"ברצלונה חייבת לחשוב על היום שאחרי ליאו מסי" - ויקטור פונט, יוני 2018.
"ברצלונה מועדון מוביל וחזק, עם ליאו מסי או בלעדיו" - ז'וזפ מריה ברתומאו, אוקטובר 2018.
"ברצלונה צריכה להתכונן ליום שאחרי ליאו מסי" - ז'וזפ מריה ברתומאו, פברואר 2019.
"ברצלונה צריכה להתכונן ליום שאחרי ליאו מסי" - ז'וזפ מריה ברתומאו, אפריל 2019.
כשיש לך בארסנל את השחקן הטוב ביותר בעולם, כזה שמספק מספרים ורגעי קסם ממשחק למשחק, משנה לשנה, קל מאוד להפוך לשאנן ולשים את כל הביצים בסל שלו. ההגנה רעועה? הקישור לא יצירתי מספיק? אין בעיה, יש ליאו מסי. ללא קשר למה שייקרה במשחק מול אתלטיקו מדריד, ברצלונה ככל הנראה תזכה באליפות שנייה ברציפות. גם הנפת הגביע ההוא, עם האוזניים הגדולות, לא מופרכת בכלל, אבל זכיה באחד משני התארים הללו יקרו (או שניהם, למה להיות פסימיים?) תהיה חתומה אך ורק על פרעוש אחד.
אחרי ה-4:4 המשוגע מול ויאריאל, בו מסי ממש הציל את ברצלונה במו רגליו, ארנסטו ואלוורדה התמודד עם המציאות. הוא הכריז בלי למצמץ שיש לקטאלונים תלות בפרעוש ושזה קורה בקבוצות נוספות בעולם, אבל כשמדובר באחד מהמועדונים הגדולים בעולם, זוהי הכרזה שמהווה מציאות עגומה. נכון, הכוכב הארגנטיני לא מראה סימני דעיכה, מוצא את הרשת בכל הזדמנות, והבלאוגראנה גם מנצחת, אבל ישנה תחושה שהיא פשוט לא יכולה לעשות זאת בלעדיו.
אז למה שלא נפתח עם הנתונים? מסי דוהר ללא מתחרים לתואר הפיצ'יצ'י וגם לזכיה בנעל הזהב. 32 גולים ו-14 בישולים יש לו בברצלונה ב-28 משחקי ליגה, 46 שערים בהם היה מעורב מתוך ה-79 שכבשו הקטאלונים המהווים 58 אחוזים (!). בכבודו ובעצמו, הפרעוש מצא את הרשת יותר פעמים מאשר ויאדוליד, לגאנס ואלאבס ורק פעם אחת פחות מוולנסיה, שנמצאת במקום החמישי בליגה.
בעונה הנוכחית, הדומיננטיות של מסי צמחה אפילו יותר והפכה למוגזמת. אם בעבר היו מאחוריו צ'אבי ואנדרס אינייסטה או שהוליך את המשולש ההתקפי האימתני באירופה לצד ניימאר ולואיס סוארס, הפעם זה נראה שמדובר במופע יחיד. הפרעוש נגד אירופה. נכון, בשני המשחקים שהחמיץ בליגה בשל הפציעה שעבר ברצלונה ניצחה וגם עשתה זאת בסטייל עם ה-1:5 בקאמפ נואו, אבל מאז שחזר הוא היחידי שלוקח את העניינים לידיים.
זה לא סוד שסוארס כבר מזמן לא מה שהיה בעבר, על אי ההסתגלות של פיליפה קוטיניו לברצלונה כבר דובר רבות וגם עוסמן דמבלה נע בין המגרש לחדר הטיפולים ומאותת שהישועה לא תבוא ממנו. בשל כך, מישהו חייב לקחת פיקוד ומי מתאים יותר מאשר מסי? כל התקפה במשחק של הקטאלונים עוברת דרכו והוא מספק את הסחורה פעם אחר פעם. כדורי עומק גאוניים לחברים, הולכת מתפרצות קטלניות וכיבוש מבעיטות לא צפויות שמסדרות נקודות חשובות.
