ניתן לומר ולעיתים אף במידה רבה של צדק על פרגי שהוא יהיר, גס-רוח, מתנשא, וחסר כבוד לקולגות שלו. על ארסן ונגר, אחד מהמנג'רים הבכירים ביבשת אמר ש"הוא טירון שצריך לשמור את דעותיו לכדורגל היפני", ואחרי ויכוח עם אלן פארדיו מנג'ר ניוקאסל אמר "הבעיה עם מנצ'סטר יונייטד ואיתי, זה שאני מאמן את המועדון הגדול ביותר בעולם. זה לא שאני מאמן מועדון עלוב וקטן כמו ניוקאסל".
אולם, עם הצלחות אי אפשר להתווכח ופרגי הוא סמל ההצלחה והווינריות. בתקופתו ביונייטד פרגי הוכיח לא פעם שגם עם תקציב קטן יותר וסגל פחות נוצץ אפשר לזלול תארים בקצב וזאת כל עוד המועדון שומר על ה"רוח" שייחודית רק לו. כעת נשאלות שאלות רבות על עתידה של יונייטד תחת מויס, אך נצטרך להתאזר בסבלנות כי במנצ'סטר יונייטד, החכמה היא לבחון את הדברים לאחר מעשה ולא לפני.
אם נלך אחורה לשלהי שנות השישים, אז יונייטד זכתה בשתי אליפויות, והחלה בשבירת ההגמוניה של העיר ליברפול שכללה זכייה בארבע אליפויות בשנים הללו (שתיים לליברפול ושתיים לאברטון). התרסקות המטוס במינכן קטעה את רצף ההצלחות של הקבוצה ומלבד שני גביעים בשנות ה-80 ליברפול השתלטה על הליגה האנגלית וזכתה ברצף אליפויות שנקטע בזכותו של אלכס פרגוסון. שבע שנים חלפו מהרגע שהתמנה פרגי למנג'ר והכריז: "האתגר הכי גדול שלי הוא לא מה שיקרה הרגע אלא מה יקרה בעתיד. הרצון שלי הוא להוריד את ליברפול מכס המלכות המזויין שלהם", ועד שהביא לקבוצה את תואר האליפות הראשון.
המיתוג מחדש של הליגה האנגלית והפיכתה לפרמייר ליג, האירה פנים לפרגוסון וליונייטד שהפכו לקבוצה זוללת אליפויות. בעשרים השנים האחרונות, מאז שנפתח הסכר, ויונייטד זכתה באליפות ראשונה מאז ימי מאט באזבי העליזים, זכו השדים האדומים ב-13 אליפויות, שני גביעי ליגת האלופות, ארבעה גביעים אנגליים, שלושה גביעי ליגה ובעצם הפכו לקבוצה הכי מצליחה בתולדות הכדורגל האנגלי.
ניתן לייחס את ההצלחה להרבה גורמים, אולם אין ספק שהגורם הראשי הוא המנג'ר הסקוטי שניחן בהרבה כישרונות, אולם כישרון אחד גדול יותר מהכל - ייצור תהליכים מעגליים. מה זה אומר בעצם? זיהוי כישרונות צעירים מבטיחים, הפיכתם לכוכבי על גדולים בכדורגל העולמי, ולא בדרך אישית אלא בדרך קבוצתית, ואז כשהוא רוצה לחדש כיוון ששחקנים עזבו או פרשו, התהליך מתחיל מחדש עם שחקנים צעירים ומוכשרים חדשים שמפיקים עבורו תוצאות דומות. שני שחקנים שהיו בסבב הראשון של התגליות של פרגי וזכו עימו בכל התארים הם ראיין גיגס ופול סקולס שגדלו בקבוצה יחד עם דייויד בקהאם ולי שארפ בתחילת שנות ה-90 והחזירו את יונייטד לימי התהילה שלה.
