דייגו מראדונה התייצב מול התקשורת והחל לענות על שאלות. "איך זה מרגיש להיות השחקן הכי טוב בעולם?", שאל אותו עיתונאי ספרדי ולא הכין את עצמו למה שעתיד לקרות בשניות הבאות. מספר 10 הסתכל עליו ואז הפתיע את הסובבים בחדר. "אני לא הכי טוב בעולם", הוא אמר, "יש אחד יותר טוב, הוא משחק בקאדיס וקוראים לו 'מַָחִיקוֹ'".
מחיקו, או בעצם Magico - "קסום" בספרדית - זה הכינוי שהודבק לחורחה אלברטו גונסאלס בכדורגל הספרדי בשנות ה-80, והייתה לזה סיבה טובה. הרי לא סתם מראדונה קם יום אחד ומחליט שאתה יותר טוב ממנו. ובאמת מתכוון לזה. כדי שזה יקרה, אתה צריך להיות טוב במה שאתה עושה. כלומר, ממש ממש טוב.
ומחיקו גונסאלס היה הרבה יותר מזה.
אבל הוא לא היה שחקן. הוא היה אומן. וכדי לתאר את מה שהוא היה עושה עם הכדור, יריביו היו צריכים להמציא מילים חדשות. האיש היה שובר קרסוליים סדרתי, הייתה לו זריזות רגליים מהפנטת, טאץ' גאוני ולמה שהוא היה שולף מהכובע - לא היה סוף. "תמיד ניסיתי לחקות אותו באימונים, אבל זה היה בלתי אפשרי", הודה פעם מראדונה, "הוא אחד מ-10 השחקנים הכי טובים שראיתי בחיי". מחיקו הציג רפרטואר בלתי נגמר של דריבלים - מהסיבוב של קרויף, דרך אלסטיקו ועד Autopase (הכדור עובר מצד אחד של היריב והשחקן מהצד השני) - לצד טכניקה עילאית וכדורים חופשיים בלתי עצירים. הוא פשוט היה רונאלדיניו לפני רונאלדיניו והמשחק שלו כלל שלל השחלות, הקפצות, עקבים ותרגילים.
מחיקו הוא גדול שחקני אל סלבדור, אגדה בקאדיס ואחד שיכול היה להיות אחד כזה גם בברצלונה, אלמלא בדיחה של דייגו וגלאי עשן שפעל בתזמון הכי גרוע שיש. אבל על כך בהמשך. באשר ליכולת, מי שראה את מחיקו בפעולה מוכן להישבע שאם היה ברזילאי או ארגנטינאי, היו מדברים עליו כאחד מהגדולים באמת. אבל הוא לא היה כזה. הוא נולד במרץ 1958 והיה הצעיר מבין שמונה ילדים. כשהיה בן 7 או 8, הוריו שלחו אותו לסבתו כי לא יכלו לשאת בנטל הכלכלי והיא גידלה אותו. כבר מגיל צעיר היה ברור שאלוהים נגע בחורחה הצעיר שהחל לשחק במולדתו ולבסוף ערך את הבכורה בגיל 18. הקסמים שהיה עושה עם הכדור זיכו אותו בכינוי "El Mago" ("הקוסם"), אבל הוא לא ממש היה ידוע מחוץ למולדתו. בטח לא באירופה.
עד שהגיע מונדיאל 1982 בספרד.
אל סלבדור הוגרלה לאותו בית עם בלגיה, הונגריה וגם ארגנטינה של מראדונה, אותה אימן ססאר לואיס מנוטי. היא התבזתה עם שלושה הפסדים וספגה 13 שערים, כולל עשירייה מול הונגריה (שיא עד היום), אבל גונסאלס כיכב מספיק כדי שיהפוך לשם מבוקש באירופה. והוא אפילו לא כבש שער אחד. אתלטיקו מדריד הציעה לו הרבה כסף, אבל הוא בחר דווקא בקאדיס הצנועה מהליגה השנייה.
שבועיים אחרי המונדיאל, גונסאלס חזר לספרד כדי להצטרף לקבוצתו החדשה ובאוגוסט אותה שנה לבש את מדי קאדיס בפעם הראשונה. זה קרה בטרבוחנה, כפר של 7,000 תושבים, שהקבוצה שלו שיחקה בליגה האנדלוסית הראשונה, ויש כאלה שזוכרים את הבכורה הזו עד היום. רפאל דומינגס, למשל, המגן הימני של טרבוחנה, שהיה השומר הראשון של הרכש הטרי אחרי מעברו לאירופה. "הפסדנו 8:1 או 9:1 ולא ראיתי את הכדור כל המשחק", נזכר דומינגס, "הוא תמיד עבר אותי וכל מה שעשיתי היה לרדוף אחריו. חשבתי לעצמי: "מי זה לעזאזל השחקן הזה?'. כמה חודשים אח"כ, ראיתי בטלוויזיה שהוא עושה את זה למגינים הכי טובים בספרד, אז הבנתי שלא הייתי כזה גרוע. הוא פשוט היה כל כך טוב".
