רומן אמלפיטאנו חתם בחלון ההעברות שזה עתה נסגר בניוקאסל בהעברה חופשית, והצטרף לדבושי, קבאיי, סיסוקו, בן ערפה, גופראן, אוברטאן, מארבו, יאנגה-אמביווה והאידארה כצרפתי העשירי (!) בסגל הנוכחי של המאגפייז. ואם סופרים גם את איבן מוריו הצעיר ואת פאפיס סיסה, הרי שכמות דוברי הצרפתית מגיעה לתריסר. באיזו שפה אלן פארדיו מעביר את האימונים בצפון מזרח אנגליה? לא ברור. מה שכן, שטף הצרפתים שעובר בנהר הטיין גרם לנו להיזכר ב"מושבות" דומות אחרות. הנה כמה דוגמאות בולטות.
הצרפתים של ארסנל (1997-2004)
נתחיל מהקבוצה שהיא האבטיפוס של מה שקורה בימים אלה בניוקאסל והמושבה הצרפתית שלה. במשך כל השנים בהן ארסן ונגר מאמן בצפון לונדון, רוב הרכש שלו היה של שחקנים בני ארצו (או מהליגה הצרפתית), מה שהשתלם לו במיוחד כבר בעונתו השנייה כמנג'ר ארסנל. אל פטריק ויירה ורמי גארד, שהגיעו לקבוצה יחד עם המנג'ר, הצטרפו בקיץ 97' גם ניקולה אנלקה, ז'יל גרימאנדי ועמנואל פטי. השילוב בין ויירה לפטי הביא לתוצאות מיידיות, עם הדאבל של אותה עונה, כשגם אנלקה עשה סימנים של חלוץ מבטיח כשכבש את שער הניצחון בגמר הגביע מול ניוקאסל (זו לא הפעם האחרונה שהיא מוזכרת כאן).
בהמשך, לאחר ארבע שנים ללא אליפות או גביע, ארסנל חזרה לזכות בתארים עם זכייה בדאבל נוסף, בעונת 2001/2002, כשהפעם לצדם של ויירה וגרימאנדי, אל המקהלה הצרפתית הצטרפו רובר פירס, סילבאן ווילטורד וכמובן, תיירי הנרי, שהפך עם הזמן למלך שערי הקבוצה בכל הזמנים.
המושבה הצרפתית הגיעה לשיאה עם האליפות-ללא-הפסד של עונת 2003/2004. הנרי, שכבש 30 שערים, היה אולי לשחקן הטוב בעולם, ו-ויירה, שבינתיים הפך לקפטן, נחשב לקשר האחורי הכי טוב שיש. פירס סיים כסגן מלך שערי הקבוצה עם 16 כיבושים ואחריו הגיע ווילטורד, עם 13. באותה עונה, הגנת ארסנל ספגה 26 שערים והיא עד כה הטובה ביותר בתקופת ונגר. מי שהרכיבו אותה, בין היתר, היו לאורן מקמרון וקולו טורה מחוף השנהב, שסביר להניח שאתם מנחשים מה היא שפת האם שלהם.
המושבה הצרפתית במלואה של אותן שנים: ארסן ונגר, פטריק ויירה, רמי גארד, ניקולה אנלקה, ז'ילה גרימאנדי, עמנואל פטי, דיוויד גרונדין, קאבה דיווארה, תיירי הנרי, רובר פירס, סילבאן ווילטורד, ג'רמי אליאדיאר, פסקאל סיגאן, גאל קלישי.
ההולנדים של ברצלונה (1998-2004)
במקביל לפרנקופיליזם שעבר על הייבורי, גם בספרד הכירו מאמן שהרבה לרכוש שחקנים ממולדתו, לואיס ואן חאל, ששלושה הולנדים בסגל בארסה שלו שזכתה בדאבל ב-97/98 כנראה לא הספיקו לו כדי להרגיש בבית. אז בקיץ 98' הוא פשוט החתים עוד חמישה כאלה, ביניהם האחים פרנק ורונלד דה-בור, שהגיעו לייצב הגנה מזעזעת שספגה 56 פעמים. גם פיליפ קוקו, שעשה את צעדיו הראשונים בקמפ-נואו בדרך להפוך לקפטן וסמל לעתיד, הגיע באותו קיץ, לצד פטריק קלייברט, שבא כדי להוכיח שיש לו בכל זאת פוטנציאל, לאחר שנה איומה במילאן בה סיים עם שישה שערים בלבד ב-24 הופעות.
התוצאה: בארסה זכתה באליפות שנייה ברציפות ב-98/99, וצירופם של ההולנדים הוכיח את עצמו. הפער מהמקום השני בסיום העונה גדל מ-9 נקודות בעונה הקודמת ל-11, ההגנה שוב הייתה רחוקה מלהבריק אבל בכל זאת רשמה ירידה בספיגות ל-43 שערים וההתקפה עלתה מ-78 שערים והמקום השני בליגה לפסגה, עם 87. קלייברט סיים בעונתו הראשונה כמלך שערי הקבוצה עם 15 כיבושים בליגה ועוד אחד גביע, ובסך הכל כבש 120 שערים ב-255 משחקים במדי הבלאוגרנה, לפני שעזב ב-2004 ל... ניוקאסל (אמרנו לכם).
