הכינו את הטלוויזיות, שפצרו את קערות הגרעינים כי הנה זה בא: יורו 2020 כבר מגיח מעבר לפינה. אליפות אירופה בכדורגל, שהפכה מזמן לאירוע המונים מרתק שגדול בהרבה מניסיון לקבוע מי החזקה ביותר ביבשת, תיפתח ברעש גדול - וכולנו נקווה שלמרות הבעיות שעדיין מרחפות מעל הטורניר (בעיקר ענייני הקורונה), הוא יספק לנו קיץ מושלם של כדורגל.
על פניו, היורו הוא הזדמנות נהדרת לראות כדורגל ללא מעורבות רגשית. לצפות בשחקנים הטובים ביבשת - מאמבפה דרך דה בריינה ועד לבנדובסקי - מתחרים האחד בשני, ללא הצורך הכמעט מייאש לבחור צד. אבל יש אנשים שלא יכולים לעצור את הרצון הזה, ולכבודם (ולכבוד הטורניר הבא עלינו לטובה) - הנה מדריך קצר: איזו נבחרת כדאי לאהוד ביורו?
קריטריונים? אין קריטריונים אחידים. ניסינו לאחד בין רמת כדורגל, רמת התלהבות, קשר ישראלי - וכמובן היסטוריה עם העם המקומי. אי אפשר בלי זה לגמרי. אז הנה 24 הנבחרות שישחקו ביורו - כל אחת, והסיבות לאהוב, כמו גם הסיבות לא לאהוב.
* הערה נוספת: הטקסט הוא הומוריסטי לחלוטין, ואין כוונה לפגוע בשום צורה.
בית א'
טורקיה
סיבות לאהוב: אחד הסיפורים היפים של האליפות הקרובה. אחרי שלא השתתפה בארבעת המונדיאלים האחרונים, הנבחרת באדום (פעם מקום שלישי בעולם) תעלה לאליפות אירופה כדי לנסות ולחולל הפתעה. נבחרת מזרח תיכונית, עם המון אמוציות ומוזיקה תואמת - כל מה שצריך כדי להתחבר ללב הישראלי. וזה בלי לדבר מילה על ה"הכל כלול" והשנים היפות באנטליה (או בבודרום, או במרמריס). ואיך אפשר בלי בוראק יילמאז? החלוץ בן ה-35, רגע אחרי שהביא לליל את אליפות צרפת, ינסה להפתיע גם בטורניר היוקרתי.
סיבות לא לאהוב: בגדול? אין הרבה כישרון בנבחרת הטורקית, אין הרבה סיפורים אישיים מעניינים, אבל יש להם את טאיפ ארדואן - שילוב קטלני של רודנות אכזרית כלפי אזרחיו, ונטייה מובהקת לעכור את ישראל. לכבוד העם הארמני באשר הוא, בוז.
איטליה
סיבות לאהוב: שוב היא כאן, ושוב הכל מאבד צורה. אחרי שלא הגיעה למונדיאל 2018, בסוג של שפל, הסקוודרה אזורה חזרה לתת בראש - הפעם עם רוברטו מנצ'יני כמאמן, במטרה לתקן את הרושם משני הגמרים הכושלים ב-2012 ו-2000 (סילבאן ווילטור, לא שכחנו ולא סלחנו), ולהביא את הגביע לראשונה מאז 1968. תודו שזה אחלה נראטיב. חוץ מזה, לאיטלקים אולי אין שמות גדולים כמו פעם - אבל יש להם את צ'ירו אימובילה, לורנצו אינסינייה, פדריקו קייזה (הבן של), מרקו וראטי - ובעיקר אוסף של שחקנים נאים במיוחד, כמיטב המסורת. יחזירו עטרה ליושנה?
