מנצ'סטר יונייטד ידועה כקבוצה שאסור להספיד לעולם כשהיא בפיגור, אפילו בתוך תוספת הזמן. סר אלכס פרגוסון אפילו מתגאה בכך שחניכיו תמיד ידעו למצוא את הרשת בדקות האחרונות יותר מכל קבוצה אחרת. אלא שרבים מחוץ למועדון טוענים שהשדים האדומים עושים זאת בזכות "קצת עזרה מבחוץ", וכעת נראה שבהחלט יש בסיס לספקולציות בנושא.
ה'גארדיאן' הבריטי ניצל את המחלוקת בנושא שער הניצחון של מייקל אואן ביום ראשון, בדקה ה-96 של הדרבי מול הסיטי, כדי לבצע בדיקה קטנה משלו בנתוני שלוש העונות הקודמות. מתברר כי בממוצע, תוספת הזמן במשחקי הבית של יונייטד בהם היא לא הוליכה בדקה ה-90 ארוכה בלמעלה מדקה לעומת המשחקים בהם היא מובילה בסיום הזמן החוקי. הנתונים המדויקים: 257.17 שניות לעומת 191.35.
בעונת 2007/8, למשל, הפער היה גדול במיוחד: במשחקים בהם יונייטד הוליכה נרשמו בממוצע 178.29 שניות תוספת זמן (כמעט שלוש דקות), כשבמשחקים בהם היא פיגרה או הייתה במצב של שוויון עם היריבה התווספו לא פחות מ-254.5 שניות (כ-4 דקות ורבע) ל-90 הדקות.
בשלושת משחקי הליגה שנערכו מתחילת העונה באולד טראפורד המגמה לא השתנתה. כשיונייטד הובילה, היא נהנתה מתוספת זמן של 304 שניות בממוצע. בדרבי, כשהייתה כאמור בפיגור, הוסיף השופט מרטין אטקינסון לא פחות מ-415 שניות.
במשחק הזה מצא אואן את הרשת 5 דקות ו-26 שניות בתוך תוספת הזמן, שארכה כאמור כמעט שבע דקות. זאת, למרות שהשופט הרביעי, סימן לתוספת של ארבע דקות בלבד, על פי הוראתו של אותו אטקינסון כמובן. מנג'ר הסיטי מארק יוז זעם אחרי המשחק וקבע כי קבוצתו "נשדדה". כעת גם הסטטיסטיקה תומכת בטענותיו.