בכדורגל הישראלי של שנות השבעים, כוכבים היו כוכבים: לא ידענו היכן הם מבלים, עם מי הם יוצאים ואיך קוראים לסוכן שלהם. ברד, אביטן, אבוגזיר ונומה מבאר שבע, נשמעו לי, אוהד הפועל חיפה, כשמות המפחידים ביותר בעולם; אורי מלמיליאן ודני נוימן היו המקבילה על הדשא של "מיקי ומוטי" מהכדורסל; ויקי פרץ ובני טבק היו ווינרים מהסוג שמכבי תל אביב יכולה רק לחלום עליהם בעידן נמני.
ובתוך כל אלה, שמענו לראשונה על כישרון צעיר, אחד שמקבל צ'אנס בבוגרים של מכבי ואומרים עליו שיגיע רחוק. קצת מוזר, כי אבי כהן, בניגוד לרוב הכוכבים של אותה תקופה, היה שחקן הגנה. "בקנבאואר" אמרו עליו, והתכוונו בעיקר לאינטליגנציית המשחק, ליכולת לנווט את הקבוצה מאחור, וגם לסטייל: נאה - בעידן הטרום מטרוסקסואלי, כוכב כדורגל שגם נשים אוהבות לראות, כוכב ראשון בצבע על רקע ישראל של שחור ולבן.
לקוראים צעירים קשה להסביר אפילו את רעידת האדמה שחולל המעבר שלו לליברפול: גם בגללה, אבל בעיקר בגללנו. היתה את האגדה על רוני קלדרון, אלא שזו היתה אגדה בעיקר שמעולם לא הפכה למציאות, היה את גיורא שפיגל בצרפת, לא בדיוק "מולדת הכדורגל", ואת מוטל'ה שפיגלר ב"קוסמוס ניו יורק", שהיתה יותר קוריוז מאשר קבוצת כדורגל. לכן אבי כהן היה הראשון. ועוד איזה ראשון.
ניסיתי להסביר לבן שלי, רבע לשתיים עשרה, שרואה את בניון עובר מליברפול לצ'לסי באופן הכי טבעי בעולם, מה זה אמר אז, ב-1979, לעבור לשחק בליברפול הגדולה של סונס, דאלגליש וקיגן. בסוף מצאתי משפט קצת מופרך, אבל אולי בדיוק בגלל זה הולם את הסיטואציה ההיא: "תחשוב שמאור בוזגלו מחליף את מסי בברצלונה". הילד הביט בי המום, קצת כמו שהייתי אז, כששמעתי שאבי כהן הולך לליברפול, מועדון הכדורגל הגדול ביותר באותה תקופה של טרום אינטרנט, כבלים וצלחות לוויין, העידן של "ליברפול באנגליה - מכבי/הפועל בישראל".
ההתרגשות מהמעמד היתה ברמות של הזכייה ההיסטורית של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, והיא הגיעה לשיא כשליברפול הגיעה למשחק ידידות בישראל ב-1979. אבי כהן היה המלך, כמו מיקי ברקוביץ', כמו רינה מור, כמו יזהר כהן, כמו כל מי שיצא מהשכונה כדי לצעוק בכל העולם שעם ישראל חי.
במבט לאחור, היה זה אבי כהן שפתח את הדלת לכל שחקן ישראלי ששיחק ו/או משחק היום באנגליה: אלמלא המעבר שלו לליברפול, לא היה נוצר הקשר עם דאלגליש וסונס, אלמלא ההיכרות בינם לבין כתב ספורט אחד בשם פיני זהבי, היתה ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי שונה. איל ברקוביץ' ויוסי בניון הצליחו קודם כל בזכות כשרונם, אבל להם כבר היה קל יותר לדלג מעל הגדר שהראשון ששכב עליה היה כהן.
קצת קשה לכתוב את המשפט הבא, אבל נכון לעכשיו, מה שידוע על מצבו של אבי כהן אינו מבשר טובות. אפשר רק להתפלל שלכהן נשאר עוד נס קטן, כמו הטיל ההוא שהתלבש לו לוולה המפורסם ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, בדרבי ההוא בחורף 1978-1979, כמו המעבר המרגש שלו לליברפול הגדולה של בוב פייזלי. הלוואי.
