מאת: אלחנן מלמוד
לא בכל יום שמים בידיים שלך אחריות כל כך גדולה. אולי לראשונה מאז שאבא החליט לתת לי את המפתחות של האוטו שלו הרגשתי כך. לבחור את 11 הגדולים בתולדות מנצ'סטר יונייטד? מאיפה בכלל להתחיל? באיזה מערך? מה הקריטריונים?
אחרי שנרגעתי מעט, התחלתי להתייעץ עם כמה מומחים בנושא וגם נכנסתי לאתרים באינטרנט וראיתי שזה לא כל כך נורא. נכון, סקרים של אוהדים הם לא מדד לשום דבר ואנדי קול לא היה נבחר ל-11 הטובים ביותר בבית הספר שלו (אני מגזים כמובן), אבל אפשר להתחיל ממשהו.
אז גיבשתי לעצמי קריטריונים ברורים כמו מספר עונות מסוים בקבוצה (לדוגמא יאפ סטאם על שלוש עונותיו, טובות ככל שהיו, לא ייכנס), מספר תארים, עם עדיפות ללפחות תואר אירופי אחד (כמה שחקנים מהתקופה שלפני אסון המטוס לא נכנסו בשל כך), השפעה על ההיסטוריה של המועדון וקבעתי שהמערך יהיה 4-4-2 קלאסי.
בטוח שיהיו מספר אוהדי מנצ'סטר יונייטד שיחלקו על הבחירה הזו, אבל אני די שלם איתה. יחד עם זאת, כל תלונה, השגה, או טענה בסגנון "איך לעזאזל לא הכנסת את דייויד בקהאם לנבחרת" תתקבל בברכה בטוקבקים.
שוער – פיטר שמייכל: הדני הענק (1.93 מ') הגיע למנצ'סטר יונייטד מברונדבי תמורת קצת יותר מחצי מיליון ליש"ט וכונה על ידי פרגוסון יותר מאוחר כ"מציאת המאה". זכה עם הקבוצה ב-5 אליפויות והיה לו חלק מונומטלי בטרבל הענק של 1999.
הוא הציל פנדל מרגליו של דניס ברגקאמפ שהיה מעלה את ארסנל לגמר הגביע על חשבון היונייטד והשאיר את יונייטד בגמר האלופות עם כמה הצלות מדהימות כשסרט הקפטן על היד שלו (רוי קין היה מושעה מאותו משחק). התמונה הכי זכורה מאותו גמר בקאמפ נואו מול באיירן מינכן היא הסלטה שלו אחרי השער של אולה גונה סולשיאר שנתן לקבוצה את הגביע.
שמייכל גם קטף פעמיים את תואר שוער השנה באירופה. חלוצים שהיו רואים את הר האדם הדני מתקרב אליהם במהירות שיא במצב של אחד-על-אחד היו מאבדים עשתונות ומחמיצים. לא ידוע במיוחד בזינוקים שלו, אלא בשל יכולת המיקום הטובה. "אם יש מקום אחד שהוא אוטומטי ב-11 של כל הזמנים, הוא שלו" - בובי צ'רלטון על שמייכל.
מגן שמאלי – דניס אירווין: עוד מציאה של פרגוסון, ששילם לאולדהאם 625 אלף ליש"ט וקיבל את המגן האמין והטוב בתולדות היונייטד למשך 12 עונות. האירי נראה כאילו נולד בגיל 34 וככה הוא גם שיחק. אירווין היה צנוע וענו ועשה את העבודה על כר הדשא בשקט, בלי חיפש את התהילה.
אירווין הצליח לשמור על חולצת ההרכב ביונייטד למשך כמעט כל העונות שלו בקבוצה, למרות שפיל נוויל, האח של, נשף בעורפו. פתח בהרכב היונייטד באותו גמר בלתי נשכח ב-1999, כאשר הוא בן 34 וזכה בסך הכל עם היונייטד ב-13 תארים.
