9 שערים ב-12 משחקים. וזו לא רק הכמות: 7 מהשערים הביאו לשיוויון או לניצחון. וזה לא רק שערים: 3 בישולים, החזקת כדור עם הגב לשער ושחרור לחץ, פיתוח כימיה מהירה עם שותפיו, ואפילו הגבהת קרנות. אין ספק, רובין ואן פרסי השתלב נהדר במנצ'סטר יונייטד. וגם מצבה של קבוצתו לא רע: אחרי 9 מחזורים היא מדורגת במקום השני בפרמייר-ליג, במרחק נקודה מהמוליכה (ובשיוויון נקודות עם סיטי); גם הפרש השערים שלה (11+) הוא השני בטיבו. ובליגת האלופות האדומים בראשות הבית עם מאזן מושלם אחרי 3 משחקים.
אך כל זה לא הופך את רכישת ואן פרסי למוצדקת. לפני שנצלול לתוך הסוגיה צריך להסכים על נקודה אחת מרכזית: למרות שיונייטד הינה מעצמה כלכלית, נטל החובות של הגלייזרים נותן את אותותיו, ועל כן האדומים אינם שחקן בכיר בשוק ההעברות העולמי. להזכירכם, רק בקיץ האחרון בחר לוקאס מורה את פ.ס.ז' על פני השדים, ומותר להניח שזה לא רק בגלל אהבה "טהורה" לקרואסונים, או בשל כמיהה עזה לראות את המונה ליזה מקרוב.
הסיבה לכך היא שתקציבה של יונייטד מוגבל. כלומר, או איקס או וואי. לא שניהם, לא כולם, לא הכל, לא יחד. במילים אחרות, לא ריאל מדריד, מנצ'סטר סיטי, פ.ס.ז' וצ'לסי (כשמתחשק לרומן). אם כן, הרי שהרכישה של ואן פרסי (בצירוף זו של שינז'י קאגאווה) רוקנה את הקופה. והרכישה של אלכסנדר בוטנר ב-4 מליון ליש"ט, שהתבצעה לאחר מכן, לא סותרת את הקביעה הזו. מה שמביא אותנו לשאלה - על חשבון מה נרכש ואן פרסי? היינו, מה בקיץ האחרון היה הצורך המרכזי של אלכס פרגוסון? והאם הצורך הזה היה חלוץ?
מאי 2012. מנצ'סטר סיטי אלופה עם 89 נק' והפרש שערים של 64+. צמודה אליה במקום השני יונייטד, עם אותו מספר נקודות אך הפרש שערים נחות: "רק" 56+. הפער בהפרש השערים מתחלק סימטרית: סיטי כבשה ארבעה יותר (93 לעומת 89) וספגה ארבעה פחות (29 לעומס 33).
מבחינת כיבושים (89, כאמור), זו העונה הפוריה ביותר של יונייטד הנוכחית, קרי – מאז עונת 2006/7 (האליפות הראשונה בעידן רונאלדו-רוני). אם נמשיך את ההשוואה לסיטי, הנה שאלה שתבדוק את האינסטינקטים שלכם. ניקח את ארבעת החלוצים הבולטים של סיטי בעונה הקודמת: אגוארו, באלוטלי, דז'קו וטבז (סה"כ 100 משחקי ליגה), ונשווה אותם לארבעת המובילים של יונייטד: רוני, וולבק, צ'יצ'אריטו וברבטוב (104 משחקי ליגה). מה לדעתכם הפער בכיבושים בין הרביעיות? הרבה-קצת לטובת סיטי? ובכן, תחשבו שוב. סיטי 54, יונייטד 53. פער זניח, עד לא קיים.
אם כך, הרי שקשה לעמוד מאחורי טענה שחלוץ היה הצורך העיקרי. אז מה כן? ובכן, בהגנה שספגה 33 שערים בהחלט יש מה לשפר. רק פעם אחת ב-6 השנים האחרונות יונייטד ספגה יותר מאשר בעונה החולפת - עונת האליפות של 2010/11 (37). ולמעשה, 2011/12 הייתה רק הפעם השניה בתקופה הזו שהיא בכלל סופגת מעל 30 שערים.
