כדורגל נבחרות מחזיק בקצב ובחוקים משלו. הסטריאוטיפים שמלווים מדינה נשארים איתה, שחקנים שונים מתעלים. ה-1:2 של הולנד היום (ראשון) על פולין היה דוגמה טובה מאוד לזה.
קודי גאקפו בגרסת כדורגל המועדונים לא היה שחקן יוצא דופן, גם בליברפול בה הוא לא באנקר בהרכב ורחוק מכוכבי הקבוצה. היום הוא אולי היה השחקן הטוב ביותר על הדשא, הניע כדור, יצר מצבים והבקיע שער גדול בדקה ה-30. הוא היה השחקן המסוכן, לפני שמות כמו ממפיס דפאיי (שהחמיץ את עצמו לדעת) או צ`אבי סימונס במשחק חלש.
ואוט וחהורסט, שעלה מהספסל בדקה ה-80, הבקיע כמה דקות לאחר מכן. וחהורסט, שלא הרשים ביונייטד והושאל בפעם השלישית ברצף מברנלי, גולר ברמת הנבחרות. באחת מנגיעותיו הראשונות בכדור הוא ניצח. הולנד, למרות הכל, היא עדיין הולנד. גם בלי קישור דומיננטי הם הניעו את הכדור יותר מדי, התקשו להגיע למצבים של ממש ורשמו הרבה החמצות. מעט יותר חדות, מעט יותר מזל, ואולי היה כאן 1:4.
הפרש השערים יכול להשפיע בעתיד, אבל הולנד ורונלד קומאן קיבלו הרבה חומר למחשבה, בעיקר במקרה של ואוט וחהורסט שעשוי למצוא את עצמו בהרכב (ושל ז`רמי פרימפונג). הם מסרו יותר מדי, שיחקו כדורגל לא טוב, אבל בסופו של דבר ניצחו בזכות שני מבצעים יחידים. הנבחרת שמיעטה להניע כדור בהכנה עשתה את זה כאן, ולא בטוח שזה לטובתה.
מי שיצא מה-DNA ההולנדי הזה הוא בארט ורטבוחן, שוער ברייטון, שהפך לשוער הצעיר ביותר שפותח ביורו מאז 1964. הוא רשם הצלה גדולה בדקה ה-90, כזאת שמנוגדת לתדמית ההולנדית ה"קלאסית" שיש לנו בראש. בהתחשב בזה שהם ניצחו משחק שקשה להגיד שהגיע להם לנצח, בהתחשב ביכולת דלה במשך דקות ארוכות, אולי אפשר להיות אופטימיים.
פולין נשארה לבד בחושך. הם הבקיעו ראשונים משער של אדם בוקסה בקרן והיו הזדמנויות, אבל לא הצליחו להשתלט על המשחק. אין להם יותר מדי מה למכור ביורו בלי רוברט לבנדובסקי הפצוע, והיום הוא אולי היה ההבדל ומי שהיה נותן שער יתרון אם הוא אכן היה על הדשא. במשחק הבא מול אוסטריה הם חייבים שערים.
ההולנדים, מול צרפת, יכולים להיראות אחרת. גם ברמת ההרכב, גם בביצועים וגם במשחק שיראה אחר לגמרי. הם לא יחזיקו בכדור ב-66% מהזמן או יבעטו 21 פעמים לשער, אבל ברגע שיש את וחהורסט גם 141 שניות יכולות להספיק.
