פתאום הספרדי התחיל לדבר. רפא בניטז שהגיע לליברפול ב-2004 כשהוא בקושי מצליח לחבר שני משפטים באנגלית, וגם שנים לאחר מכן התבלט בעיקר בגלל אופיו המופנם ומסיבות העיתונאים המשמימות ורוויות הקלישאות, הפך לבייבי החדש של העיתונאים. עם רוח גבית של המקום הראשון בליגה ואפשרות ריאלית להוביל את ליברפול לאליפות ראשונה אחרי 19 שנה, רפא יורה על כולם. על הבעלים שלו. על מוסדות השיפוט באנגליה. על ההתנהלות של המנכ"ל שלו בליברפול. על עתידו בליברפול, שנכון להיום איש לא יודע אם לבניטז בכלל יש כזה.
כל אלו מילא. אבל המלחמה הפסיכולוגית שפתח מול אלכס פרגוסון. זה יעלה לו ביוקר. אז איך ולמה הצליח אחד מהקונצנזוסים הגדולים והשקטים בפרמיירליג לאבד שליטה?
אני לחוץ
החלטתו של בניטז לתקוף את סר אלכס במסיבת עיתונאים לפני שבועיים תפסה את אנגליה קצת לא מוכנה. בפעם הראשונה, החליט בניטז השקט להשתמש בנשק הלוחמה הפסיכולוגית שעד היום היה שמור רק ליריבים שלו מלונדון ומנצ'סטר. בניטז ציין כי פרגוסון הוא "היחיד שלא מקבל עונשים מההתאחדות", "מתלונן ללא סיבה על שיבוץ המשחקים" ו"מפעיל לחץ אישי ובלתי פוסק על השופטים באולד טראפורד". יומיים לאחר מכן, המשיך רפא להיכנס לשטח מסוכן: "חייבים לעצור את פרגוסון, הוא מדבר יותר מדי על ליברפול... אולי בגלל שהוא מפחד שניקח אליפות".
בניטז לא לקח בחשבון שבמלחמות מילים קשה לנצח את פרגוסון. לאורך השנים מתעלל הסקוטי עתיר הניסיון במאמני יריב בקביעות (פירוט בהמשך). את ההשפעות השליליות של דבריו של בניטז אפשר היה לראות 24 שעות לאחר מסיבת העיתונאים ההיא, במשחק נוראי של ליברפול בסטוק סיטי, שהסתיים ב-0-0. עוד שתי נקודות מבוזבזות בדרך אל אובדן התואר, בזמן שפרגוסון מחכך ידיו בהנאה כשיונייטד רשמה בשבת ניצחון ליגה חמישי ברציפות, ולא ספגה שער בפרמיירליג מאז 8 בנובמבר (943 דקות רצופות, 10 משחקים).
אוליבר קיי, שמסקר את ליברפול עבור "הטיימס", מנתח את הטעות הגדולה של רפא העונה: "הוא נכנס למשחק שאין לו ניסיון בו. פרגוסון אמנם מאמן את יונייטד עוד מהתקופה שהאינטרנט היה רק פנטזיה, אבל אין ערמומי ממנו בתקשורת ובהבנה כיצד לנצל אותה לטובתו. אי אפשר להוציא את יונייטד מריכוז בעזרת המדיה, אבל אפשר בהחלט להילכד במלכודות של פרגוסון".
מה מקור ההחלטה של בניטז להיכנס למלחמה ראש בראש עם פרגוסון, ולשנות את כל דפוסי ההתנהגות שלו בתקופה האחרונה? אנדי האנטר מ"הגרדיאן" מסביר: "צריך לזכור שזו הפעם הראשונה מאז בניטז הגיע לאנגליה ב-2004/05, שהוא עובר את הכריסמס ועדיין יש לו סיכוי אמיתי לקחת אליפות. וזה מלחיץ אותו. 'סימפטום המקום הראשון', שגרם לקווין קיגאן בניוקאסל לאבד פער של 10 נקודות מיונייטד בראש הטבלה, נותן את אותותיו 13 שנים מאוחר יותר. בניטז לקח אליפויות בספרד עם ולנסיה כשהגיע מעמדת האנדרדוג, בליגה ששייכת לריאל וברצלונה. אבל פתאום ליברפול הפכה למועמדת מספר אחת לתואר, ורפא מתחיל להתבלבל".
