נבחרת ספרד מגיעה לקטאר בסיטואציה מאוד לא מוכרת. ההעפלה לחצי גמר יורו 2020, אולי בניגוד לציפיות של רבים, חתמה טורניר מוצלח שהיה רחוק מספר בעיטות הכרעה מ-11 מטרים מלהסתיים עם כרטיס לגמר בוומבלי. לה רוחה לא שיחקה כדורגל מדהים בטורניר הקורונה, ולראייה ניצחה משחק אחד בלבד ב-90 דקות, אבל הוכיחה הרבה אופי, התגברה על קשיים בשלב הבתים, הראתה לכידות קבוצתית והשאירה טעם של עוד.
הקמפיין ביורו 2020 היה חיובי בעיקר כי סיים תקופה של שלושה טורנירים כושלים בזה אחר זה (מונדיאל 2014, יורו 2016 ומונדיאל 2018), בו לא הצליחה הנבחרת לנצח משחק בנוקאאוט, למרות העושר בסגל השחקנים, הניסיון והקבלות. לכל אחד מהם הגיעה הנבחרת עם ציפיות גבוהות ועם שחקנים מדור הזהב שזכה פעמיים ביורו ובמונדיאל 2010. ספרד מגיעה בתחושה שונה לטורניר החדש, כי עד עכשיו ידעה כמעט אך ורק אכזבות, להוציא כמובן את שלושת הטורנירים המופלאים שהסתיימו עם הגביע.
השריד האחרון של ספרד הנוכחית מהזכייה בדרום אפריקה הוא סרחיו בוסקטס, מה שמלמד על שינוי דורות שעשה לואיס אנריקה. בסגל שלו יש רק עוד חמישה שחקנים שנכחו במשחקי מונדיאל קודמים - דני קרבחל, מרקו אסנסיו, קוקה, ג'ורדי אלבה וססאר אספיליקואטה. המאמן של הנבחרת לא עשה חשבון לוותיקים כמו סרחיו ראמוס, אלוף העולם שחזר לכשירות מלאה בפ.ס.ז', דויד דה חאה שנמחק לחלוטין וטיאגו אלקנטרה, ממוכשרי הדור, אבל בעל קרמה רעה במדים הלאומיים. כל השלושה נותרו בחוץ.
הסגל שבנה לואיס אנריקה נשען על ממוצע גילאים של 25.2 שנים ונחשב לאחד הצעירים ביותר בטורניר בן 32 הנבחרות. לתגלית הגדולה של היורו - פדרי - הצטרפו גם גאבי בן ה-18, שיהיה הצעיר ביותר ללבוש את המדים של ספרד במונדיאל, וכמובן גם אנסו פאטי, ירמי פינו, פראן טורס, הוגו גאיימון, אריק גרסיה, ניקו וויליאמס ואלחנדרו באלדה שהוזעק ברגע האחרון. לואיס אנריקה האמין ב-19 שחקנים שהיו איתו גם ביורו והוכיח שהוא יכול לגבש סביבו נבחרת עם זהות, רצון ורוח לחימה, ואם לדייק כדבריו: "לבנות כאן נבחרת שהיא קבוצה. אפשר לצאת לקרב ולהלחם בקטאר".
לצד האופטימיות הזו, מתעוררים מטבע הדברים סימני שאלה. לא רק על הניסיון של השחקנים, אלא בעיקר על הכושר שבו הם מצויים. הנבחרות הקודמות של ספרד היו מושתתות כמובן על יותר כוכבים, שמטבע הדברים היו שחקני מפתח בקבוצות שלהם. ספרד של 2022 היא סיפור שונה לגמרי. אריק גרסיה, קרלוס סולר, פאבלו סראביה, אסנסיו, פאטי וסראביה הם לא שחקני הרכב קבועים בקבוצות שלהם, אליהם אפשר להוסיף את דני אולמו ואמריק לאפורט שחזרו מפציעה ארוכה ואת קוקה ומרקוס יורנטה, שנעדרו מפעילות לאחרונה.
מכורח המציאות, הבעיה המרכזית של ספרד היתה ונשארה השאלה החשובה ביותר בכדורגל: מי יבקיע את השערים? בסגל של לואיס אנריקה, מלכי השערים בסיום השליש הראשון של העונה הם מוראטה וטורס עם חמישה כל אחד - נתון שלא משביע את הדעת בלשון המעטה. מוראטה הוא גם החלוץ הטבעי היחיד בסגל, מה שקרוב לוודאי אומר שתכנית המגרה של לואיס אנריקה תהיה פאטי או טורס כחלוצים מזוייפים (ואולי גם אסנסיו).
הבעיות שהוזכרו כאן, גם משקפות את המשבר שעובר על הליגה הספרדית באופן כללי. מיעוט הספרדים בריאל מדריד המצליחה (רק שניים בסגל ספרד), הירידה מגדולתה של ברצלונה (לפחות לעת עתה), הקשיים שעוברים על אתלטיקו ובכלל, הכישלון האחרון בליגת האלופות מול התחזקות הפרמיירליג, לא תורמים בלשון עדינה לנבחרת. לואיס אנריקה מודע למגבלות הכוח ועובד עם מה שיש לו. ייאמר לזכותו שהוא בנה את הסגל הזה מתוך ראיה לטווח ארוך ובניסיון לצמצם את הפערי האיכות והניסיון של היריבות האחרות מיעט לבצע יותר מדי שינויים בסגל.
הבסיס הצעיר של ספרד 2022 - פדרי, גאבי ופאטי בעיקר - הוא זה שאמור להוביל אותה בעשור הקרוב. כך שגם במקרה של אי הצלחה רגעית החודש, יש בהחלט עוד מקום לאופטימיות. ספרד מודעת לכך שהיא לא מגיעה לקטאר כמו למונדיאלים הקודמים. ברזיל, ארגנטינה, צרפת ואנגליה לפניה ביחסי ההימורים מהסיבות המובנות. "שחקנים גדולים יכולים להכריע משחקים, אבל רק קבוצות זוכות בטורנירים", אמר קוקה לפני פתיחת הטורניר. וזה המוטו שספרד מאמצת בחורף הזה.