אבל ההצלחה הקבוצתית הייתה קצרת מועד. ואן חאל לא זכה שוב באליפות ופוטר בינואר 03'. באופן אירוני, שוב זה היה מאמן הולנדי שהחזיר את בארסה לימיה הגדולים, כשפרנק רייקארד סיים בשנתו הראשונה במועדון במקום השני בעונת 2003/04, הרבה בזכות הגעתו של אדגר דווידס בחלון ההעברות . אך עונה לאחר מכן, בה זכתה בארסה באליפות, ההולנדי היחיד שנשאר בקבוצה, מלבד המאמן, היה ג'ובאני ואן-ברונקהורסט.
המושבה ההולנדית במלואה של אותן שנים: לואיס ואן חאל, מיכאל רייזיחר, ווינסטון בוחארדה, רוד הספ, פטריק קלייברט, פיליפ קוקו, רונלד דה-בור, פרנק דה-בור, בודווין זנדן, מארק אוברמארס, פרנק רייקארד, ג'ובאני ואן-ברונקהוסט, אדגר דווידס.
הספרדים של ליברפול (2004-2010)
כשהגיע לאנגליה כדי לאמן לראשונה מחוץ למולדתו, רפא בניטס כנראה למד מוונגר ומ-ואן חאל, ומיד עם מינוי ביוני 04' למאמן המייטי רדס, הביא איתו ארבעה ספרדים: צ'אבי אלונסו, לואיס גרסיה, חוסמי ואנטוניו נונייז. המושבה המתפתחת הייתה חלק מהזכייה בליגת האלופות בגמר 05' מול מילאן, כשאלונסו מבקיע את שער השוויון באותו 3:3.
בזמן שחוסמי ונונייז עזבו מהר, אלונסו וגרסיה הפכו לשניים מהשחקנים היותר אהובים על "הקופ", וספרדים נוספים המשיכו להגיע, בראשות פפה ריינה ופרננדו מוריינטס. מוריינטס אמנם התקשה להתאקלם וכבש שמונה שערים בלבד ב-41 הופעות, אבל ריינה תפס מיד את המקום בין הקורות, ולא עזב אותו עד עכשיו (ואת הגול שקון אגוארו כבש מולו במחזור שעבר, לא הרבה שחקנים היו כובשים).
הנדידות הספרדיות המשיכו בליברפול גם לאחר אותה עונה: מוריינטס עזב, ואלבארו ארבלואה הצטרף. בקיץ 2007, שנה אחרי שליברפול הספרדית זכתה בגביע, המושבה איבדה את לואיס גרסיה, אבל מחליפו חיזק את ליברפול בצורה משמעותית. היה זה פרננדו טורס, שכבר בעונתו הראשונה תרם 24 כיבושים. ואמנם, 2008/09 הסתיימה גם היא ללא זכייה בתארים, אבל ליברפול הציגה באותה עונה לפרקים ארוכים את הכדורגל הכי אטרקטיבי בפרמיירליג. היא סיימה בתור הקבוצה הפורייה ביותר בליגה עם 77 כיבושים, הוליכה את הטבלה ברוב השלבים המכריעים של העונה לפני שהפסידה את התואר בפער של 4 נק' למנצ'סטר יונייטד, צ'אבי אלונסו הפך לקשר האחורי הטוב בעולם, טורס המשיך להבקיע, למרות פציעות (14 שערים ב-24 משחקים), וגם ארבלואה הפך לשחקן קבוע. בסך הכל, באותה עונה היו בליברפול חמישה ספרדים, שברוב המשחקים פתחו כולם בהרכב.
לאחר הכישלון בזכייה האליפות, המושבה הספרדית החלה להצטמצם. ארבלואה ואלונסו נמכרו לריאל מדריד, גם בניטס וטורס עזבו, ורק ריינה נשאר לשמור על המבצר. כיום הוא מקבל עזרה מחוסה אנריקה ומסוסו הצעיר, אבל זה כבר לא זה. בכלל אצל ליברפול, מהרבה בחינות זה כבר הרבה זמן "לא זה".
המושבה הספרדית במלואה באותן שנים: רפא בניטס, צ'אבי אלונסו, פרננדו טורס, לואיס גרסיה, חוסמי, אנטוניו נונייז, פרננדו מוריינטס, פפה ריינה, אנטוני באראגן, אלבארו ארבלואה, מיקי רוקה, מיקל סאן חוזה, אלברט ריירה, דניאל פאצ'קו, דניאל סאנצ'ס אז'אלה.