אגב, ביום שני השלים פרגוסון את המהפך הפסיכולוגי שלו. התיקו של ליברפול בדרבי מול אברטון (1-1) קבע שליברפול איבדה את המקום הראשון בו החזיקה ברציפות מאז המחזור ה-8. וזה עוד לפני משחק ההשלמה של יונייטד מול פולהאם באולד טראפורד.
אני שונא את הבוס
בעוד שלענייני הלוחמה הפסיכולוגית נכנס בניטז רק לאחרונה, הרי שיחסים מסובכים עם בעלי הבית של ליברפול, טום היקס וג'ורג' ג'ילט, יש לו כבר תקופה ארוכה. השבר הגדול בין הצדדים הוא בעקבות התחושה של רפא כי הבעלים האמריקנים בגדו בו. אחרי שהעפילו לגמר הצ'מפיונס ליג ב-2006/07, ג'ילט התמוגג: "רפא פנטסטי. ידענו מה הוא שווה, אבל אני חושב שלא הבנו עד כמה גדולות היכולות שלו, ולא רק כמאמן. ככל שאנחנו עובדים איתו יותר, כך אנחנו יותר מעריכים אותו". אבל גם בניטז לא חשב שג'ילט ייפגש חצי שנה לאחר מכן עם יורגן קלינסמן ויציע לו את תפקיד המאמן. קלינסמן בסופו של דבר העדיף את באיירן. בניטז לא שכח.
הפעם הבאה שהצדדים נפגשו על שולחן המו"מ היתה בסוף השבוע האחרון. ג'ילט והיקס הציעו לבניטז להאריך את חוזהו שמסתיים בעוד 18 חודשים, בתמורה להעלאת שכרו מ-3.5 מיליון ליש"ט בעונה ל-4 מיליון. בניטז סירב, ולראשונה התבטא בחריפות נגד גורמים במועדון. בראיון ל"ליברפול אקו" אמר: "אני חושב שמאמן צריך להיות הסמכות המקצועית הבלעדית בקבוצת כדורגל, וזה לא המצב בליברפול. המנכ"ל (ריק פרי - ש"ב) לא אמור לתת את המלה האחרונה בכל הקשור להעברות שחקנים. רק המאמן יכול להעריך כמה שווה שחקן וכמה הוא יכול לתרום למועדון. אני רוצה לשלוט על התקציב".
סם וואלאס הסביר השבוע בטורו ב"אינדפנדנט", ממה נובעים דבריו של בניטז: "מדובר בקונטרול פריק הגדול ביותר שידע הכדורגל האנגלי. הוא לא רוצה להאציל סמכויות, הוא רוצה שכל פרט קטן יעבור דרכו".
אז הזמירות של בניטז ב-2006/07 על "חופש פעולה" שהוא מקבל הפכו לתלונות על סמכויות מוגבלות ב-2008/09. במסיבת עיתונאים לפני המשחק מול אברטון, תקף המאמן את התנהלות המועדון בנושא הבלם דניאל אגר, שמבוקש על-ידי מילאן: "אגר אמר שהוא רוצה להישאר כאן, אבל המועדון היה איטי בהתנהלות איתו. במקום להציע לו חוזה חדש הם חיכו וחיכו, ועכשיו נצטרך למצוא לזה פיתרון".
מבולבלים? גם ג'ילט, שהגיב ברוגע לדחייה של בניטז להארכת החוזה: "בניטז מנסה לשפר את העמדות שלו בקבוצה וזה מובן. נוכל לפתור את כל בעיות חלוקת הסמכויות, ואני מקווה שהוא יישאר כאן הרבה שנים".
אני רוצה הביתה
בניטז אמנם טוען שסמכויותיו המוגבלות במועדון הן אלה שמונעות ממנו להתחייב על עתיד ארוך בליברפול. אבל בספרד יש דווקא ספקולציות שמכוונות למשהו אחר לחלוטין. לאחר שחואנדה ראמוס מונה למאמן ריאל מדריד במקומו של ברנד שוסטר, מספר עיתונים מובילים במדינה פרסמו כי רמון קלדרון, עד השבוע שעבר נשיאה של אלופת ספרד, פנה לבניטז וביקש ממנו להיות זה שיחליף את שוסטר. לבניטז, שאימן בקבוצות הנוער והמשנה של ריאל במשך תשע שנים, ההצעה קסמה, אך הוא הסביר לקלדרון שרק בסוף העונה המהלך יוכל לצאת לפועל. קלדרון החתים את ראמוס על חוזה שמסתיים בסוף העונה, מתוך כוונה לחכות לבניטז.