סיבות לא לאהוב: בסוף, זו איטליה. עם כל הכבוד לגיוון ההתקפי, היא תישאר נבחרת שתלויה על הגנה. חוץ מזה, מדובר במדינה עם משבר פוליטי שלא מצליחה להרכיב ממשלה וכל כמה זמן הולכת לבחירות. והדבר האחרון שאנחנו רוצים, זה להיזכר בעצמנו. בוז.
וויילס
סיבות לאהוב: בשתי מילים? גארת' בייל. שחקן הכנף המוכשר יודע שלא יהיו לו הרבה הזדמנויות לעשות משהו גדול, אחרי שביורו האחרון זה נגמר בהגעה סנסציונית לחצי הגמר. אחרי עונה של מעט מאוד כדורגל, וקאמבק מסוים במחזורי הסיום אצל טוטנהאם, זו ההזדמנות הגדולה שלו לזרוח על הדשא של מגרשי אירופה. ואם אפשר גם לזרוק עקיצה קלה לעבר ריאל מדריד, אז למה לא?
סיבות לא לאהוב: בשתי מילים? גארת' בייל. כדורגל תמיד היה לו, אבל גם גישה מפונקת ונובורישיות מעצבנת. לא שכחנו את הדגל שקבע - קודם וויילס, אחר כך גולף, ואז מדריד. וזה כשריאל משלמת לו את אחד החוזים היקרים בתולדותיה. בסוף, בייל הוא שחקן שלא מצא את מקומו אפילו בטוטנהאם - הקבוצה שאליה לכאורה חזר כבן אובד. לקחת גולף שלך, ולא באה אלינו יותר בחיים שלך. בוז.
שווייץ
סיבות לאהוב: שדראן שאקירי, השוער של ערן זהבי בפ.ס.וו ואולי כמה שעונים. לא יותר מזה.
סיבות לא לאהוב: לא שכחנו את המאבקים במוקדמות המונדיאל 2006. את אלכסנדר פריי האיום, את המאמן שלהם שנראה קופי כמו דרור קשטן, ובעיקר את חוסר היכולת לעבור הלאה. אה, ולא שכחנו גם את באזל - היריבה הנצחית של מכבי ת"א. ערן זהבי מוסר ד"ש. ובוז.
בית ב'
דנמרק
סיבות לאהוב: קספר שמייכל מעל הכל. הבן של פיטר, אחד השוערים הגדולים בתולדות המשחק, הלך וצמח לעמדה של שוער בכיר. ראינו את זה גם בנבחרת, במונדיאל האחרון. העונה הוא נהנה ממש עם הצלחה יחסית של לסטר בפרמייר ליג פלוס זכייה בגביע האנגלי, והישג מסוים ביורו יהפוך את שמייכל ג'וניור למרענן הרשמי של הטורניר.
סיבות לא לאהוב: תזכורת - אפרופו משפחת שמייכל, עדיין מדובר בדנמרק. הנבחרת שנתנה לנו 0:5 באצטדיון רמת גן, ב-1999. נבחרת שבגדול, עצם אזכור שמה מעלה פלאשבקים לא טובים. אפילו מהמשחק האחרון בישראל, אז הם קרקסו אותנו כאן 0:2. תודה, אבל לא תודה. בוז.
פינלנד
סיבות לאהוב: אנדרדוג מובהק, ומי לא אוהב אנדרדוגים? בפעם הראשונה אי פעם, הנבחרת הזו מגיעה לטורניר גדול. היא מעולם לא שיחקה ביורו או במונדיאל, וזה בוודאי גורם לנו להרגיש בבית. גם טימו פוקי החמוד מנוריץ' ינסה לסחוב את הנבחרת ברמה ההתקפית, ולנסות לחולל הפתעה בבית קשה.
סיבות לא לאהוב: בסוף, מדובר בנבחרת אפורה בלי הרבה כישרון, שאין אצלה הרבה מה לחפש. זה גם כנראה ייגמר מהר מאוד.