מגן ימני – גארי נוויל: האח המוצלח יותר לבית משפחת נוויל. בזקנותו מבייש מעט את נעוריו, אך עדיין אחד התינוקות המועדפים של אלכס פרגוסון. מונה לקפטן של הקבוצה לאחר עזיבתו של רוי קין וידוע כאחד המנהיגים של חדר ההלבשה באולד-טראפורד. זכה עם הקבוצה ב-8 אליפויות, 3 גביעים וחלק מקבוצה מצומצת של שחקני יונייטד שעל שמם רשומות שתי זכיות באליפות אירופה.
עלה לבוגרים של היונייטד עם השחקנים המכונים "תינוקות פרגוסון" יחד עם גיגס, סקולס, בקהאם, באט ואחיו, פיל ונחשב לשחקן הכי פחות מוכשר מבין כל החבורה. אך הלב הגדול שלו ומוסר העבודה גרמו לפרגוסון להתאהב בו. יש לו מספר מדהים של 569 הופעות בקבוצה הבוגרת של המועדון והיד עוד נטויה אחרי שחזר מפציעה ארוכה.
בלם – ריו פרדיננד: כשהוא לא משתכר ומבלה במועדונים בישראל, מדובר באחד הבלמים הכי טובים בעולם, אם לא הטוב שבהם. האנגלי ניחן בשילוב יוצא הדופן של כח ומהירות מה שהופך אותו לכמעט בלתי עביר. נראה כאילו משחק כדורגל מאז ומעולם, אך הוא רק בן 30 ויש לו לפחות עוד 5 שנים טובות לתת בקו האחורי של היונייטד.
כדי להביא אותו ליונייטד שילם עליו פרגוסון סכום שיא לבלם – 30 מיליון ליש"ט מלידס יונייטד המתפרקת, אקט נדיר מצידו של הסקוטי הקשוח, אבל הוא לא מתחרט על אף פני שיצא מהכיס. הנקודה הישראלית – סוכן העל פיני זהבי שילשל לכיסו לא מעט כסף בזכות אותה העברה יקרה.
היה הקפטן של הקבוצה שלקחה את אליפות אירופה אחרי ניצחון על צ'לסי בפנדלים בעונה שעברה. זכה עם היונייטד ב-4 אליפויות והיה בנבחרת העונה של הליגה האנגלית 5 פעמים, כולל 3 ברציפות ב-3 העונות האחרונות.
ב-2004 פרדיננד טען ש"שכח" להגיע לבדיקת סמים שגרתית, מה שעלה לו בהשעיה ל-8 חודשים ואולי באובדן האליפות של היונייטד באותה שנה. זו לא פעם ראשונה ולא אחרונה שפרדיננד הסתבך עם תקריות מחוץ למגרש הכדורגל. התקף של עצבים אחרי הפסד לצ'לסי ב-2008 הסתיים ברגל נפוחה של דיילת והתנצלות של הבלם.
בלם – סטיב ברוס: שיחק במנצ'סטר יונייטד בתחילת תקופת פרגוסון בקבוצה. לפני גארי נוויל, השילוב שלו ושל גארי פאליסטר, שכונו ביחד "דולי ודייזי", בתחילת שנות ה-90 היה הציוות ההגנתי הכי טוב של היונייטד אי-פעם. ברוס החליף את בראיין רובסון כקפטן של היונייטד ובעונת 1993/94 הוביל אותה עם הסרט על היד לזכיה בדאבל. בנוסף, הוביל את היונייטד לזכיה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1991.
למרות שהיה שחקן כדורגל טוב בצעירותו, הוא היה קרוב לפרישה מהמשחק לאחר שכמה קבוצות דחו אותו. בסופו של דבר ג'ילינגהאם החליטה לתת לו הזדמנות והסוף ידוע. לא מהמוכשרים שבשחקני היונייטד, אבל אחד הקשוחים שבהם. ב-1992 סיכן את עצמו כאשר החליט לעלות ולשחק למרות שחיכה לניתוח בקע.