יום אחד בלבד אחרי שסירב בניטז להאריך את החוזה בליברפול, קלדרון התפטר מריאל מדריד. ביוני הקרוב ה"סוסיוס" של ריאל הולכים לבחירות, וקמפיין הבחירות צפוי להביא איתו הבטחות מרחיקות לכת מצד המועמדים. בספרד כבר מדברים על כך שפלורנטינו פרז, אחד המועמדים העיקריים לכס הנשיאות, יבטיח להחתים את מוריניו. ייתכן מאד שהתפטרותו של קלדרון, שהפתיעה אפילו את קלדרון עצמו, ולבטח את בניטז, היא זו שתמנע מרפא לחזור בתום העונה לקבוצת נעוריו.
בכל מקרה, קצת קשה לראות איך הקונטרול פריק יצליח להסתדר דווקא במועדון שבו באופן מסורתי הקונטרול פריק הוא תמיד הנשיא.
לוחמה פסיכולוגית - כל קורבנות פרגוסון
1982/83: פרגוסון מוביל את אברדין הסקוטית לגמר גביע המחזיקות. ערב המשחק הוא ניגש לאלפרדו די סטפאנו, מאמן ריאל מדריד, ומעניק לו בקבוק וויסקי במתנה. את המחווה הזו, כך הוא הסביר שנים אחר כך, עשה כדי להראות לדי סטפאנו עד כמה הוא ואברדין מתרגשים מעצם המפגש עם חלוץ העבר הגדול ושחקניו, וכך לנסות לגרום לו לשאננות. אברדין מנצחת את ריאל 1-2.
1995/96: ניוקאסל של קווין קיגאן עושה בית ספר לליגה, ובדצמבר מוליכה את הטבלה בפער 10 נקודות. סר אלכס חוזר ואומר כי היריבות של ניוקאסל לא מתאמצות מספיק כשהן משחקות נגדה, אבל נגד יונייטד דווקא מרימות את הרמה שלהן. קיגאן בולע ובולע, עד שהוא מתפוצץ מחזור אחד לפני תום העונה כשהוא אומר עם הרבה אמוציות: "אהיה מאושר אם יונייטד תפסיד לנו את האליפות. מאושר!". ניוקאסל סיימה במחזור האחרון בתיקו, יונייטד לקחה אליפות.
1996/97: ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, טוען שהשינויים שעושה ההתאחדות בלוח המשחקים נועדו "לעזור ליונייטד לנוח ולזכות בכל דבר אפשרי". פרגוסון מגיב: "הוא טירון. הוא צריך להתרכז בכדורגל יפני" (ונגר הגיע בתחילת העונה לארסנל מהליגה היפנית). יונייטד זוכה באליפות בפער של שבע נקודות, ארסנל מסיימת שלישית.
2002/03: פרגוסון לועג לארסן וגנר בתחילת העונה, אחרי שהאחרון טוען כי ארסנל תצליח לסיים את כל העונה ללא הפסד: "הוא מלחיץ את השחקנים שלו, ההצהרה הזאת תרדוף אותם". ארסנל, האלופה המכהנת, מתרסקת. יונייטד זוכה בתואר.
2008/09: פרגוסון טוען בתחילת העונה כי המועמדות לאליפות, מלבד יונייטד, הן צ'לסי, ארסנל וטוטנהאם. ליברפול לא הוזכרה. הוא מציין כי הדבר התמוה ביותר בחלון ההעברות זו ההחלטה של ליברפול לרכוש את רובי קין ב-20 מיליון ליש"ט. בהמשך העונה, למרות שליברפול דוהרת למקום הראשון, מקפיד פרגוסון להתעלם ממנה ומזכיר כי צ'לסי היא היריבה העיקרית של יונייטד בקרב על התואר.
