תארו לכם נבחרת שמגיעה בפעם הראשונה לגביע העולם. בלי ציפיות או יומרות, היא פוגשת במשחק הראשון את אלופת העולם והפייבוריטית לזכייה, מנצחת אותה וממשיכה כל הדרך לרבע הגמר, שם היא מפסידה בהארכה. אחרי הנגיעה באולימפוס, אותה נבחרת נעלמת כלעומת שבאה, לא מצליחה להעפיל לאף גביע עולם, ולא מגיעה לשום הישג בזירה הבינלאומית. זה הסיפור של נבחרת סנגל.
31/5/2002 משחק הפתיחה של הגביע העולמי ביפן ובדרום קוריאה, סנגל פוגשת את צרפת. נבחרת הטריקולור הגיעה עם כל השמות הגדולים, למעט זינדין זידאן הפצוע, אך מפסידה במפתיע לנבחרת אפריקאית, שמשתתפת בפעם הראשונה בגביע העולם. "האריות של טרנגה" דהרו עד רבע הגמר ובכך השוו את השיא של קמרון וגאנה, שעשו זאת קודם לכן.
לאחר המונדיאל של 2002 וגביע אפריקה שנערכה באותה שנה, בה סיימה סנגל במקום השני, שום דבר כבר לא היה אותו דבר מבחינת הסינדרלה האפריקאית. השחקנים אמנם המשיכו לשחק בליגות הטובות ביותר, אבל הנבחרת נראתה כמו הכוכב הגדול שלה באותם ימים, אל חאג'י דיוף. הקשר, שנרכש על ידי ליברפול והצטרף אליה עם סיום גביע העולם, אך איכזב מאז בכל קבוצה בה שיחק.
השירות בצבא הקולוניאלי הצרפתי זרע את זרעי ההפרדות, ההגדרה העצמית והדמוקרטיה ולאחר שובם של החיילים הביתה, אלו דרשו עצמאות שהגיעה ב-1960. מכאן ואילך סנגל קשרה את עצמה מבחינה כלכלית לצרפת, כאשר חלק ניכר מהכנסות המדינה הגיעו מתרומות, עזרה בינלאומית ומשימות שמירת השלום של האו"ם, אשר כוחות סנגלים רבים מבצעים ברחבי העולם. למרות כל זאת סנגל היא מדינה ענייה, שמצליחה לשמור על עצמה דמוקרטית וחילונית.
ההשפעה הצרפתית לא פסחה כמובן על הנבחרת של 2002 . האקדמיות הצרפתיות שפעלו היטב בשנות ה-90 והכשירו את הנבחרת הצרפתית, שזכתה בגביע העולמי ב-1998 והכשירו על הדרך גם חלק משמעותי מהסגל של סנגל. צריך לזכור כי בתקופה הזאת עוד לא נכנס לתוקף החוק של פיפ"א שאסר על העברות בין לאומיות לפני גיל 18, ושחקנים מוכשרים הגיעו לאקדמיות הצרפתיות בגילאים צעירים יותר.
כמו בנבחרות אפריקאיות אחרות, המצב השתנה והיום חלק ניכר מהשחקנים כבר לא נולד במדינה אותה הוא מייצג, אלא נולד או גדל בצרפת, ובחר מסיבותיו שלו לייצג את הנבחרת הסנגלית.
יחד עם זאת השינוי המשמעותי לקראת הטורניר הנוכחי הייתה לתת את התפקידים המקצועיים בנבחרת לשחקנים הגדולים של 2002. אלאו סיסה, הקפטן והקשר האחורי, מונה למאמן, עומר דאף מונה לעוזר מאמן, טוני סילבה נבחר למאמן שוערים, ולמין דיאטה, הפך למנהל הנבחרת. המשותף לכל הארבעה היא שכולם כיכבו ב-2002, וכעת נבחרו להעביר את המסורת לדור הצעיר.
בטורניר בגאבון, הנבחרת האפריקאית מתחילה להזכיר את אותה חבורה שכיכבה ביפן ובדרום קוראיה, ודילגה בדרך להעפלה לרבע הגמר. ההתקפה היא החלק החזק יחסית של הנבחרת, כאשר זו מורכבת מהכוכב הבלתי מעורער, סאדיו מאנה, מליברפול ומאמה בירם דיוף מסטוק.
המשוכה האמיתית תגיע ברבע הגמר במשחק מול קמרון הוותיקה. אי אפשר לכתוב על סנגל בלי להזכיר את הדמות המרכזית בכדורגל הסנגלי המאמן הצרפתי, ברונו מטסו, אותו מאמן מתולתל וארוך שיער, שהוליך את הנבחרת הסנגאלית לרבע הגמר במונדיאל 2002. למטסו היה חיבור מדהים עם הכדורגל הסנגלי, הוא התאהב במדינה, נישא לבחורה מקומית והמיר את דתו לאיסלם.
בשנת 2013 מטסו הלך לעולמו כתוצאה ממחלת הסרטן, הוא נקבר בסנגל וזכה לכבוד שרק בודדים זוכים לו. סגל הנבחרת מ-2002 כמו גם נשיא סנגל באו לחלוק כבוד אחרון לאיש ששם את הכדורגל הסנגלי על המפה. ההשפעה של מטסו לא נגמרה עם מותו והיא מגיעה עכשיו דרך אותם בוגרי הנבחרת של 2002 שתפקידם להעביר את ההשראה גם לדור השחקנים הנוכחי. עד עכשיו הכיוון נראה נכון, כעת נראה האם זה יספיק כדי להביא גביע ראשון לאריות של טרנגה.