למרות היותו בלם, הבקיע לא מעט שערים עבור היונייטד, בעיקר ממצבים נייחים. מעולם לא שיחק בנבחרת אנגליה. כיום מאייש את תפקיד המנג'ר בוויגן אתלטיק.
קשר אחורי – דאנקן אדווארדס: אולי האבידה הגדולה ביותר לחובבי היונייטד והכדורגל בכלל, כאשר נהרג בגיל 21 בלבד כתוצאה מהתרסקות מטוס הקבוצה במינכן ב-1958. אדווארדס, אחד מתינוקות באזבי המפורסמים, שיחק לרוב כקשר הגנתי והיה אחד השחקנים המוכשרים ביותר שגדלו באנגליה.
הוא הפך במדי היונייטד לשחקן הצעיר ביותר שמשחק בליגה הראשונה בגיל 16, כאשר שנתיים לאחר מכן הפך גם לשחקן הצעיר ביותר שמשחק בנבחרת אנגליה. מי שכונה "ילד-גבר" עוד הספיק להוביל את היונייטד לשתי אליפויות לפני מותו. הוא שילב תכונות פיזיות נהדרות לשחקן כדורגל יחד עם טכניקה מצוינת עם הכדור.
מכיוון שלא ניתן היה לראות משחקים שלו, אפשר ללמוד עליו בעיקר מעדויות של אנשים אחרים. "תמיד חשבתי שאפשר להשוות אותי לכל שחקן בעולם, חוץ מדאנקן. הכישרון שלו היה כל כך גדול, שפשוט הרגשתי נחות לידו" - סר בובי צ'רלטון. "תמיד חייכתי כששמעתי את מוחמד עלי מצהיר שהוא הגדול ביותר בעולם. ידעתי שהגדול בעולם הוא שחקן כדורגל בשם דאנקן אדווארדס" – עוזר מאמן היונייטד בעבר, ג'ימי מרפי.
קשר קדמי – סר בובי צ'רלטון: אולי האיש המזוהה יותר מכולם עם האתוס של מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. היה אחד מתינוקות באזבי, אותה חבורת שחקנים מוכשרים שעלתה ביחד לבוגרים של היונייטד והיתה אמורה להשתלט על הכדורגל האירופי של אחרי מלחמת העולם השניה, אבל האסון במינכן מנע זאת ממנה.
צ'רלטון היה על אותו מטוס ארור שהתרסק, אבל הוא אחד מהיחידים שלא נפגע וחודש בלבד לאחר מכן חזר לשחק. מאז הוא מקדיש את חייו לזכר הנספים באותו אסון.
ההתאוששות של היונייטד לאחר האסון היתה אחד הסיפורים המדהימים בכדורגל האירופי, הרבה בזכות צ'רלטון ו-10 שנים לאחר אותו אסון נורא הוא היה הקפטן של הקבוצה כאשר זו זכתה באליפות אירופה הראשונה שלה. יתרה מכך, צ'רלטון כבש צמד בניצחון 1:4 בגמר על בנפיקה. בחגיגות שלאחר המשחק הוא החליט לא להשתתף כמחווה יחידנית לזכר ההרוגים.
כל זה, ועוד לא ציינו את השיאים המדהימים שלו –צ'רלטון פרש כשיאן ההופעות והשערים ביונייטד עם 758 ו-249 בהתאמה. שיא ההופעות נשבר יותר מאוחר על ידי ראיין גיגס. גם בהיסטוריה של נבחרת אנגליה נחקק שמו של צ'רלטון בין הגדולים ביותר, לאחר שהוביל את הנבחרת הלאומית לזכיה היחידה שלה באליפות העולם ב-1966. אפילן המלכה לא יכלה להישאר אדישה להישגים שלו וב-1994 הוסיף צ'רלטון את התואר "סר" ליד שמו.
