מה משותף לזלאטן איברהימוביץ', קים קאלסטרום, פונטס ורנבלום, ארקאן זנגין, מייקל אנטונסון ואנדראס איסאקסון? כולם הפכו לשחקני עבר בנבחרת שבדיה החל מקמפיין מוקדמות מונדיאל 2018.
עבור שבדיה יורו 2016 היווה סוף עידן. הפרישה בתום הטורניר של זלאטן, עמוד התווך של הנבחרת בעשור האחרון, אילצה את הסקנדינבים להתמודד במוקדמות מונדיאל 2018 עם אתגר לא פשוט: מעבר מנבחרת של איש אחד לקולקטיב. למרות שבסגל של שבדיה אפשר למצוא שחקנים לא רעים בכלל גם בקמפיינים הקודמים, לטוב ולרע הצהובים כחולים היו תלויים בסופרסטאר שלהם באופן מוחלט, ולא במובן הקלישאתי של המילה. אם נוסיף את העזיבה של שורת השחקנים הנוספת שעזבו יחד עם הכוכב, הקמפיין הנוכחי הפך לאתגר מסובך אף יותר.
מצד אחד, הנוכחות המרשימה ויכולתו הגבוהה של איברהימוביץ', השחקן הגדול בהיסטוריה של המדינה, הייתה ערך מוסף עצום עבור השבדים. גם במדינה הסקנדינבית יודעים שהנבחרת שלהם היא חביבה אך בוודאי לא אחת שנחשבת לאחת מאריות אירופה, ועצם העפלה לטורנירים הגדולים הייתה הישג.
מצד שני, התלות המוחלטת הזאת הפכה את הנבחרת לצפויה מאוד. שיטת המשחק התבססה על הגנה צפופה ושליחת כדורים לכוכב הענק בתקווה לעוד הברקה שלו. הטורניר האחרון בו הבקיעה שער זכות אחד בלבד (וגם הוא היה עצמי) בדרך למקום האחרון בשלב הבתים המחיש זאת באופן מצוין.
אם בנבחרות אחרות שנשענות בעיקר על סופרסטאר אחד כמו פורטוגל עם כריסטיאנו רונאלדו, ו-וויילס עם גארת' בייל, ידעו למצוא את האיזון פחות או יותר בין הקבוצה ליחיד, הרי שהשבדים זרקו את האיזון לעזאזל, בעיקר מאז מינויו של אריק האמרן למאמן ב-2009, שבחר ללכת עם זלאטן עד הסוף.
אם תחת לארס לאגרבק הבקיע איברה 22 שערים ב-50 משחקים, אצל האמרן הבקיע 40 ב-52. מדובר במספרים שלא מעידים רק על הגדולה של זלאטן אלא גם על התלות של הנבחרת בו. השיטה הזו הקנתה לנבחרת, להאמרן ולזלאטן עצמו מבקרים רבים מבית ומחוץ. אי ההעפלה לשני המונדיאלים האחרונים וההדחה בשלב הבתים של טורנירי יורו 2008,2012 ו-2016 סיפקו תחמושת רבה למשחיזי הסכינים. יחד עם זאת גם המבקרים הגדולים ביותר של הנבחרת בתקופה זו, יודעים שעם דור השחקנים היחסית בינוני בשנים אלו, לא בטוח שבדרך אחרת שבדיה הייתה מגיעה להישגים דומים או גבוהים יותר.
להרכיב מחדש את הפאזל
גם אם קשה להתרגל, לפחות עבור נבחרת שבדיה זלאטן הוא נחלת העבר וכעת היא תצטרך להמציא עמה מחדש לחלוטין. עזיבתו של המאמן האמרן ופרישתם של ברגים חושבים נוספים במערכת, גרמה לכך שאת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2018 התחילה שבדיה בתצורה חדשה כמעט לחלוטין בתקווה שבנבחרת יצליחו להרכיב בין החלקים החדשים, בדומה למה שעושים עם מוצרים שרוכשים באיקאה, ענקית הריהוט המקומית.
את הקמפיין הנוכחי שבדיה התחילה עם תיקו ביתי מכובד מול הולנד. אם בעבר השלד היה ותיק, הפעם בארץ הסקנדינבית בחרו להתבסס מתבססת על הדור הצעיר. כך למשל, בסגל שזומן למשחקים מול לוקסמבורג ובולגריה, 12 שחקנים הינם בגיל 24 ומטה, לעומת שחקן אחד בלבד מעל גיל 30. למרות הרצון להעפיל ליורו, הקמפיין הקרוב הוא קמפיין מעבר, ללא הרבה ציפיות מבחינת השבדים, שכבר לוטשים עיניים אל עבר יורו 2020 בו שחקני שבדיה הצעירה, שזכתה באליפות אירופה האחרונה, יהיו הרבה יותר בשלים להוביל את הנבחרת.
שבדיה מודל 2018 בנויה על שילוב בין השחקנים המנוסים יותר שאמורים לסייע גם הרבה בחניכה ובתמיכה. מצד אחד אפשר למצוא את מרקוס ברג, אנדראס גראנקוויסט ומייקל לוסטיג המתבגרים, ומנגד אפשר למצוא את השחקנים הצעירים יותר בראשם הקשר אוסקר היליימארק מפלארמו, החלוץ ג'ון גידטי מסלטה ויגו והבלם בן ה-22 ויקטור לינדלוף מבנפיקה, שנחשב לשחקן היקר ביותר בסגל, עם ערך שוק שמוערך ב-12 מיליון יורו, על פי אתר Transfermarket.
אחד מהחלקים החשובים ביותר במהפכה היה מינויו של המאמן החדש יאן אנדרסון, מאמן אלמוני מחוץ לשבדיה, אך כזה הידוע בקידום צעירים. שחקן העבר השבדי אימן בהצלחה לא מבוטלת קבוצות מקומיות כולל אליפות מדהימה ב-2015 עם נורשפינג, מועדון בעל עבר מפואר, שלא זכה בתואר משמעותי מאז 1994.
המשחק של שבדיה הערב מול לוקסמבורג החלשה( שגם שנמצאת בשיפור מתמיד) אולי לא ילמד אותנו יותר מדי על העתיד לבוא, אך יהווה הזדמנות טובה לצפות בתלכיד המסקרן הנבנה לנגד עיננו. אל תתפלאו אם ביום בהיר אי שם באליפות אירופה 2020 וללא כוכב אחד בולט, השבדים יחזרו לדבר חזק גם בטורנירים הגדולים.
