובנטוס, 4:0 מפ.ס.ז' - וגם "רמונטאדה" חד-פעמית לא יכולה לטשטש את העובדות. ככה זה כשמועדון מאבד זהות ויורד מהפסים, תרתי משמע.
זה אולי נשמע דמיוני, אבל במידה מסוימת, משבר הקורונה לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר מבחינת ג'וזפ מריה ברתומאו. הרי לאור היכולת שהציגה ברצלונה לפני ה"פגרה" (המספרים מוכיחים: זו הייתההעונה הכי גרועה של בארסה זה למעלה מעשור), כלל לא מופרך להעלות על הדעת שהייתה מודחת כבר בשמינית גמר ליגת האלופות מול נאפולי וכן מאבדת את הכתר המקומי לריאל מדריד. במקרה של כישלון מקצועי קולוסאלי שכזה, לצד כל הפרשיות מחוץ למגרש, הבחירות קרוב לוודאי היו מוקדמות והנשיא יכול היה להתחיל לארוז את חפציו.
עד אשר זה יקרה, נתמודד עם החלומות הרעים. הם בכל מקרה עדיפים על המציאות.
