בספרד יודע כל ילד, ילדה, גבר ואישה, מלך ומלכה שיש רק אתגר אחד יותר נשגב מאשר לנצח את ליאו מסי של ברצלונה - והוא לגבור על ליאו מסי של ברצלונה בגמר הגביע המלך. אלופת ספרד והשליטה הכמעט בלעדית של הליגה הספרדית בעשור קטפה את כל ארבעת הגביעים האחרונים וניצחה בשישה משמונת הגמרים הקודמים בהם השתתפה. רק בשני מקרים ירדו הפרעוש וקבוצתו עם מדליית הניחומים של המקום השני - כאשר הפסידו לריאל מדריד בשל אותה התעופפות ג'ורדנית של כריסטיאנו רונאלדו בהארכה (2011) ונוצחו פעם נוספת הודות למבצע סולו עילאי של גארת' בייל (2014).
ההווה והעבר, השם המאיים של המועדון ורגלי הזהב של מסי מקנים לברצלונה יתרון ברור גם ביחסי ההימורים לקראת גמר הגביע מול ולנסיה בשבת. מה שלא נלקח בחשבון הוא המומנטום השלילי שבו ניצבת ברצלונה. כזכור, עבור שבועיים וחצי מאז נחתה המכה הקשה שספגו הקטאלונים בתולדות ליגת האלופות. ההתפרקות מול ליברפול באנפילד (4:0) עדיין רובצת על השחקנים המדוכאים של ברצלונה. המילה 'אסון' עדיין עפה לכל עבר. "זה היה סיוט שלא נשכח כל החיים", אמר ג'רארד פיקה השבוע. האמון במאמן ארנסטו ואלוורדה שוב נסדק, מצד חלקים גדולים בקהל, למרות הגיבוי המלא שקיבל מהנשיא ז'וזפ מאריה ברתומאו. אם נשפוט לפי המצב רוח, אין תזמון טוב יותר מבחינת ולנסיה מאשר לקבל את בארסה הנוכחית.
בארסה פגיעה לא רק מנטאלית, גם מקצועית. כשמסי יעלה על כר הדשא בבניטו ויאמרין בסביליה הוא ייאלץ לעשות זאת ללא שניים מחבריו הטובים והחשובים ביותר לקבוצה. הראשון הוא לואיס סוארס, שמחלים מניתוח בברך ומקווה לחזור בזמן עד לפתיחת הקופה אמריקה. תרומתו של האורוגוואי לקבוצה ושיתוף הפעולה הפורה שיש לו עם מספר 10 ידועים לכל, רק נציין פרט סטטיסטי חשוב בהקשר הזה: בארסה מתקשה מאוד העונה במשחקים שסוארס נעדר מהם. במפגשי הליגה בהם החלוץ הדרום אמריקאי לא פתח או שישב בחוץ - הקטאלונים השיגו מאזן דל של 52 אחוזי הצלחה. עם סוארס, הנתונים מרקיעים לשחקים ומדברים על 81 אחוזי הצלחה.
החיסרון השני הוא מארק אנדרה טר שטגן. כמיטב המסורת, הגרמני אינו משמש כשוער הפותח במשחקי הגביע ובכל מקרה הוא פצוע ולא כשיר למפגש האחרון של העונה. מעבר לכריזמה, הנוכחות והביטחון שמשרה טר שטגן על ההגנה של בארסה, הוא יכול לסמן את 2018/19 כעונת השיא שלו, כאשר רשם 85 עצירות ב-73 אחוזי הצלחה, נתונים גבוהים במיוחד שמסבירים את החשיבות שלו לקבוצה יותר מכל. המחליף שלו בשער, יספר סילסן, בסך הכל עשה עבודה טובה כאשר התייצב לדגל, ובמשחקו האחרון בהחלט במדי הבלאוגראנה, גם ירצה לרשום לעצמו תואר פרידה. אך ברור לכולם שבארסה בלי השוער הבכיר שלה, הינה קבוצה הרבה פחות מפחידה.
ומנגד, יש גם יריבה. אם האווירה בברצלונה איננה אידיאלית, הרי שאנשי וולנסיה נמצאים בדיוק בצד השני של מדד האושר. העטלפים השלימו קאמבק נהדר בסוף השבוע והשיגו את הכרטיס לליגת האלופות ממש במחזור האחרון של העונה. 38 נקודות השיגה ולנסיה בסיבוב השני - המאזן השלישי הטוב ביותר שלה מאז עברה הליגה לשיטת 3 נקודות לניצחון. 12 יותר מסביליה ו-7 מחטאפה, היריבות העיקריות שלה למקום הרביעי. הבטחת המקום בשלב הבתים של הצ'מפיונס מעניקה לוולנסיה ומאמנה מרסלינו הרבה ביטחון, הן כלכלי והן מקצועי, לקראת גמר הגביע.
