יש לא מעט מועדונים מהרמות הגבוהות באירופה שהיו שמחים לזכות בשירותיו של המאמן שהגיע לגמר היורו ב-2012, לחצי גמר אליפות אירופה ב-2008, ול-4 האחרונות במונדיאל ב-2010, וזה שהביא את הגביע העולמי "הביתה" לגרמניה ב-2014, לאחר 24 שנים בהן נדד במחוזות אחרים.
לאחר מספר ימים של דממת אלחוט שהעלו ספקולציות שונות באשר לעתידו, בחר יוגי ללכת עם הלב. המאמן יזם שיחת טלפון והבהיר ליו"ר ההתאחדות, ריינארד גרינדל, והודיע לו כי יישאר עד תום חוזהו וינסה לזכות באליפות עולם שניה ברציפות.
למרות האכזבה ביורו האחרון והביקורת הציבורית, בהתאחדות הגרמנית המשיכו להביע אמון בדרך של לב במחשבה שהוא האיש המתאים להוביל את הנבחרת הזו בשינויים שהיא עוברת בשנים האחרונות. הדבר היחיד שלא היה ברור האם ליוגי לב עדיין יש את הרעב לאחר 12 שנים בנבחרת (שנתיים כעוזרו של יורגן קלינסמן יחד עם אוליבר בירהוף ו-10 שנים כמאמן ראשי) להישאר בתפקיד.
למרות ההחלטה להמשיך, את לב ליוו וההתאחדות ליוו לא מעט דילמות. הראשונה היא הדילמה האם הקדנציה שלו נחשבת למוצלחת. אמנם ב-10 שנים תחתיו רק קמפיין אחד הסתיים עם תואר, אבל קברניטי הכדורגל הגרמני חשבו שלפחות מבחינתם, לב בהחלט עמד במבחן התוצאה. תחתיו המאנשאפט הגיעה כדרך קבע לשלבים גבוהים בכל טורניר, והיא גם זכתה בתואר אחד יותר ממה שיש לצרפת והולנד למשל, אך לא בטוח שנבחרת ברמתה של גרמניה יכולה להסתפק בנתון כזה.
הסיבה השניה והמעניינת יותר היא העבר של יוגי כמאמן ראשי של קבוצה ולא נבחרת. מאז החל את קריירת האימון שלו בקבוצת הנוער של וינטרטור השווייצרית, אותה הדריך שנתיים במקביל להיותו שחקן פעיל בקבוצה הבוגרת של המועדון, הוא לא הצליח ממש לשמור על יציבות. ב-10 שנים על הקווים, לב החליף 8 קבוצות כמאמן ראשי עד אשר נקרא לדגל על ידי קלינסמן לקראת המונדיאל ב-2006.
גם ארון התארים שלו עם קבוצותיו לא מרשים בלשון המעטה, וברשימת ההישגים היחסית מצומצמת שלו נמצאת זכייה עם שטוטגרט בגביע הגרמני ב-1997, העפלה בעונה שלאחר מכן לגמר גביע המחזיקות וזכיה באליפות הליגה האוסטרית עם טירול אינסברוק ב-2002 רגע לפני שהקבוצה התפרקה.
אפשר להניח כי לפני שהחליט להרים את הטלפון אל גרינדל, הבין לב שהוא לא רוצה להיתפס כמי שוויתר על האתגר והפסיק את תהליך שילוב הצעירים שהוא עצמו התחיל בנבחרת, אך הייתה גם סיבה אחרת. הגרמני לא באמת רצה לחזור אל מסע הנדודים בין קבוצות שונות ברחבי אירופה ולהרחיב את מנעד השפות שבו יסקרו את הפעולות שהוא עשה עם הידיים שלו במהלך המשחקים ובאילו אזורים בגוף זה קרה.
פרויקט הצעירים
נבחרת גרמניה תחת הדרכתו של יוגי לב עוברת בשנים האחרונות תהליך של שילוב צעירים והצערת הסגל המוזמן לכל משחק או קמפיין. נכון, לכל כלל יש את מריו גומז ולוקאס פודולסקי שיוצאים מהכלל הזה, אבל המספרים לא משקרים. סגל גרמניה ליורו שילב ותיקים בהופעתם האחרונה במדים הלאומיים דוגמת פודולסקי יחד עם צעירים בהופעתם הראשונה בטורניר גדול דוגמת ג'ושוע קימיך (21),לירוי סאנה (20), יוליאן ברנדט (20) ויוליאן וייגל (21).
