הוא לא היה גדול שחקני ברצלונה. יוהאן קרויף, דייגו מראדונה וליונל מסי היו גדולים ממנו. וכשנשאל אם היה גדול השחקנים הספרדים ששיחקו בבארסה הוא אמר: "ממש לא, התואר הזה מגיע לאנדרס אינייסטה". ולמרות זאת, וגם אם נסכים לכל מה שנאמר בדברי הפתיחה, צ'אבי הוא הכדורגלן הספרדי החשוב ביותר אי פעם. כי אם לא צ'אבי ופילוסופיית המשחק שהוא המגדיר והמבצע המושלם שלה, ספרד לא הייתה זוכה פעמיים באליפות אירופה ופעם אחת במונדיאל, וברצלונה, כנראה, לא הייתה הופכת לקבוצה הטובה בעולם בין השנים 2008 ו-2011.
הערב ב-19:30, כשברצלונה תתייצב למשחק הליגה האחרון שלה העונה מול לה קורוניה בקאמפ נואו, 98 אלף האוהדים יבואו להריע לקבוצה שהבטיחה את תואר האליפות, אבל הם יגיעו בעיקר כדי לומר תודה לשחקן שבלעדיו בארסה לא הייתה מה שהיא היום.
צ'אבי כבר בן 35. ביום חמישי הוא הודיע באופן רשמי על כך שבסיום העונה הוא עוזב ומצטרף לקבוצה הקטארית "אל סאד" (הסכר, בערבית), הקבוצה בה שיחק בעבר עוד אגדת כדורגל ספרדית, ראול.
בשבוע שעבר, כשנשמעה שריקת הסיום בוויסנטה קלדרון וברצלונה ניצחה 0:1 והבטיחה לעצמה את האליפות, מי שנראה נרגש מכולם היה דווקא הוותיק והמנוסה מכולם. לצ'אבי, שירד מהמגרש עם דמעות בעיניים, זו האליפות השמינית בקריירה, יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה של בארסה, אבל הראשונה כקפטן. באליפות הקודמת הקפטן היה עדיין קרלס פויול. ההתרגשות הזו, שאותה לא יכול היה להסתיר, נבעה מכך שהוא כבר החליט שהוא עוזב. הוא ידע שסוף הדרך כבר כאן, מעבר לפינה. וצ'אבי קשר את גורלו בגורלה של ברצלונה מאז שהיה ילד בן 11 שהצטרף לאקדמיית הכדורגל המפורסמת, "לה מאסיה".
24 שנים אחרי, וצ'אבי הוא אגדת כדורגל. שחקן שהטביע חותם ענקי על ההיסטוריה של ברצלונה ושל הכדורגל הספרדי. שחקן שרשם לא פחות מ-23 תארים עם בארסה ויכול להגיע גם ל-25, אם הקבוצה תזכה בשבת הבאה בגביע המלך ובעוד שבועיים בליגת האלופות.
לואיס ואן חאל, היום מאמן מנצ'סטר יונייטד, היה זה שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה ב-18 באוגוסט 1998 במשחק הסופר-קופה מול מאיורקה. את עונתו הראשונה בקבוצה סיים צ'אבי עם תואר האליפות.
העתיד נראה ורוד, אבל המציאות הייתה שונה. בשש השנים הבאות לא זכתה ברצלונה בשום תואר ועברה ממשבר אחד למשנהו. צ'אבי נחשב לשחקן טוב, אבל לא יותר מזה. הוא נחשב למוסר מצויין, אבל בשל העובדה שתופקד בחלק האחורי של הקישור, הוא התקשה להתבלט. מהירות אף פעם לא אפיינה אותו וגם לא חוסן פיזי. ובשל האיטיות היחסית והמימדים הצנועים, הוא נחשב לשחקן מעט מוגבל.
בדיעבד הסתבר שהכל היה תלוי בסגנון המשחק ובדרך בה ניצלו – או לא ניצלו – המאמנים את הסגולות המיוחדות של צ'אבי.