זה לא דבר מובן מאילו, שכן ולנסיה פתחה את העונה בצורה נוראית. בחודשי הסתיו היא פלרטטה עם הקו האדום, הודחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים ובדצמבר עדיין נכחה בחלק התחתון של הטבלה. האוהדים במסטאיה, שאף פעם לא חוסכים בביקורת קשה כאשר הקבוצה לא מספקת את התוצאות הרצויות, כבר היו "על הגדרות" (הלא קיימות) וקראו לפיטוריו של מרסלינו. טוב עשו בהנהלה שנתנו למאמן חמצן וגיבוי ונמנעו מהפעולה הכי קלה בעולם הכדורגל. בניגוד גמור אגב להתנהלות של סביליה, שפיטרה את פאבלו מאצ'ין ברגע שנקלעה למשבר, מינתה את חואקין קפארוס, וגמרה את העונה בלי הכרטיס הנכסף לליגת האלופות.
אחת הבעיות שוולנסיה נקלעה אליה בפתיחת העונה היתה התפוקה הירודה של משחק ההתקפה. גונסאלו גדש, שהגיע בסוף חלון ההעברות והפך לרכש היקר ביותר בתולדות המועדון, כלל לא עשה הכנה ראויה עם הקבוצה בקיץ. הוא הגיע לחוץ כדי להצדיק את הציפיות וה-40 מיליון יורו ששולמו עליו, אבל היה חלש מאוד. הוא נפצע נגד ברצלונה במסטאייה ובחודש דצמבר עבר ניתוח במפשעה, שהציקה לו לאורך כל הזמן הזה. כעבור חודשיים, הפורטוגלי המחונן חזר אחרת - חד ומדויק יותר.
הוא כבש חמישה שערים ובישל 3 מאז חודש מרץ ועזר לוולנסיה להתקדם במעלה הטבלה. לא רק גדש הרים את הרמה שלו, גם רודריגו שכבש עד ערב חג המולד רק שער ליגה אחד. מאז חלוץ נבחרת ספרד הבקיע עוד 7 שערים חשובים בליגה, לא כולל צמד סנסציוני בתוספת הזמן מול חטאפה ברבע גמר הגביע שהשאיר את העטלפים בתמונת התואר.
ברצלונה לרוב חוששת לשחק מול ולנסיה. מאז 2012 העטלפים הצליחו לגזול 15 נקודות מהקטאלונים במפגשי הליגה ביניהן - מדובר במאזן הטוב ביותר מול האלופה בליגה. היריבה בלבן היא גם אחת משתי היחידות בליגה (יחד עם בילבאו) שלא הפסידה העונה לבארסה. בשני המשחקים במסטאיה (1:1) ובקאמפ נואו (2:2) היא הייתה לפרקים ארוכים עדיפה מבארסה ואף עלתה ליתרון, אך בשני המקרים היה זה ליאו מסי שדאג לאזן את התוצאה. לשמחתה של בארסה, הגמר לא ייערך במסטאיה, היכן שכבר איבדה את שני הגביעים האחרונים שלה, אבל העובדה שלא ניצחה את ולנסיה גם בבית (ובעבר הפסידה לה), הופכת את המפגש הקרוב ביניהן לשוויוני, אחרי הרבה מאוד זמן.
זה לא שוולנסיה עוברת עונה מושלמת. היא הפסידה בתחילת החודש פעמיים לארסנל והודחה מחצי גמר הליגה האירופית. ההגנה שלה לא שופעת איכות או ביטחון והקבוצה סיימה עונה עם יותר תוצאות תיקו (16) מאשר ניצחונות (15). ובכל זאת, ולנסיה מגיעה במומנטום משובח כשהיא נכנסת לשנת ה-100 להולדתה. עם אמונה אמיתית שהיא יכולה לעשות את זה ולזכות בגביע בכורה מאז 2008, שגם יהיה תואר ראשון של הבעלים פיטר לים. כנראה שלא יהיו לה עוד כל כך הרבה הזדמנויות קורצות. למרות הרקורד המדהים בגמרים, כל הסימנים מראים שגביע המלך ממש לא מונח בכיס של מסי. הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להניף אותו שוב. ולמרות הפיתוי, אולי הפעם צריך להמר נגדו?