הברזילאים של שחטאר דונייצק (2009-הווה)
הכסף הגדול שעומד לרשות שחטאר הצליח בשנים האחרונות לפתות שחקנים ברזילאים מוכשרים לוותר על השמש של ארץ הסמבה לטובת הכפור האוקראיני, ומאמן שחטאר, מיריצ'ה לוצ'סקו, יכול להגיד "בינגו" על כמעט כל שחקן שלא סירב לאותו פיתוי. העונה בסגל הוא מחזיק בשיא של 10 ברזילאים (כולל דנטיניו המושאל ואדוארדו דה סילבה, שמחזיק באזרחות קרואטית), וגם זה לאחר שוויליאן נמכר בשבוע שעבר לאנז'י מחאצ'קאלה תמורת 35 מליון יורו.
והשיטה הזו ממשיכה להוכיח את עצמה. אנחנו כבר מזמן לא מתפלאים לראות את שחטאר בשלבים המתקדמים של ליגת האלופות, והעונה רשמה הקבוצה את ההופעה הגדולה ביותר שלה במפעל, לאחר שעלתה לשמינית על חשבון אלופת אירופה צ'לסי. הרבה מהקרדיט לכך מגיע לוויליאן, שאחרי שכבש ארבעה שערים העונה בצ'מפיונס הפך לסחורה מבוקשת באירופה, ונמכר כאמור בסכום שיא.
בזירה המקומית, אחרי שנים של חילופי שליטה עם דינמו קייב, הצליחה שחטאר לבסס את עצמה בתור השליטה הבלתי מעורערת של הכדורגל האוקראיני עם שלוש אליפויות רצופות בשלוש העונות האחרונות, כשהשלד הברזילאי של הקבוצה נשמר ורץ יחד במשך העונות האלה, ורק הולך ומשתפר. עם היציאה לפגרת החורף לשחטאר 52 שערי זכות ב-18 משחקים והיא מוליכה בבטחה את הטבלה בפער של 13 נקודות מדנייפרופטרובסק.
רכישתו של טייסון בחלון ההעברות האחרון ממטאליסט המקומית אפשרה את מכירת וויליאן וביססה עוד יותר את מעמדה של שחטאר כקבוצה הכל יכולה של אוקראינה וכיעד פופולרי על ברזילאים מוכשרים. שחקן נוסף שעשה שדרוג של ממש והפך לאחד הקשרים הדפנסיביים האיכותיים ביותר ביבשת הוא פרננדיניו, שכבר הספיק למשוך התעניינות מצידה של מנצ'סטר יונייטד. תהיו בטוחים שבשחטאר כבר מחפשים את המחליף שלו.
המושבה הברזילאית במלואה באותן שנים: פרננדיניו, ג'דסון, אילסיניו, לואיז אדריאנו, דגלאס קוסטה, וויליאן, אלכס טישיירה, אדוארדו דה סילבה, ברונו, אלאן פטריק, דנטיניו, מייקון, ברונו רנאן, טייסון..
קטאניה (2011-הווה)
הנה עוד דוגמא עכשווית, כשרק בעונה הקודמת ובנוכחית לסגל קטאניה השתייכו לא פחות מ-17 ארגנטינאים שונים. הם כמובן היו הסיבה המרכזית לכך שהקבוצה סיימה בעונה שעברה במקום ה-11 המכובד ושמגרשה הביתי היה הסיוט של כל הקבוצות הגדולות באיטליה (אינטר, לאציו ונאפולי הפסידו שם, יובנטוס, מילאן ורומא סחטו תיקו בלבד).
גם עזיבת מקסי לופס, שכבש 22 שערים במדי הקבוצה, לא פגעה בה, והיא כרגע מדורגת במקום השביעי באיטליה – דירוג השיא בתולדותיה, והיא עושה זאת בזכות הגנה ארגנטינאית מצויינת. מריאנו אנדחואר חזר אחרי השאלה באסטודיאנטס ונחשב לאחד השוערים הטובים בסרייה A, ובשילוב עם ניקולה ספולי ופבלו אלבארז הם אחראים לכך שב-8 המחזורים האחרונים הקבוצה סופגת פחות משער למשחק.
אם הארגנטינאים שלה ישמרו על החיבור הטוב שיש ביניהם (ובין שאר שחקני הקבוצה) עד סוף העונה, יש סיכוי לא רע בכלל שהפילים יצליחו להתעלות על הישג השיא שלהם מהשנה שעברה. וברור לאן יצטרכו אוהדי הקבוצה לשלוח את מכתבי התודה.
המושבה הארגנטינאית במלואה באותן שנים: מקסי לופז, אזקיאל קארבוני, מתיאס סילבסטרה, פבלו לדסמה, חואן פאבלו קאריזו, ניקולה ספולי, סרחיו אלמירון, מריו פליאניולה, מריאנו איזקו, כריסטיאן לאמה, אדריאן רישיוטי, פבלו באריינטוס, אלחנדרו גומז, גונסאלו ברגסיו, לוקאס קאסטרו, מריאנו אנדחואר, פבלו אלבארז.
