ארבעים וחמישה אלף אוהדים, פחות או יותר (כנראה שיותר), הציפו את הוויסנטה קלדרון בצהרי יום ראשון. מוזר? לא עבור הקהל של אתלטיקו מדריד, שקיבל בחזרה את הבן שנדד בעקבות גורלו ב-2007. פרננדו טורס חזר ובצד האדום-לבן של בירת ספרד זה הפך ליום חג.
טורס פתח הבוקר עם שער באימון הקבוצה, לאחר שבניצחון 1:3 על לבאנטה במוצאי צפה בחבריו מהיציע. הפעם הם הביטו בו מהצד בקנאה כשקיבל מנשיא המועדון את החולצה מספר 19 ונשא נאום קצר: "היה לי מאוד קשה ללכת מכאן. זכיתי בתארים, אבל משהו תמיד חסר לי. חסר לי לזכות בתארים עם אתלטיקו. ידעתי שיום אחד אחזור לכאן, אלה האוהדים הטובים ביותר בעולם".
"אל ניניו" ביקש את סליחת המכובדים, אמר שאינו רוצה לתת לקהל לחכות ורץ להחליף בגדים. מחדר ההלבשה הוא יצא לדשא בקלדרון כבר לבוש במדי אתלטיקו מדריד, אותם צבעים איתם גדל ואותם לבש כשהפך לקפטן בגיל 17.
מה שהעיב על האווירה היו חברים מארגון האולטראס "פרנטה אתלטיקו", שפוצצו חזיז והניפו שלט עם הכיתוב "אולטראס, 1982. בלעדי החזית (פרנטה) זה לא אותו דבר". עד מהרה זינקו סדרנים ליציע והרחיקו את נציגי הארגון, שהורחק מהאיצטדיון על ידי הנהלת המועדון.
טורס נופף לשלום לעשרות אלפי הקולצ'ונרוס ביציעים, השתעשע בהקפצות כדור ולבסוף הקיף את כל המגרש תוך שהוא חותם על כדורים ובועט אותם לעבר האוהדים. לצדו על הדשא התרוצץ בנו ליאו, שלבש את החולצה מספר 19 כשמעליה הכיתוב PAPI (אבא). זה מה שנקרא תמיכה מבית.
Leo, el hijo de Torres en la presentación