"לפעמים אתה לא בטוח לגבי שחקן. לפעמים אתה בספק. לפעמים אתה צריך לנחש. לפעמים... אתה פשוט יודע". ואכן, בגלל יכולתו הנדירה של פרגוסון לזהות שחקנים ולהשביח אותם הוא התעקש לאורך כל הקריירה שלו לא לקנות שחקנים בסכומים אסטרונומיים והעדיף שלא למכור את הכוכבים שלו לקבוצות אחרות בסכומי עתק מאידך.
למרותו רצונות אלו, גם פרגי לא היה יכול לעמוד במזומנים של ריאל מדריד שרכשה בסכומי עתק את בקהאם, ואן ניסטלרוי ורונאלדו, אך במקום להשתולל בשוק ההעברות המשיך להשביח שחקנים תוצרת בית ולזלול תארים גם בלי הסופר-סטארים הגדולים. מה שהתווה לו תמיד את הדרך הייתה הגישה של "הקבוצה תמיד תאמץ בשמחה שחקן גדול חדש שיצטרף אליה, בתנאי שהשחקן הגדול לא יפסיק לעבוד לרגע".
את האיזון בקבוצה בין צעירים מקומיים לשחקני רכש שהגיעו מעת לעת, נתנו לו לאורך השנים ראיין גיגס (עליו אמר פעם פרגי "אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו. הוא היה בן 13 ופשוט ריחף מעל הקרקע כמו קוקר ספנייל רודף אחרי פיסת נייר כסף ברוח") ופול סקולס שאף חזר מחצי שנת פרישה כדי לעזור למועדון בתקופת פציעות קשה. השניים היו כמו בנים לסר, לא פחות.
כעת, השאלה הגדולה של עונת הפרמייר ליג הקרובה היא האם מנצ'סטר יונייטד של עונת 2013/14 תחת שרביטו של דייויד מויס, שנבחר בקפידה ע"י פרגוסון, תצליח לשמור על הגחלת הווינרית שהנחיל פרגי ליונייטד ב-27 שנותיו במועדון או שמא תחזור הקבוצה בשנים הקרובות לתהום הנשייה בו שהתה מאז אסון באזבי ועד הגעת פרגי לאולד טרפורד.
על פניו, אין סיבה שמויס ייכשל ביונייטד. כמו פרגוסון גם הוא ממוצא סקוטי, שזה כנראה הדבר הראשון שמוביל להצלחה בקבוצה (כך הושגו 18 מתוך 20 האליפויות של המועדון). בנוסף, אחרי ארסן ונגר, מויס הוא המאמן השני בוותק שלו. הוא שועל ותיק, מאמן את אברטון מ-2002 ועבר כברת דרך גם בליגות המשנה. אך הבעיה הגדולה עמה יצטרך להתמודד היא הנעליים הגדולות אליהן הוא נכנס. כשפרגי קיבל את יונייטד הוא קיבל קבוצת ליגה בינונית שנשלטה באותן שנים ע"י ליברפול, אברטון, ארסנל ולידס. הוא בנה את הקבוצה בצורה איטית ומדורגת על פי דרך שהתווה ומרגע שהתחיל לזכות בתארים לא עצר לרגע.
מויס, לעומתו, מקבל קבוצה שנחשבת בלי ספק לאחת מקבוצות הכדורגל המעוטרות, המוצלחות והאהודות בעולם והדרישה ממנו היא בהתאם. למרות שחתם לשש עונות לא ברור מה יקרה אם האחים גלזר יהיו סבלניים כלפיו אם ייכשל בעונתו הראשונה.
גם העובדה שלא אימן מעולם בקבוצה גדולה עומדת בעוכריו, אך יש לו יתרון אחד גדול. דייויד מויס נבחר בלעדית ע"י סר אלכס וסומן על ידו כיורשו ולכן הוא אמור גם במקרה של כישלון בתחילת הדרך לקבל את הגיבוי מהמועדון. פרגי אולי לא שם אבל הרוח שלו שורה תמיד מעל יציעי אולד טראפורד.