יולי 2012. נמניה וידיץ' בשיקום מפציעה קשה (ממנה הוא, בדיעבד, חזר מוקדם מדי). ריו פרדיננד מבוגר וכבר "איבד ממהירותו" (דברי פרגי), ובדיעבד גם כן, הריצה שלו אחרי גארת' בייל צריכה להחשב כחיקוי מוצלח למרדף של רן בן שמעון אחרי יוסי בניון בדרבי ההוא. כריס סמולינג פצוע. פיל ג'ונס פצוע;. גו'ני אוואנס, ניחשתם, פצוע. סימני שאלה מרחפים סביב פטריס אברה אחרי עונה רעה. רפאל לא מספיק יציב. פאביו לא בשל (ולכן הושאל לק.פ.ר). וגם בעמדת השוער ישנה אי וודאות, למרות שדויד דה חאה סיים את העונה הקודמת בצורה יוצאת מן הכלל. ככה שאין מגן ימני מבוסס, אין בלמים כשירים, ואין ביטחון בעמדת המגן השמאלי והשוער. וזה רק בקיץ. ולראייה, ברביעיה האחורית של יונייטד במשחק הראשון נגד אברטון אנטוניו ולנסיה פתח כמגן יצני ומייקל קאריק כבלם.
ומה העונה הזו מלמדת אותנו עד עכשיו? בליגה, יונייטד כבר ספגה 13 שערים ב-9 משחקים. קצב ספיגה של קצת פחות משער וחצי למשחק, ושל 55 שערים בעונה – יותר ממה שספגה אסטון וילה בעונה שעברה כשסיימה במקום ה-16. באירופה, 3 משחקים, 3 ספיגות (תעשו את החשבון כאן לבד).
וזה לא הסוף. מ-12 משחקים ששיחקה העונה, רק בארבעה (!!) היא לא הייתה בפיגור. שוב, לא הייתה בפיגור – וכמובן ניצחה בכולם. בשישה משחקים (50%) הייתה צריכה להוציא עצמה מהבור ולנצח, ובשניים נוספים לא הצליחה לצאת מהבור והפסידה (אברטון וטוטנהאם). וזה רק בינתיים.
מישהו עדיין חושב ש-24 מיליון הפאונדים שעלה ואן פרסי הוצאו בחוכמה? אם כן, הנה שתי הצעות שונות להשקעה:
1. בשני שליש מהסכום פרגי יכול היה להביא גם מגן ימני (ואן דר ויל ההולנדי שעבר לפ.ס.ז' תמורת 5.2 מיליון ליש"ט) וגם לדאוג לכיסוי כפול בעמדות הבלם והמגן שמאלי עם יאן פרטוחן הבלגי (שעבר לטוטנהאם תמורת 11 מיליון ליש"ט).
2. להשאיר את פאביו ככיסוי לאברה, לוותר על פאוול ובוטנר (וכמובן, ואן פרסי), ולנסות להביא את חאבי מרטינז שעבר לבאיירן תמורת אותם סכומים – וכך, לדאוג לכיסוי גם לעמדת הבלם וגם לעמדת הקשר האחורי. ועוד לא הזכרתי שחקני הגנה כמו הומלס, דבושי, איראולה או אמבינגווה שככל הנראה פנויים בשוק (במחיר הנכון).
אז לא, אין ספק שרכישתו של ואן פרסי, בפני עצמה, מוכיחה את עצמה. ועדיין, הבאתו של החלוץ ההולנדי לא הייתה הכרחית, כיוון שהיו חורים גדולים יותר לכסות (). ועכשיו השאלה מה יקרה קודם - יונייטד תוריד איכשהו את קצב הספיגה, או שוואן פרסי, חלוץ שנתן עונה ענקית אחת בקריירה, ייכנס לתקופה פחות טובה ויתקשה לספק את הישועה. אנחנו יודעים על מה פרגוסון שם את הכסף שלו.