בלגיה
סיבות לאהוב: "תור הזהב" הבלגי יודע שהוא חייב להתחיל לממש. למונדיאל 2014 הוא הגיע עמוס ציפיות, אבל נכנע לכדורגל המשעמם של ארגנטינה. ביורו 2016 כולם ציפו שהוא סוף סוף יתפוצץ, אבל אז הגיעה וויילס. במונדיאל 2018 היא אפילו הצליחה לנצח את ברזיל, אבל סמואל אומטיטי היה מה שהפריד בינם לבין גמר. אם לא עכשיו, אימתי? קווין דה בריינה ששבר לכולנו את הלב עם הבכי בגמר האלופות, ראוי לקצת דמעות של אושר בגמר היורו.
סיבות לא לאהוב: כאמור, בלגיה היא מלכת האכזבות - לא בטוח שכדאי יהיה להמר עליה שוב. גם העמדה של אדן הזאר, הכוכב של הנבחרת הבלגית שהפך משחקן שכיף לאהוב לסוג של נטל על חוזה יוקרתי ומעט כדורגל, הוא סיבה קצת להירתע. וחוץ מזה - אם בלגיה תזכה ביורו, איפה השחקנים שלנו ישחקו?
רוסיה
סיבות לאהוב: שוב היא מארחת את הטורניר (לפחות בבית שלה), ושוב היא תנסה להגיע שוב הכי רחוק שאפשר - בפעם הראשונה מאז ששיחקה תחת השם "ברית המועצות". עם דניס צ'רישב הזריז בקישור, וארטם דז'ובה הקטלני בהתקפה, אפשר לקוות מהם לכדורגל לא רע - ואולי גם ליכולת להפתיע. אחרי הכל, במונדיאל האחרון זה הספיק לחצי גמר.
סיבות לא לאהוב: שלטון האופל של פוטין, דיכוי זכויות האדם השיטתי והעובדה שהמאמן נראה כמו שילוב של ד"ר פיל וזעם הרשע מ"בימבה". בוז.
בית ג'
הולנד
סיבות לאהוב: חסר? אהובתו הנצחית של הקהל הישראלי, עוד מהימים ששידרו את המונדיאל בשחור ולבן. הנבחרת שהביאה לעולם את הטוטאל פוטבול, מרוד חוליט ועד דניס ברגקמפ, תמיד ידעה לרגש - והיא חוזרת ליורו, אחרי הפסקה קלה, עם דור חדש ומרענן. ויינאלדום ופרנקי דה יונג, ממפיס דפאיי וגם דוניאל מאלן, השותף של זהבי לחוד פ.ס.וו. רק שלא תשבור לנו את הלב שוב, כמו אלף פעמים בעבר.
סיבות לא לאהוב: כי הזוהר של נבחרת הולנד מעט הועם. המעבר של רונאלד קומאן לברצלונה, בתוספת הפציעה של וירג'יל ואן דייק שתמנע ממנו לשחק ביורו, הורידה מאוד מהקסם שיש סביב האורנג'. פרנק דה בור והשחקנים שלו פתחו רע מאוד את מוקדמות המונדיאל, ויבואו ליורו בעיקר עם תקוות לנס. פייבוריטית אולי בלב, אבל לא על המגרש.
אוקראינה
סיבות לאהוב: בעיקר, סגירת המעגל של אנדריי שבצ'נקו. החלוץ האגדי של מילאן וצ'לסי (כולל תחת אברהם גרנט) מקבל לידיו את משרת המאמן, במטרה סוף סוף להביא את הנבחרת שלו למשהו גדול. במוקדמות זה עבד, אחרי שסיימה את הבית מעל אלופת אירופה פורטוגל וללא הפסד באף משחק. האם החגיגה של "שבה" תימשך גם ביורו? שווה לשים עין.
סיבות לא לאהוב: עם כל הכבוד למוקדמות, היורו זה מגרש אחר לגמרי - והנבחרת האוקראינית לא נראית מספיק טובה כדי ללכת עד הסוף. זה ייגמר כנראה בשלב הבתים, אולי שלב אחד קדימה. לא משהו ששווה לשים עליו את האהדה.
