ובסופו של דבר, ריאל מדריד לא היתה ראויה ליותר מנקודה במשחק הזה - זו היתה הופעה התקפית חלשה של בעלת הבית בסנטיאגו ברנבאו, והיא אמנם בעטה יותר למסגרת - אבל לא באמת היתה קרובה לשער, למרות הפעם שבה הבקיעה - רק בדקה ה-85. כמו תמיד בשנים האחרונות, אתלטיקו מדריד יודעת לנטרל את הכדורגל של ריאל - ולריאל היה קשה להתמודד עם היריבה העירונית שלה.
קרלו אנצ'לוטי חווה את הנפילה, שאולי היתה טבעית אחרי התצוגה הבלתי נשכחת באנפילד, אבל גם הוא יודע שריאל מדריד - בוודאי כשהיריבה שלו בעשרה שחקנים - היתה צריכה לנצח את המשחק הזה. מנגד, ריאל תתנחם ביהלום החדש שצומח אצלה - אלבארו רודריגס, שבישל במשחק מול אוסאסונה והערב הוא כבש את השער שהציל לריאל נקודה, במשחק שבו היא יכולה היתה להפסיד.
מנגד, אתלטיקו מחברת כבר משחק חמישי ללא הפסד והיא חוזרת למאבקים על הכרטיס לליגת האלופות. זה היה דרבי טיפוסי של דייגו סימאונה - כדורגל הגנתי, שלא מתבייש להסתגר, השיגה את שער היתרון ובסופו של דבר יצאה עם נקודה הירואית. "צ'ולו" סימאונה השתווה הערב ללואיס אראגונס בתור המאמן שעמד הכי הרבה על הקווים של אתלטיקו, וזה היה משחק שראוי להשוואת השיא שלו.
והמנצחת הגדולה מהדרבי, למרבה האירוניה, היא דווקא ברצלונה - שמחר אם תנצח את אלמריה, תוכל להגדיל את הפער לעשר נקודות - ולרשום עוד צעד לעבר האליפות. ריאל, אחרי הערב, מבינה שהיא כבר לא תהיה אלופה, והפוקוס יעבור לטובת המטרה הגדולה האמיתית שנשארה על הפרק: להשאיר את גביע אירופה לאלופות במדריד.
