ב-23 בדצמבר ציינו באתלטיקו מדריד, 10 שנים לחזרה של דייגו סימאונה למועדון. עשור שלם למאמן הם נצח בכדורגל המודרני, אבל עם ההצלחות אין בכלל ויכוח. צ'ולו לקח את הקולצ'ונרוס מידי גרגוריו מנסאנו בחורף 2011 והפך לגמרי את ה-DNA של המועדון. יורגן קלופ קרא לזה בליברפול תהליך של הפיכת 'הספקנים למאמינים' - בספרדית אפשר לתרגם את זה בפשטות, נניח: 'מלוזרים לווינרים'. אלא שחגיגות העשור לבואו של אגדת אתלטיקו לוו בהרגשה קודרת, כשיום קודם לכן, נכנעה הקבוצה 2:1 לגראנדה וספגה את הפסדה הרביעי ברציפות - בפעם הראשונה בעידן של המאמן הארגנטינאי המוערך.
צריך לומר ביושר כי אתלטיקו של עונת 2021/22 היא צל כבד של הקבוצה שזכתה בעונה שעברה באליפות ספרד. ההפסד בלוס קארמנס השאיר את אתלטי במקום החמישי, כרגע אפילו מחוץ למקומות המוליכים לליגת האלופות. הכניעה הקלה יחסית בחודש שעבר לריאל מדריד בדרבי ניפצה לחלוטין את הסיכוי לשמור על כתר האליפות והפער בין הקבוצות כבר עומד על 17 נקודות, עם משחק עודף למוליכה הלבנה. 29 הנקודות שהשיגו הקולצ'ונרוס העונה, הם 18 פחות (!) ממה שצברו בקבוצה בעונת החולפת בשלב זה. פער כמעט בלתי נתפס עבור מי שהגיעה לעונה הזאת מחוזקת באנטואן גריזמן, מתיאס קוניה ורודריגו דה פול ולא איבדה כמעט נכסים, עם כל הכבוד לסאול, מוסא דמבלה ולוקאס טוריירה.
אז מה הוביל למשבר? נתחיל מקדימה. לואיס סוארס הפך בעונה שעברה לגיבור הגדול של הקבוצה עם 21 שערים, כולל שערי אליפות מול אוסאסונה ו-ויאדוליד והעונה נקלע למשבר בדיוק ברגע הלא נכון. החלוץ האורוגוואי לא כבש בשמונת המשחקים האחרונים (מאז השער מול ולנסיה ב-7 בנובמבר) ושפת הגוף שלו לא משדרת יותר מדי אופטימיות. בהפסד לסביליה בדצמבר הוא הוחלף וסימן קללה לעבר דייגו סימאונה (שעברה אגב בצורה יחסית חלקה). אבל מעבר לכך, מה שצריך להדאיג יותר היא העובדה שסוארס נראה מנותק לגמרי מהמשחק של הקבוצה שלו, משחק יותר מדי רחוק מהשער ולראיה בעט רק פעם אחת למסגרת (בדרבי) בכל תקופת היובש הזאת.
יתר החברים להתקפה אמורים לספק הרבה יותר. סוארס, גם בעונה בינונית, הוא מלך השערים עם 7 כיבושים כאשר אנטואן גריזמן, מתיאס קוניה וז'ואאו פליקס צברו ביחד 8 שערים בליגה. כל מערך ההתקפה, אולי המשובח ביותר של אתלטיקו בשנות סימאונה, תרם יחד במספר השערים אותה כמות כמו כרים בנזמה, הפיצ'יצ'י של הליגה, שמצא את הרשת 15 פעמים בריאל מדריד. אם נזכר באשתקד, אז התרומה התקפית השניה בטיבה בקבוצה היתה שייכת למרקוס יורנטה, שהרשית 12 שערים, אך העונה טרם כבש ובישל רק פעם אחת. אפשר ליחס את זה לעובדה שהספרדי המגוון נאלץ פעמים רבות העונה לשחק בהגנה וסבל משתי פציעות.
יהיה זה עוול להזכיר רק את הבעיות מקדימה, כי כל מה שקורה ברחבת ה-16 של אתלטיקו אמור להדאיג הרבה יותר. אתלטיקו ספגה 22 שערים ב-18 משחקים, בזמן שבכל העונה שעברה הוציאה רק 25 שערים מהרשת. הסיבה הראשית היתה יאן אובלאק, שזכה 5 פעמים בעבר בסמורה, הפרס המוענק לשוער המצטיין של הליגה. זה לא סוד שהסלובני מגלה יכולת בינונית מאוד העונה ומספיק לראות את הטעויות האינדיבידואליות במשחק מול סוסיאדד או בשער המצחיק שספג בקאדיס, כדי להבין שזה לא אותו שוער שהיה מהאחראים העיקריים לאליפות אשתקד ומי שנחשב לאחד הטובים בעולם בתפקידו. אובלאק הציל העונה רק 50 אחוז מהבעיטות שנבעטו לעברו למסגרת - הנתון הנמוך ביותר מבין שוערי לה ליגה. בעונה שעברה, הסמורה של הליגה רשם 81 אחוזי הצלחה והיה במקום הראשון.
אם לסנגר על אובלאק, אבל רק במעט, הרי ששני הבלמים הבכירים שלו חוסה חימנס וסטפן סאביץ' היו פצועים/מורחקים יותר מדי פעמים העונה והשאירו פער גדול מדי שמאריו הרמוסו (הנמצא בירידה) ופיליפה (פשוט לא מספיק טוב) לא הצליחו לסגור בלב ההגנה. זה כנראה רק תירוץ, משום שבמהלך הסיבוב הראשון, אתלטיקו ספגה תשעה שערים במצבים נייחים - הכי הרבה בליגה ושישה שערים ב-10 הדקות האחרונות, כאשר רק לקאדיס מאזן רע יותר. מבין 22 השערים שספגה, מספרים המספרים כי אתלטיקו היתה צריכה לספוג קצת פחות מ-15 במדד ה-XG. רק קבוצה אחת ספגה יותר מהמצופה וזוהי לבאנטה האחרונה. העובדה שאתלטיקו איבדה העונה 10 נקודות משום שלא שמרה על יתרונה, רק מלמדת על ירידה לא רק במשחק ההגנה, כמו גם על ירידה באינטנסיביות שאפיינה את הקבוצה ברוב שנותיו של צ'ולו.
העונה עדיין רחוקה מלהסתיים. אתלטיקו, שעלתה בשיניים משלב הבתים של האלופות, תפגוש את מנצ'סטר יונייטד - קבוצה עם לא פחות בעיות - בשמינית הגמר בפברואר, במקביל לניסיונות לחזור ולתפוס מקום בטופ 4 בספרד, שנראה השנה פתוח מאי פעם. סימאונה כבר ידע להמציא את עצמו מחדש, כאשר רק לפני שני חורפים החיה את יורנטה לאחר ששיבץ אותו בעמדה קדמית - דבר ששינה את הכיוון של המדרידאים ויצק את הבסיס לאליפות לאחר עונה אחת בלבד. העניין הוא שהיו ציפיות כבירות העונה מאתלטיקו, לא רק בגלל שהיא אלופה, לא רק בגלל שבארסה נחלשה וריאל כמעט ולא התחזקה, אלא בשל האיכות הרבה בהתקפה שקיבל לידיו סימאונה. אלא שבינתיים העסק תקוע. ומה תאמר להגנתה? החלק האחורי היה הנשק הכי חזק של אתלטי בעשור הצ'ולואיסטי הפך לעקב אכילס שלה. מי היה מאמין.