אפשר להתווכח לגבי מידת שילובם בפועל במשחקים עצמם של גרמניה ביורו, אבל גם כאן עושה רושם שהלקחים כבר הופקו. במשחק שפתח את קמפיין מוקדמות מונדיאל 2018, בו ניצחה גרמניה 0:3 את נורבגיה, קימיך הצעיר, שגם פתח בהרכב, הבקיע את השער השני במשחק כשבהמשך שלושת השחקנים שנזרקו אל שדה המשחק היו ברנדט, וייגל ומקס מאייר, שבועיים בדיוק לפני יום הולדתו ה-21. אולי הוא לא הגיע לירח, אבל הופעת בכורה במשחק רשמי במדים הלאומיים כבר יש לו, ומי שנן לו את הקרדיט היה לב.
לא מן הנמנע שגם בצמד המשחקים הביתיים הקרוב הערב נגד צ'כיה וביום שני מול צפון אירלנד במסגרת מוקדמות המונדיאל, נמשיך לראות את אותם שמות על המגרש. אם יוגי לב ימשיך את הקו אותו התחיל ואותה חבורה צעירה אשר תשולב במשחקי המוקדמות דרך קבע, תגיע למונדיאל ברוסיה כשהיא כבר מנוסה יותר, עם דקות משחק לא מועטות ויכולות משופרת.
כשמסתכלים על הסגל עתיר הצעירים המבטיחים של המאנשאפט, אפשר להבין מדוע האצבע של לב אשר הייתה אמורה לחייג אל יו''ר ההתאחדות הייתה טיפה יותר קלה על לוח המקשים בהחלטה להישאר.
מעבר לצד המקצועי, עושה רושם שיוגי לב הוא מאמן לא רגיל בנוף הטופ האירופי: ג'נטלמן אך לא דיפלומט ששומר דברים בבטן, מאמן שמחובר לשחקנים, אבל גם כזה שלא יהסס לבקר אותם. כך למשל בראיון במהלך היורו הוא התבטא כנגד הגדלת היורו ל-24 קבוצות כשטענתו המרכזית היא שהדבר יפגע באיכות המשחקים וישנן קבוצות שבאות קודם כל לחשוב על הגנה, אסכולת כדורגל אליה הוא לא מתחבר.
אפשר להסתכל על זה כסוג של התבכיינות או תירוצים של קבוצה גדולה שמתקשה נגד הקטנות, אבל המאמן למעשה אמר את מה שעבר בראש של אנשים רבים במהלך היורו האחרון. אקט נוסף של כנות ראינו לאחר התנצלותו הפומבית על כך שנתפס במצלמות במהלך היורו מחטט באף, מגרד באשכיו ומבצע שלל פעולות שאנו רגילים לראות במשחקי הכדורגל במגרש האספלט ביום שישי אחר הצהריים והבטיח שלא להתנהג כך יותר.
לקראת סוף השנה שעברה, קיבל לב פרס מהקרן לסיוע לספורט הגרמני על סך של 25 אלף יורו, אך יוגי לא שמר את הכסף לעצמו. הוא בחר לתרום את כל הסכום לטובת הפליטים שהיגרו אל אירופה בכלל וגרמניה בפרט בשנים האחרונות. אדם מיוחד, כבר אמרנו?
אם לב היה מחליט לעזוב את הנבחרת שנתיים לפני תום חוזהו ולחפש לעצמו קבוצה, כמו שעושים מאמני נבחרות עוד במהלך טורנירים כדרך קבע (עיין ערך אנטוניו קונטה) הוא היה יכול כמובן להצליח, אך גם הוא ידע שמדובר בסיכון. יוגי ראה מהצד את תמרורי האזהרה כמו זה של יורגן קלינסמן, שלאחר הקדנציה בנבחרת עמד על הקווים של באיירן, ממנה נזרק בבושת פנים לאחר ששכח שחלק מהכדורגל ומהניצחון בו זה ההגנה. ייתכן שלב גם זכר את העבר האישי שלו, ולא רצה להמשיך את מסע הנדודים שלו בין הקבוצות לפני שהגיע לנבחרת.
לב בחר באופציה הבטוחה יותר. עם גיבוי מלא מההתאחדות הגרמנית שמאמינה בו, סגל צעיר ונאמנות, תכונה שכבר חשבנו שלא קיימת בכדורגל, ההתלבטות היא כמובן לא באמת הייתה התלבטות. לב וגרמניה ימשיכו את המסע שלהם אל עבר זכייה במונדיאל שני ברציפות ואל תתפלאו, אם תחתיו הכיכר האדומה במוסקבה בצבעים קצת אחרים בקיץ 2018. אז כבר לא יהיה שום ספק לגבי הישארותו של לב.
Ich habe ein @YouTube-Video positiv bewertet: https://t.co/S5OX9WPFGi Joachim Löw Compilation - Best of German Coach Joachim low nose
— Spaceshipcontrol (@Spaceshipcontrl) 14 ביוני 2016