קשר שמאלי – ראיין גיגס: אם יש עמדה אחת ביונייטד שיכולה להיקרא על שם של שחקן זו העמדה הזו. נדמה שגיגס רץ מאז ומעולם באגף השמאלי של התקפת היונייטד וגם ימשיך לרוץ עוד שנים רבות אם זה תלוי בו. מלך ההופעות במדי הקבוצה בכל הזמנים (804 והספירה נמשכת) התחיל את דרכו דווקא במחלקות הנוער של היריבה העירונית, מנצ'סטר סיטי, אבל אחרי שראה אותו משחק דאג פרגוסון באופן אישי שהוא יהיה שייך ליונייטד.
הוולשי שייך לחבורה הולכת ומצטמצמת בכדורגל העולמי ששיחקה במועדון אחד במשך כל הקריירה. כל ניסיון לדחוק את מעמדו ביונייטד עם שחקנים כמו יספר בלומקוויסט ונאני רק הבהירו באופן יותר ויותר חד משמעי – לשחקן הזה אין תחליף.
הוא השחקן המעוטר ביותר בתולדות היונייטד. ואלה שמות – 11 תארי אליפות, 4 גביעים, 3 גביעי ליגה, 7 גביעי צדקה, 2 אליפויות אירופה והיד עוד נטויה. לעולם ייזכר על ידי אוהדי ארסנל כאותו בחור שחשף את החזה השעיר שלו לעיני כל אחרי אותו שער-סלאלום ענקי בחצי גמר הגביע.
אחרי 19 שנה במדי היונייטד זכה העונה לראשונה בתואר שחקן השנה של השחקנים. ייתכן וישנם שחקנים שהתואר הזה הגיע להם יותר העונה, אבל שחקני הליגה לא רצו לראות את גיגסי פורש בלי התואר הזה.
קשר ימני – כריסטיאנו רונאלדו: הוא טיפש, הוא חצוף, הוא גאוותן ועדיין לא מסוגל לדבר אנגלית כמו שצריך אחרי 6 עונות באי הבריטי, אבל מי לא היה רוצה להיות במקומו של רונאלדו ליום אחד. אחרי משחק אימון של היונייטד מול ספורטינג ליסבון באו שחקני הקבוצה לאלכס פרגוסון ואמרו לו – "הילד הזה שיגע אותנו, כדאי לך שהוא יהיה בצד שלנו" וכך היה.
12.24 מיליון ליש"ט שילם עליו פרגוסון ב-2003, סכום שנראה מצחיק לאור השווי שלו היום וכבר מהרגע הראשון רונאלדו הראה את הקסם שלו באגף ימין של היונייטד. השילוב של כישרון הכדורגל הלטיני יחד עם הקשיחות האנגלית שהוקנתה לו באנגליה יצרו שחקן כדורגל כמעט מושלם. השיא הגיע בעונה שעברה כאשר כבש 42 פעמים, מספר קשה לתפיסה בשביל קשר.
הפורטוגלי גם הפך בעונה שעברה לאחד מתוך 4 שחקנים בלבד של היונייטד שזכו בתואר השחקן השנה בעולם וגם הוביל את הקבוצה לזכיה באליפות אירופה עם שער בגמר מול צ'לסי. יש לו גם 3 אליפויות וגביע ודי בטוח שהולכים להתווסף לכך עוד תארים בעתיד.
למרות שמועות על מעבר לריאל מדריד בקיץ שעבר, רונאלדו נשאר נאמן בינתיים ליונייטד, למרות שפרגוסון היה צריך להילחם כדי לשמור על שירותיו. הפנים היפות שלו והתיאבון המיני גרמו לשמו להופיע לא מעט בצהובונים ויש מספר לא קטן של נשים שטוענות שהוא בילה איתן, אבל נראה שכל זה לא משפיע על היכולת שלו.
"בעבר הישוו אותי להרבה שחקנים, אבל כאשר משווים אותי לרונאלדו זו פעם ראשונה שאני באמת מוחמא מההשוואה" – ג'ורג' בסט.