התפקוד הטקטי אולי השתנה, אבל דבר אחד לא השנה אצלו מעולם: כשרון המסירה. צ'אבי הסביר זאת לפני כשנתיים: "מה שאני עושה זה בעצם לחפש שטחים פנויים. אני תמיד מסתכל ומחפש. זה נשמע פשוט למי שלא שיחק כדורגל, אבל כל מי ששיחק יודע עד כמה זה קשה. שטחים, שטחים, שטחים. אני חושב לעצמי: המגן נמצא כאן, אז אני אמסור לשם. אני רואה את השטח ומוסר לשם".
עם השינוי בתפקוד, צ'אבי הפך ללב של ברצלונה, לזה שהכל עובר דרכו. היו שהשוו אותו למפעיל תיאטרון הבובות, האיש שמושך בחוטים ויוצר בעצם את כל ההצגה המסונכרנת הזו. הוא פיתח את הטכניקה המיוחדת שלו, שבה הוא מקבל את הכדור, מניח על את הרגל, עושה סיבוב של 180 מעלות במקום ומייד משחרר את הכדור לכיוון השני. קל להגיד, קשה מאוד לבצע. אומנות המסירה שלו הגיעה לכמעט שלמות, כאשר השיא היה בגמר ליגת האלופות 2011 בוומבלי מול מנצ'סטר יונייטד, כאשר צ'אבי רשם 148 מסירות – יותר מכל ארבעת שחקני הקישור של יונייטד ביחד.
וכמו שרייקארד ולאחר מכן פפ גוארדיולה הלכו וביססו יותר ויותר את שיטת המשחק על מסירות קצרות ועל הנעת כדור, כך הלכה וגברה החשיבות של צ'אבי לקבוצה. הוא הפך לציר המרכזי, למנוע הפנימי, למי שגורם לבארסה לשחק כפי שהיא משחקת. בסגנון חדשני ומרהיב שלא נראה כמוהו, שגרם לכל העולם להתאהב בקבוצה ובכדורגל שלה.
לואיס ארגונס, מאמן נבחרת ספרד, הבין שזו הדרך הנכונה. הוא שינה את השיטה לקראת יורו 2008 והעמיד נבחרת שבנויה על היכולות של צ'אבי ואינייסטה במרכז המגרש. צ'אבי נבחר לשחקן המצטיין של יורו 2008 והמשיך להיות השחקן המרכזי גם אצל ויסנטה דל בוסקה, בזכיות במונדיאל ב-2010 וביורו ב-2012. בלי צ'אבי כל זה לא היה קורה.
ועכשיו, כשהוא בן 35, אחרי 17 עונות רצופות בקבוצה הראשונה, ואחרי כל כך הרבה שיאים והישגים, צ'אבי החליט לעזוב את בארסה. אם כי הוא מתכנן לחזור בעתיד כמאמן או כמנהל ספורטיבי. אין בכלל ספק שיש לו את כל התכונות ואת כל הניסיון כדי להצליח גם בתפקידים הללו.
היום הוא ירשום את משחק הליגה ה-506 והאחרון שלו כשחקן ברצלונה, אבל הוא עדיין לא עוזב. בשבת הבאה הוא ינסה לזכות בגביע המלך השלישי שלו כשבארסה תתמודד עם אתלטיק בילבאו (שתי הזכיות הראשונות היו בניצחונות על בילבאו), ובעוד שבועיים בברלין הוא מנקווה לזכות בגביע האלופות הרביעי שלו. אם וכאשר צ'אבי יעלה על הדשא בברלין, זה יהיה משחקו ה-151 בליגת האלופות, יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. וזה יהיה גם המשחק ה-767 בכל המסגרות במדי ברצלונה, גם זה שיא מועדון.
ובינתיים, עד שזה יקרה, לצ'אבי מצפה ערב מרגש בקאמפ נואו, כאשר כל אוהדי ברצלונה וכל חבריו השחקנים ייפרדו ממנו כשהם אומרים רק מילה אחת: תודה.