אוסטריה
סיבות לאהוב: אוטו באריץ' כבר לא שם. זה הזמן לסלוח.
סיבות לא לאהוב: אוטו באריץ' היה שם. אי אפשר לשכוח.
צפון מקדוניה
סיבות לאהוב: גוראן פאנדב. האיש הבלתי נגמר לובש כבר עשרים שנה את מדי הנבחרת, וסוף סוף הצליח לרשום איתה הישג גדול כשהעפיל איתה ליורו דרך ליגת האומות. ביולי הוא יהיה בן 38, אבל קצת לפני הוא ינסה לספק כמה רגעי קסם אחרונים למדינה שלו. ריקוד אחרון באליפות אירופה לכדורגל, מה עוד אפשר לבקש?
סיבות לא לאהוב: בעיקר כי היא ממחישה את גודל ההחמצה שלנו. פעם נבחרות כמו צפון מקדוניה היו מקבלות מאיתנו בראש, עכשיו - הן עוקפות אותנו בסיבוב. שלא לדבר על ניר קלינגר, שרק לראות את ספירובסקי עוד פעם יביא לו את הקריזה.
בית ד'
אנגליה
סיבות לאהוב: ג'ורדן פיקפורד, טרנט אלכסנדר ארנולד, מייסון מאונט, ראחים סטרלינג, מרקוס ראשפורד, ג'יידון סאנצ'ו, פיל פודן, הארי קיין. במונדיאל 2018 קיבלנו טעימה למה הדור האנגלי החדש מסוגל לעשות. הפעם, הוא יכול כבר להתחיל לרקוד בכוחות עצמו. גארת' סאות'גייט יודע להוציא מהם את המקסימום, ו-15 שנה אחרי שיברון הלב בחצי הגמר של יורו 96', הם מקבלים שוב את הגמר בוומבלי. הגיע הזמן להביא את זה הביתה.
סיבות לא לאהוב: די כבר, בחייאת. כל פעם מאמינים מחדש, וכל פעם מתאכזבים. כל פעם מסמנים כשרונות עולים שהולכים לעשות את זה, וכל פעם מקבלים את הבעיטה בתחת ברבע הגמר (בדרך כלל גם בפנדלים). מי שנכווה פעם אחת, כדאי שייגמל מזה. רק לא אנגליה.
קרואטיה
סיבות לאהוב: המאמי הלאומית של המונדיאל. תור הזהב הקרואטי הגיע לשיאו עם ההגעה הנהדרת לגמר המונדיאל, וכדור הזהב שניתן ללוקה מודריץ' - במידה רבה, בזכות הטורניר שלו. גם מי שלא ממש התחבר, יכול היה לקבל מבט אל הכדורגל הנפלא שהם מסוגלים לייצר. ומודריץ' עדיין כאן, אולי כדי לקחת את הנבחרת שלו שלב אחד קדימה. אחרי הכל, מי האמין שהם ישחקו בגמר המונדיאל לפני שלוש שנים?
סיבות לא לאהוב: כי הדור הסימפטי הזה די התפורר. מנדז'וקיץ' התעופף, ראקיטיץ' פרש, והנבחרת נראית פחות זוהרת מפעם. דאליץ' כנראה לא ישחזר את ההישג - אפשר להסתכל על מקומות אחרים כדי לחפש נבחרת מנצחת.
סקוטלנד
סיבות לאהוב: הם ביורו - ואנחנו לא. איזה מזל.
סיבות לא לאהוב: הם ביורו - ואנחנו לא. בוז.
צ'כיה
סיבות לאהוב: "אל העיר שבוית החלום, צל כבד וזר הגיח / וירח באדום, את מלכותו טבל בפיח / מי שלא עצם את עיניו, את לילו המר כאב הוא / דומיית כניעה בלי קרב, איש את נשקו נצר עד מוות". השיר שאריק איינשטיין ז"ל חלם על פראג, בעקבות המרד נגד הקומוניסטים בסוף שנות השישים, חיבר כל ישראלי אל הרחובות היפים, ואולי גם אל הנבחרת. וד"ש לתומאש פקהארט, אקס הפועל באר שבע.
