מסע הקסם של לידס יונייטד בגביע האנגלי אמנם תם השבוע עם הפסד לטוטנהאם החזקה, אך ייתכן שהוא מביא עימו בשורה לדרך חדשה. האם העונה הטובה של הקבוצה וההצלחות האחרונות בגביע מסמלות עידן חדש בהיסטוריה של מועדון הפאר, שעד לא מכבר כונה “הגאווה של יורקשיר”?
תחילה, חשוב להזכיר לכל מי שהספיק לשכוח: רק לפני 9 שנים לידס עוד היתה על פיסגת האולימפוס. הקבוצה הציגה קבוצת כדורגל צעירה, רעבה, כישרונית ומפחידה. “התינוקות של אולירי", כפי שכונו אותם שחקני הבית של המועדון שפרצו כמטאורים בטיפוחו של מאמנם דייויד אולירי, ושילוב נכון של שחקני רכש מצויינים, הציבו את לידס כאחת הקבוצות החזקות באנגליה ובאירופה כולה.
בין השחקנים הבולטים באותה עת ניתן למנות את מארק וידוקה, אלן סמית', רובי קין, ריו פרדיננד, לי בויאר, ג'ונתן וודגייט, היהלום הגדול הארי קיואל, והרשימה עוד ארוכה.
מעל הכל, אולירי הצליח לבנות חבורה מלוכדת שהאמינה באמת ובתמים, וסחפה אחריה באמונה את אוהדיה, שהיא צומחת כאלטרנטיבה למונופול של מנצ'סטר יונייטד וארסנל.
השיא היה בהגעתה של הקבוצה עד לחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2000/2001, אחרי מסע מופלא שכלל ניצחונות גדולים על מילאן, לאציו ולה קורוניה. באותם ימים השמיים נראו כגבול ושיחזור ימי הזוהר של הקבוצה האדירה של שנות ה-70, נראה אז במרחק נגיעה.
מחצי גמר ליגת האלופות לליגה השלישית באנגליה
בדומה לחלום מתוק שאורך מספר רגעים ומהר מאוד תם, כמעט בין לילה הידרדרה הקבוצה במורד עד לתהום.
פזרנות חסרת כיסוי של הבעלים, פיטר רידסדייל, והקפצת משכורות השחקנים באופן חסר פרופורציה, הותירה את המועדון בחובות כספיים כבדים. שחקנים רבים נמכרו, הקבוצה הכריזה על פשיטת רגל והלכה מדחי לדחי, עד שלראשונה מאז נוסדה בשנת 1919, לידס יונייטד מצאה את עצמה בליגה השלישית.
הגעתן של אריות כדורגל כריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד לדשא של אלנד רואד, הפכו ללא יותר מזיכרון מתוק, שנראה רחוק מאי פעם. קבוצות שכנות, דוגמת האל סיטי, שלאורך השנים התרגלו לחסות בצילה של הקבוצה הבכירה של איזור יורקשייר, חלפו לפתע על פניה של לידס ותפסו את ההגמוניה באיזור.
אוהדי הקבוצה, שגדשו בהמוניהם את הקאמפ נואו והאולימפיקו ברומא, נאלצו בשנים האחרונות לראות במו עיניהם את אהבתם הגדולה מתפוררת לרסיסים. אך אז הגיע מסע הקסם בגביע האנגלי. ניצחון 0:1 סנסציוני באולד טראפורד, מרגליו של חלוץ הקבוצה המצטיין, ג'רמיין בקפורד, הביא להדחתה של היריבה המרה ביותר שלה, מנצ'סטר יונייטד.
הסיוט של אולד טראפורד: לידס מדיחה את פרגי מהגביע
הלבנים הציגו משחק ענק ומעורר השראה, תוך שהם מצליחים להביך את הגנת האדומים פעם אחר פעם. לראשונה מזה זמן רב, לידס חזרה לכותרות הראשיות של מדורי הספורט בממלכה ושלחה את אוהדיה לחגוג ניצחון ראשון באולד טראפורד, לראשונה מאז 1981, ואת סר אלכס פרגסון הביתה כבר בסיבוב ה-3, דבר שלא קרה לו מעולם כמאמן השדים האדומים.
במשחק הבא בגביע המתינה טוטנהאם במגרשה הביתי. תצוגה הירואית של הקרבה ולחימה כפתה תיקו 2:2 בלונדון ומשחק חוזר. לידס חזרה פעמיים מפיגור כולל שער בדקה האחרונה של תוספת הזמן מבעיטת 11, כשאת שני השערים לזכותה כובש שוב בקפורד.
ביום רביעי האחרון אירחה לידס את טוטנהאם למפגש המקביל ורק בתום קרב נוסף של 90 דקות מרתקות, הונף הדגל הלבן כששלושער של ג'רמיין אחר, ג'רמיין דפו, העלה את טוטנהאם לשמינית הגמר אחרי ניצחון 1:3.
מאמן הקבוצה, סיימון גרייסון, בנה קבוצה מרשימה. עם שוער מצטיין, הגנה קשוחה, וחלוץ גדול (ניחשתם נכון, ג'רמיין בקפורד), ששמו כבר מוזכר כמחוזר ע"י קבוצות מהפרמייר ליג. לידס הצליחה לרגש את אוהדיה ממש כמו פעם. סגל השחקנים הנוכחי שונה לחלוטין כמובן מאותו סגל כישרוני שכיכב בתחילת המילניום, אך הצורה שבה שיחקו והאופי שהפגינו הזכיר מאוד את ימי הזוהר ההם.
במשחקי הגביע האנגלי זכו אוהדי הקבוצה, אך לא פחות מהם גם כל חובב כדורגל באשר הוא, לחזות בתצוגות כדורגל של קבוצה גדולה. חרף פערי הרמות הגדולים, חניכיו של סיימון גרייסון התמודדו כשווים מול שווים ולכל אורך הדרך ניכר היה שהם מאמינים ביכולתם לגבור על יריבתם. התשוקה, היכולת להתעלות, והניצוץ שבער בעיני השחקנים, מגלמים בתוכם את היופי של משחק הכדורגל.
יש עתיד ביורקשיר: בעונה הבאה רוצים ליגה שניה
בליגה השלישית באנגליה, לידס נמצאת במקום השני עם שני משחקים חסרים, בעמדה מצויינת להעפיל לליגה השניה וראשיה לא מפחדים להצהיר שעלייה היא היעד המרכזי של המועדון. הצרות הכלכליות, כך נראה, כבר נמצאות מאחוריו, ובשקט בשקט המועדון צועד לעבר דרך חדשה. עושה רושם שבעיניהם של שחקני ואוהדי הקבוצה מדובר ביותר מסתם הבלחה.
נראה שהקבוצה שעד לא מכבר כונתה "הגאווה של יורקשייר", יצאה בהצהרה לכל חובבי הכדורגל בממלכה: אנחנו עוד נשוב ,ובגדול!, אך האם יש בסיס לשאיפות אלו או שמא מדובר בהיסחפות?
ימים יגידו אם ההצלחות האחרונות הן בגדר הבלחה חד פעמית או תהליך אמיתי של חזרה לקידמת הבמה, אך דבר אחד בטוח: היה זה מסע בלתי נשכח שאיפשר לאוהדי הקבוצה לראשונה מזה כל כך הרבה זמן, להזדקף ולהיות גאים בסמל של לידס יונייטד.