El Mago שהפך ל-Magico בספרד בגלל הדברים שהיה עושה במגרש, היה הצגה של איש אחד. מהשחקנים האלה שבגללו קונים כרטיס. "אני זוכר שכשהוא נגע בכדור, שרר שקט באצטדיון, ולא רק במגרש הביתי שלנו", סיפר הוגו ואקה, חברו של מחיקו לקאדיס. בעונה ההיא, 1982/83, הקוסם מאל סלבדור כיכב עם 15 שערים ב-33 משחקים במדי קאדיס, שעלתה ליגה. אבל על הדרך נחשפה גם אהבתו הגדולה לחיי הלילה. האיש היה חובב מסיבות מושבע ומשלים שעות שינה במהלך היום. איחורים קבועים לאימונים? זה עוד כלום. אפילו למשחקים לא תמיד הוא היה מגיע בזמן. אבל מחיקו, כך התברר, לא היה צריך יותר מדי כדי להראות מה הוא יודע. "אני לא זוכר מישהו שעשה כל כך הרבה עם כל כך מעט מאמץ", אמר ואקה על חברו.
ראשי קאדיס לא ממש היו יודעים איך "לאכול" את מחיקו, אחד שרונאלדיניו וניימאר נראים לעומתו כדוגמא ומופת למקצוענות. נעשו ניסיונות להחדיר משמעת בכוכב הסלבדורי, אבל זה היה חסר סיכוי. אחרי אותו משחק מול טרבוחנה, למשל, אורגנה ארוחה משותפת לשתי הקבוצות. מאמן קאדיס, דראגוליוב מילושביץ' הסרבי, לא רצה ששחקניו יאכלו יותר מדי או ישתו אלכוהול, אז הוא שלח את עוזרו, דויד וידאל, שישגיח עליהם. "מה אתה שותה?", שאל מחיקו את רפאל דומינגס, שישב איתו באותו שולחן. "קוקה קולה", ענה דומינגס. "לא, אתה שותה יין אדום", אמר מחיקו. "מה?", תהה דומינגס, "אני שותה קולה". ואז מחיקו הסביר: "כן, אבל מעכשיו תבקש יין. אתה תשתה את הקולה שלי ואני את היין שלך".
הכדורגל לא היה מקצוע עבור מחיקו. הוא היה רק תחביב לשעות הפנאי. "אני לא מתייחס לכדורגל כעבודה", הוא סיפר עוד במהלך הקריירה, "אם הייתי עושה את זה, לא הייתי אני. אני רק משחק בשביל הכיף". וכיף זו מילת המפתח כשמעלים את שמו של מחיקו בקאדיס. למרות השכונה, המקומיים אימצו אותו כאחד משלהם. הם היו מתים עליו. והרבה פעמים תושבי קאדיס מדברים על משחק מהסרטים מול בארסה, שמחיקו - איך לא - פשוט לא הופיע אליו בזמן ופתח על הספסל. אחרי המחצית ובפיגור 3:0, מחיקו נכנס, כבש צמד ובישל פעמיים בדרך לניצחון 3:4. זה סיפור נחמד, אבל הוא גם לא נכון. המשחק הזה היה קיים רק במוחם של האוהדים. עבורם, הוא היה אגדה מהלכת.
מחיקו הראה מה הוא יודע גם בעונתו השנייה בקאדיס. היא אמנם לא הצליחה לשרוד בליגה הבכירה, אבל הקוסם המשיך למרר את חייהם של יריביו. מחיקו שוב כבש 15 שערים - רק שניים פחות מהפיצ'יצ'י - כולל אחד בלתי נשכח מול בארסה. הוא דהר ממחצית המגרש של קאדיס, ברח לשחקן אחד, חמק מהשני והשאיר אבק לשלישי בשיא המהירות לפני שבעט לרשת. מי שלא האמין בקסמים, שינה את דעתו אחרי שראה את הגול הזה.
בשלהי העונה, בארסה יצאה לניו יורק כדי לקיים שני משחקי ראווה ללא הספרדים של הנבחרת בשל יורו 1984. בעקבות כך, מחיקו הצטרף למסע ואחרי בקשה של המאמן, מנוטי. עבור מראדונה - אז שחקן בארסה - זו הייתה הזדמנות לשתף פעולה עם מי שהחשיב כטוב ממנו. מחיקו בלט בשני המשחקים, שבראשון שבהם הקטאלונים הפסידו 5:3 לניו יורק קוסמוס ובשני הוא כבש מול פלומיננזה, בדרך לניצחון בפנדלים כששני הכוכבים מוצאים את הרשת מהנקודה הלבנה. במועדון כבר חשבו להחתים את הסלבדורי, אבל אז השכונתיות שלו בגדה בו.
באחד הימים בניו יורק, מראדונה הפעיל את גלאי העשן בתור בדיחה. כולם - השחקנים ועובדי המלון - יצאו החוצה. כולם חוץ מאחד: מחיקו. הוא היה עסוק באותו רגע בדברים אחרים ונתפס בחדרו עם בחורה. לראשי בארסה הספיק כוכב פרובלמטי אחד והוחלט שלא להחתים את מחיקו.
למעשה, אלה היו שני המשחקים האחרונים של מראדונה בבארסה לפני המעבר לנאפולי. ומחיקו? הוא חזר לקאדיס, אבל חוסר המקצוענות שלו החל להשפיע יותר ויותר, עד שבינואר הוא נשלח לוויאדוליד. זו הייתה עונת 1984/85 שבה בארסה זכתה באליפות אחרי עצירת פנדל מפורסמת של השוער חאבייר אורוטי. מול ויאדוליד.
ומי היה הבועט? מחיקו.
אתמול הוא חגג יום הולדת 62. וגם הוא יודע שהיה יכול להיות אחד הגדולים בהיסטוריה. אם רק היה רוצה.
הסיפור באדיבות -
Barca Story