ונחזור למספרים שמראים עד כמה הדומיננטיות של מסי זועקת לשמיים. מדי משחק ליגה, הפרעוש מאיים 5.2 פעמים לשער, הרבה יותר ממי שנמצא במקום השני בליגה – ראול דה תומאס עם 3.4 והרבה יותר מסוארס (3.3). אם זה לא מספיק, הוא שולח גם 2.9 מסירות מפתח פר משחק וגם בקטגוריה הזאת הוא נמצא הרבה מעל דמבלה שבמקום השני בברצלונה (1.6 למשחק).
ומה ביחס לשנים הקודמות? עד כה העונה מסי כבש 41 אחוזים מסך השערים של ברצלונה, בעוד ב-2017/18, בה גם היה דומיננטי לאין שיעור הוא כבש 34 אחוזים (34 מתוך 99). בעונה שלפני, הוא כבש 32 אחוזים (37 מתוך 116) וב-2015/16 היה הרבה מאחורי סוארס (36 אחוזים) וגם מכריסטיאנו רונאלדו (32 אחוזים) עם 23 בלבד. להיערך ליום שאחרי מסי, אמרתם?
וגם אם הוא מכריז שצריך להתכונן ליום שאחרי, אין מישהו שיודע עד כמה ברצלונה צריכה את מסי יותר מברתומאו, מעבר לעבודה שהוא עושה על המגרש. מוקדם יותר השנה הוא הכריז שהוא בטוח שהפרעוש יישאר מעבר לחוזה שמסתיים ב-2021 ולאחרונה הוסיף: "אנחנו רוצים שתהיה קריירה ארוכה מאוד בשביל שנמשיך ליהנות ממנו. הוא הצליח לשבור גבולות, כולם מעריצים אותו וגם באצטדיונים יריבים מוחאים לו כפיים. אני מאמין שיש לו עוד הרבה שנים לפניו ובחודשים הקרובים נשב איתו על חוזה חדש".
ועם הגישה הזאת נראה שברצלונה נכנסה לחלון ההעברות בשנים האחרונות. בהסתמך על ההצלחות בזירה המקומית ולמרות הכשלונות בליגת האלופות, הקטאלונים לא ביצעו בעיקר רכשים משלימים לחלק הקדמי. מלקום לא היה אמור להיות זה שייקח פיקוד, גם אם הקטאלונים הסתכסכו עם רומא על מנת לצרף אותו, קוטיניו הייתה החתמה חסרת מחשבה טקטית והעונה המוצלחת של פאקו אלקאסר בבורוסיה דורטמונד מראה שוויתרו עליו מהר מדי.
אגב שוק ההעברות, בעוד ארבעה חודשים ימלאו שנתיים לאחד המעברים הגדולים שידע הכדורגל העולמי - ניימאר לפאריס סן ז'רמן. דיברו על כך שהברזילאי החליט שלא מתחשק לו לחיות יותר בצלו של מסי ואכן נראה שלא משנה כמה כוכבים גדולים יגיעו לברצלונה, כל עוד הפרעוש שם זאת תהיה הקבוצה שלו. גם לקראת חלון הקיץ לא מסתמנות החתמות משמעותיות בחלק הקדמי מלבד לוקה יוביץ', שאמור להיות שחקן משלים ורוטציה ללואיס סוארס.
באופן אירוני, דווקא כוכב גדול אחר, כזה שכמעט הגיע לברצלונה בקיץ הקודם יהיה זה שיעמוד בינה לבין צעד נוסף לאליפות. בדומה לניימאר, שהחליט להגיד שלום לקטאלונים ולהוליך פרויקט משלו דווקא כשהוא בשיאו, גם אנטואן גריזמן הבין שעדיף לו להיות אל באתלטיקו מאשר לחלוק זמן עם הכדור עם מסי. גם אם הבלאוגראנה תעבור אותו בדרך לתואר, נראה שההצלחה שלה בעתיד הרחוק רחוקה מאוד אם תמשיך להסתמך רק על הפרעוש.
