הטור במסגרת פרוייקט מיוחד: כותבים מספרים על השער הגדול במונדיאל שלהם
81 אלף הצופים באיצטדיון אצטקה במכסיקו סיטי ומיליארדי הצופים בבית היו עסוקים עדיין במה שארע ארבע דקות קודם לכן. דייגו ארמנדו מראדונה התרומם לכדור שהוגבה לרחבה של אנגליה יחד עם השוער פיטר שילטון. הוא הניף את ידו ובאגרופו החדיר את הכדור לרשת. השופט התוניסאי רץ לעיגול האמצע. ארגנטינה 1, אנגליה 0.
הרשמו עכשיו לפנטזי אלופות של ערוץ הספורט ו-WeSure
לינק הרשמה, להורדת האפליקציה לחצו כאן
הרשמו עכשיו ל-"5 חבר'ה": משחק ניחושי המונדיאל של ערוץ הספורט
עד היום "יד האלוהים" הוא אחד משני השערים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות הכדורגל. השני הוא ה-2:3 של ג'ף הרסט ואנגליה בהארכה בגמר הגביע העולמי נגד מערב גרמניה ביולי 1966. שני השערים לא היו חוקיים. כיום לא היה להם סיכוי לשרוד. עין הנץ וה-VAR היו עושים צדק ואולי משנים את ההיסטוריה. אבל אז, ארגנטינה ואנגליה המשיכו וזכו במונדיאל.
לא פלא, איפוא, שבדקה ה-55 של רבע הגמר במכסיקו 86, רוב הצופים לא הצליחו לעכל ולהרגע ממה שהם ראו בדקה ה-51. אבל אז נקטע רצף המחשבה וההרהור שלהם באיבחה חדה. דייגו ארמנדו מראדונה, אותו נוכל ספורטיבי, עטה לפתע את גלימת הרב מג שלו.
הוא קיבל את הכדור בחצי המגרש של ארגנטינה, פחות מעשרה מטרים מקו האמצע. כמו קברניט של חללית המפעיל את מבעריה, נטל מראדונה את החפץ העגול ברגליו, לחץ Enter, והתחיל במיאוץ מסחרר עם כדור שכאילו הוצמד לנעליו עם דבק נגרים.
הוא חלף בתחילה על פני פיטר ריד. טרי בוצ'ר ופיטר בירדסלי היו הבאים לעמוד בדרכו, אך הוא לחץ על דוושה נעלמת והותיר אותם משתאים מאחור. הבלם טרי פניק לא נכנס לפאניקה וניסה לבלום את הסופה. כאשר מראדונה דילג גם עליו, שב לפתע בוצ'ר מהקבר, הופיע מאחור, ועמד במקום הטוב ביותר באיצטדיון על מנת לראות את הפנומן הארגנטינאי מסבסב גם את השוער שילטון ומגלגל את הכדור לרשת האנגלית. 0:2.
הסלאלום הזה חייב את כל השדרנים והפרשנים לרענן את השפה שלהם, ולשלוף מאמתחתם אוצר מילים טרי וחדש. מילון הסופרלטיבים האולטימטיבי נכתב בדקות ההן בכל יציע ובית עם מסך (אז זה היה מקלט) טלוויזיה. כביר, אדיר, פנטסטי, פנטזיונרי, יוצא מן הכלל, חלומי, לא ייאמן, חסר תקדים - כל אלו היו ביטויים שכמו הילדה ב"שמלה אדומה" עמדו בפינה מבויישים ולא שאלו למה אלא איך.
תוך 240 שניות השתנו פני תולדות הכדורגל ללא הכר. יד האלוהים ומיד לאחריה "שער המאה". למעשה גם במאה הבאה, הנוכחית, ה-21, שישים המטרים מלחכי הדשא והדימיון של הקוסם בתכלת-לבן, נשארים חזק בכל תחרות על כל תואר אפשרי.
אבל הסיבה שהשער הזה של דייגו מופיע פה איננה נטועה רק בסגנון, ביופי ובהדר שלו. אלו הם תפאורה זוהרת, אבל היא עוטפת גם חשיבות מיוחדת במינה. השער הזה שינה את הנראטיב. במקום שהזכייה של ארגנטינה בגביע העולם 86 תצויין לעד כשלצידה כוכבית, יד האלוהים הוסרה לטובת גאונות בלתי ניתנת לספק. מראדונה היה הפושע הנכלם שנכנס למעצר בבית הסוהר הספורטיבי בארבע אחר הצהריים, כשלכאורה הוא משאיר על ההיסטוריה כתם בל יימחה. אבל בארבע וחמישה הוא כבר הספיק לצייר על חומת הכלא יצירת אמנות שתגדיר אותו, את הזכייה שלו ושל נבחרתו, ואת המונדיאל הזה בפרט, והמפעל כולו בכלל - באור חיובי בלתי נשכח.
ארבע שנים לפני ארבע הדקות, אנגליה וארגנטינה עוד היו במלחמה (פוקלנד) מיותרת שנרקחה בידי מנהיגים אטומים ושחצנים. היריבות הפוליטית בין המדינות הולידה דם רע וצנחה אל שפל המדרגה. בקונטקסט הזה היד של מראדונה יכלה להתפרש על ידי האנגלים כפגיעה נוספת במרקם העדין. אולי לא היה לה כוח לחדד את העימות או להשאיר אותו על האש, אבל הסלאלום המופתי שלו חיסל גם את האפשרות והספק הללו. הוא היה כדור הרגעה. וברבות הימים, גם כדור הצדעה.
סוף