סיבות לא לאהוב: כי רומנטיקה לא משחקת כדורגל. ובתכל'ס, מדובר בנבחרת די משעממת שלא תגיע רחוק מדי. הלאה.
בית ה'
ספרד
סיבות לאהוב: לא חסר. הנבחרת שעשתה את המסלול המשולש - יורו, מונדיאל ושוב יורו - חוזרת בכוחות מחודשים. ניקתה מעליה את הכוכבים הוותיקים (כולל סרחיו ראמוס - בבחירה מעוררת מחלוקת שלא לתת לו לקחת חלק בסגל), ומשדרת רעננות. פדרי, דני אולמו, אלבארו מוראטה, פראן טורס וחבריהם, רגע לפני השיא, ינסו להראות שהם מסוגלים להביא את היורו למדריד בפעם השלישית במילניום הנוכחי.
סיבות לא לאהוב: כי קשה להגיד אם הנבחרת הזאת באמת מסוגלת לגעת בדור הזהב ההוא. דויד דה חאה נמצא בירידה מתמדת, ואין פה צ'אבי או אינייסטה שיזיזו עניינים. קצת שכחנו, אבל במונדיאל האחרון ספרד היתה אחת מכדורי השינה הנוראיים (עם פרננדו היירו כמאמן). האם לואיס אנריקה יוציא אותה מהתבנית ויממש את הכישרון? נחכה ונראה.
שבדיה
סיבות לאהוב: זלאטן לא כאן. תודה לאל! מכונת תשומת הלב והעול שהיא מציבה על נבחרת שלמה סוף סוף תרד ממנה, ואולי תאפשר לה להשתחרר קצת וגם לשחק כדורגל חופשי. אלכסנדר איסאק ואמיל פורסברג יוכלו לסחוב את הנבחרת לא רע, גם בלי מספר 10 ותסביך האלוהים שלו.
סיבות לא לאהוב: זלאטן לא כאן. למה?! תשומת הלב שלו היתה כל העניין. חוש ההומור הרענן שלו היה יכול לעזור לנבחרת קצת אפורה, ובטח שברמת הכדורגל מגיע לו סוג של "ריקוד אחרון" - הוא בכל זאת לא נעשה צעיר מיום ליום. רק על תחושת ה"חבל" הזו, אפשר להתבאס. ולחפש נבחרת אחרת.
פולין
סיבות לאהוב: אחרי כמה שנים של דומיננטיות, רוברט לבנדובסקי היה קצת רחוק מהזרקורים השנה. כנראה בגלל הפציעה, שמנעה ממנו לקחת שוב את באיירן רחוק בליגת האלופות. היורו זו ההזדמנות הקלאסית לתקן - יחד עם הנבחרת שלו, שרוצה סוף סוף להגיע רחוק באמת. גם פאולו סוזה, המאמן של נבחרת פולין ואחד שידע להוציא מחלוצים את המיטב, יעורר בוודאי רטט בליבם של הישראלים - לפחות, אלה שאוהדים את מכבי תל אביב.
סיבות לא לאהוב: בכל זאת... זאת פולין. כל הלבנדובסקי שבעולם לא יחפה על זה שמסביבו אין המון כישרון או זוהר. מה גם שסוזה אולי הצליח במכבי תל אביב, אבל לא ממש רשם הישגים גדולים בקבוצות אחרות. אז יש לה את החלוץ הטוב בעולם בקצה, אבל בשביל לשחק כדורגל טוב - צריך קצת יותר מזה. מי כמונו יודעים.
סלובקיה
אין יותר מדי סיבות לאהוב או לא לאהוב. נבחרת עם כריזמה של דיקט. אפשר לדלג.