חלוץ – ג'ורג' בסט: אולי כישרון הכדורגל הגדול ביותר שדרך על משטח דשא. שילב קומבינציה קטלנית שכללה מהירות של טוקבקיסט שרק רוצה לכתוב "ראשון", אהבה לכדור של אסי דיין לאחר שבוע ללא ריטלין ובעיטה של אוהד באר-שבעי שרואה את המאמן של קבוצתו אחרי שלושה הפסדים רצופים. חלק מהמגנים ששמרו עליו בשנות ה-60 עדיין מחפשים אותו היום.
עזר ליונייטד לזכות בשתי אליפויות ובגביע אירופה לאלופות ב-1968, כאשר הוא זוכה בתואר שחקן השנה בעולם מבקיע בגמר. הבעיה היתה שבתור צפון אירי גאה אי אפשר היה לראות אותו מחוץ למגרש הכדורגל ללא כוס בירה ביד. בסט נלחם עם באלכוהוליזם כל חייו וב-2005, כשהוא בן 59 בלבד, נפטר בשל בעיות כבד. בסך הכל הופיע 470 פעמים במדי היונייטד והבקיע 179 פעמים.
"אם הייתי נולד מכוער, אף אחד לא היה שומע בכלל על פלה", אמר על עצמו בסט והברזילאי, באופן מפתיע, דווקא הסכים איתו כשאמר: "הוא השחקן הטוב ביותר בעולם".
חלוץ – אריק קאנטונה: רק ארבע עונות וחצי בילה האריסטוקרט הצרפתי באולד טראפורד, אבל אין נבחרת של היונייטד שהוא לא נכלל בה. כנצר לחבורה מכובדת ביותר של מספרי 7 אדומים, קאנטונה הגיע לקבוצה ב-1992 אחרי שהוביל את לידס לאליפות במחיר מצחיק של 1.2 מיליון ליש"ט.
כשהצווארון שלו מורם אל על, הנהיג קנטונה את היונייטד ל-4 אליפויות ו-2 גביעים בזמן הקצר בו שהה בקבוצה וגם זכה על הדרך בתואר שחקן העונה ב-1996.
אף פעם לא היה משעמם בקבוצה כשקאנטונה היה שם. פעם היתה זו בעיטת קונג-פו לאוהד קריסטל פאלאס שהצליח לעלות לו על העצבים (ועלתה לו בהשעיה של 9 חודשים) ופעם 6 שערים מכריעים בקאמבק האדיר בדרך לזכיה באליפות ב-1996 על חשבון ניוקאסל.
אישיותו האניגמטית של קנטונה ריתקה את אוהדי מנצ'סטר יונייטד ושאר העולם ועדיין מרתקת עד היום, כאשר הוא משחק כדורגל חופים ומשתתף בסרטים. "כשהשחפים עוקבים אחרי הדייג, זה בגלל שהם חושבים שסרדינים הולכים להיזרק לים", אמר קנטונה במסיבת עיתונאים אחרי הבעיטה לאותו אוהד פאלאס והעמיד באור מביך כל כדורגלן ישראלי שהתראיין אי-פעם.
לא נכנסו, אבל ראויים לאזכור
בראיין רובסון: "קפטן מארבל" היה שייך ליונייטד בתקופה קצת פחות מוצלחת מבחינת תארים. רוי קין: חביבו של אלכס פרגוסון. היה אחד הקשרים הקשוחים במועדון וקפטן הקבוצה שזכתה באליפות אירופה ב-1999. דניס לאו: אולי החלוץ הטבעי הטוב בתולדות היונייטד. זכה עם הקבוצה באליפות אירופה ב-1968.
פול סקולס: מתינוקות פרגוסון שנשאר בקבוצה עד היום. קשר יוצר מהטובים שיש. דייויד בקהאם: מרים הכדורים הטוב בעולם. התמכר לתדמית שלו ועזב את היונייטד מוקדם. רוד ואן ניסטלרוי: שינה את תפקיד החלוץ ביונייטד, לא התאים לסגנון המשחק שפרגוסון הנחיל לקבוצה. וויין רוני: עוד יכול להיות החלוץ הטוב בתולדות הקבוצה. חוסה מעט בצילו של רונלאדו.