בית ו'
הונגריה
סיבות לאהוב: לכל אוהד כדורגל שגדל בשנות התשעים, יהיה מקום בלב למדינה עם הגולאש. בטח אם אתה אוהד בית"ר ירושלים - פישונט, שאלוי, האמר, שאנדור, לאסלו צה. ההונגרים ידעו לקשור קשרים אל ליבו של הישראלי דרך המון כישרון שנטעו כאן - כשגם אוהדי הפועל קיבלו את המנה שלהם מאישטוואן הזריז, שהיה שותף לדאבל ולמסע הגדול בגביע אופ"א. הנוסטלגיה לגמרי שלהם, וגם מעמד האנדרדוג - במי שאמורה להיות בשר התותחים של "בית המוות".
סיבות לא לאהוב: כי כנראה שזה ייגמר בסוויפ. לאהוד את נבחרת הונגריה זה להמר, ואני תמיד הייתי מהמר גרוע.
פורטוגל
סיבות לאהוב: כריסטיאנו רונאלדו. בגמר האחרון אליו הגיעה הנבחרת של פרננדו סנטוס, הוא נעלם מהמגרש כבר אחרי 25 דקות בגלל פציעה. את הרגע הכי גדול של המדינה שלו, מה שאמור גם היה להיות רגע השיא בקריירה שלו, הוא ראה מהצד. לרונאלדו אין עוד הרבה זמן בקריירה, והוא יודע שזה (כמעט) עכשיו או לעולם לא. מי שאוהב את CR7, יודע שזה הזמן לקוות שזה יקרה - ויש לו גם את הצוות המסייע המושלם: ברונו פרננדש ודיוגו ז'וטה, שאמורים לתת לו את הגיבוי כדי להביא למדינה יורו שני ברציפות.
סיבות לא לאהוב: כי עם כל הכבוד לצוות המסייע, בסוף זה יקום או ייפול על מספר שבע - וצריך להודות שהשנים האחרונות לא עשו טוב למותג של רונאלדו. החשדות הפליליים בתוספת השנה האחרונה ביובנטוס, שנגמרה בטונים צורמים וללא תארים משמעותיים, הפכה אותו לסוג של נרגן. מי שלא אוהב את CR7, סביר להניח שישמח לאידו - כשנבחרת פורטוגל תמסור את התואר שלה לבאה בתור.
צרפת
סיבות לאהוב: בדיוק כמו לפני 21 שנה, אלופת העולם מגיעה ליורו כפייבוריטית. סגל עמוס בכישרון, אפילו יותר מאשר בסיבוב הקודם - כשבחוד ההתקפה מחכה השילוב המסקרן בין שחקן העתיד, קיליאן אמבפה, לכוכב ההווה כרים בנזמה שחוזר לסגל אחרי סכסוך מתוקשר. בפעם הקודמת, היא נזקקה לנס ושער זהב של דויד טרזגה כדי לקחת. הפעם, סביר להניח, זה יהיה הרבה יותר קל.
סיבות לא לאהוב: נבחרת צרפת היא פייבוריטית, ומי בדיוק אוהב פייבוריטיות?
גרמניה
סיבות לאהוב: הריקוד האחרון של יוגי לב. מאמן נבחרת גרמניה שצמח למטה, ולקח את הנבחרת המוכשרת שסיפק לו יורגן קלינסמן - והפך אותה לזהב טהור, תרתי משמע. המאמן שהחזיר לגרמניה את אליפות העולם, בפעם הראשונה מאז האיחוד - ומאז שפרנץ בקנבאואר הניף את הגביע כשחקן בסוף מונדיאל 90. זה יהיה הטורניר האחרון של לב, כשהאנסי פליק כבר מחכה מעבר לפינה. לב אולי עוזב בנסיבות לא טובות, אבל יחפש אקורד סיום מושלם - ויש לו את הניסיון כדי לעשות את זה.
סיבות לא לאהוב: בואו.
