במשך חמש עונות, בין 2006 ל-2010, 16 פעמים העפילה קבוצה אנגלית לרבע גמר ליגת האלופות. ספרד הבאה בתור, עם 7 בלבד. פחות מחצי! איטליה וגרמניה שלחו 5, אחת בשנה. למשך שלוש עונות רצופות בתוך התקופה הזו (2007-9), לפרמייר-ליג היו שלוש נציגות בחצי גמר ליגת האלופות. 3 מ-4, כל שנה, שלוש שנים ברצף. זה 9 "נציגויות". לאף מדינה אחרת לא היו יותר מ-2.
מה שאיפשר לקחת את מידת ההצלחה של הקבוצות האנגליות בליגת האלופות ולהסיק מכך שמדובר בליגה הטובה בעולם היו שני אלמנטים: 1) דומיננטיות אמיתית בצמרת האירופאית. 2) העובדה שזה קרה על פני כמה עונות. לכן, כשב-2012 הייתה רק אנגליה אחת ברבע הגמר, והיא גם המשיכה לחצי הגמר, אסור היה לייחס לנתון הזה לבד יותר מדי משמעות. אבל אז באה 2013, והשנה כבר אין אף נציגה לפרמייר-ליג בין 8 האחרונות של מפעל המועדונים הבכיר מכולם. שנתיים רצופות זו כבר תקופה שיש להתייחס אליה. בטח כשהצניחה היא מ-3.2 נציגות בעונה ל-0.5 (צלילה של 84%).
במקביל, בשנתיים האחרונות, איטליה שלחה 2 נציגות לרבע, גרמניה שלחה 3 וספרד 5. אנגליה לא ירדה רק ביחס לעצמה, אלא ראתה את המקומות שהיא מפנה הולכים ישירות ליריבותיה על התואר הלא רשמי של "הליגה הטובה בעולם". וכמובן שכל הנתונים האלה הזניקו בזמן האחרון שוב את הדיון לגבי זהותה של הליגה הטובה בעולם, לעוד סבב של ויכוחים במשרד, בפייסבוק ולעתים גם בשידורים ישירים, בין שדרנים ופרשנים.
גם לי יצא להתערב בדיונים/ויכוחים האלה לאחרונה, כשמה שאני חוזר ואומר זה שהליגה האנגלית היא עדיין הטובה בעולם. אבל זה לא שהרגשתי שיש לי משהו מהותי לתרום לדיון עד המשחקים של נבחרות גרמניה ואנגליה בשישי האחרון. זה קרה אחרי שצור דיאמנט, תחקירן שקדן ממחלקת השידורים, חד לי חידה כששאל: "תגיד, כמה מאמנים אנגלים אתה חושב שיש בפרמייר-ליג?". הוא ביקש שאענה מהר, אז חשבתי מעט וזרקתי "אחד". ברור שיש יותר, אבל הוא הלחיץ אותי. הרי רק לקבוצה שאני אוהד, ווסטהאם, יש אחד כזה. ומאמננו לשעבר (ולפי כמה דיווחים, גם בעתיד הקרוב) הארי רדנאפ עובד בק.פ.ר. ואלן פארדיו, גם הוא אקס-ווסטהאם, עובד בניוקאסל. הנה, זה כבר שלושה.
3. לא הצלחתי לספור יותר, כי אין יותר. כן, יש בליגה 4 סקוטים, 2 צפון אירים, וולשי וגם אירי, וזה מעלה את הספירה מהאיים ל-10 (או 11, אבל אל תגידו לכריס יוטון שאמרתי את זה). ועדיין המסקנות מפתיעות: 1) זה עדיין רק חצי מהליגה. 2) סקוטים, צפון אירים ו-וולשים הם לא אנגלים. באמת, הם לא.
לאחר מכן, צור הוסיף עוד קושיה (הוא כבר התחמם לפסח): "הישג השיא של אנגליה בדורות האחרונים הוא חצי גמר יורו 96'. כמה שחקנים מהסגל ההוא עובד כיום כמנג'רים?". שאלה קשה. ניסיתי את מזלי, זרקתי "אפס". לתדהמתי, לא הייתי רחוק. התשובה היא אחד - רק פול אינס עובד כיום כמנג'ר. רק ארבעה אחרים עובדים כעוזרים או כמאמנים בליגות נמוכות. זוהי תרומתו של הסגל הזה לדור הצעיר.
אתם קולטים מה קורה פה? מילא שעבודה כמנג'ר בפרמייר-ליג היא עבור מאמן אנגלי מה שקניית דירה היא עבור זוג צעיר בישראל. אבל מדוע השחקנים שהיו חלק מסגל שרשם הישג היסטורי לא עובדים היום במרץ בקבוצות נוער, בהתאחדות או בקבוצות בוגרים כדי להעביר את הידע? לשם השוואה, מהסגל הגרמני שזכה באותו טורניר ב-1996 אמנם רק אחד עובד כיום כמנג'ר (קלינסמן, שהשפעתו על הכדורגל הגרמני גדולה משל כל המאמנים שיצאו מהסגל האנגלי של 96' יחד), אבל 14 אחרים נמצאים בעיצומן של קריירות משמעותיות באימון, ניהול ו/או סקאוטינג, בין אם בבונדסליגה, בקבוצות נוער או בהתאחדות.
לקחתי את העניין הזה עוד יותר אחורה, ובדקתי גם את הסגל של מונדיאל 1990. מה שנותן לחבר'ה האנגלים משם, שגם הם עשו חצי גמר היסטורי, עוד 6 שנים להתבגר ולהתברג במערכות האימון השונות. התוצאה: 1. שוב רק אחד עובד כיום כמנג'ר, טרי בוצ'ר, שעומד בראש אינברנס קלדוניאן ת'יסל, מהפרמייר-ליג. הסקוטית. אחד אחר (בריאן רובסון) עבד הרבה שנים כמנג'ר. בדקתי את איטליה מאותו טורניר. בסגל ההוא שיחקו מנצ'יני, דונאדוני, אנצ'לוטי, זנגה, בארזי ופרארה – את תרומתם לכדורגל ומעורבותם במשחק באיטליה ובכלל מאז פרישתם אין צורך להציג.
מהנתונים האלה עולה תהיה מעניינת: האם דווקא הכדורגל האנגלי, זה שמקדש את המסורת יותר מכל אחד אחר, הוא גם זה שמנותק מהמסורת המקצוענית הקרובה שלו יותר מכל מתחרה? התשובה, לפי הנתונים האלה, היא כן. בביתו של הכדורגל האנגלי יש מעט מאוד מקום לאנגלים, מאמנים ושחקנים.
כאן הגיע הזמן לחזור לדיון שהתחלתי ממנו, לגבי מעמדה של הפרמייר-ליג בטבלה הלא קיימת של "הליגות הטובות בעולם". כי דווקא מתוך הנתונים האלה עולה טיעון אחר בנוגע לחוזקה. זה הולך ככה: הפרמייר-ליג, בזכות השפה האנגלית והשפעתה בעולם, בזכות מהלכים שיווקיים וניהוליים מבריקים ופורצי דרך ובזכות המון כסף שהגיע בעקבות כך, הפכה מבחינות מסוימות ל-NBA של הכדורגל העולמי. זו הליגה היא נצפית בעולם, הכי משודרת בעולם, הכי עשירה בעולם והכי בינ"ל בעולם. וכמו שה-NBA וה-NFL עושות כבר, גם הפרמייר-ליג השתעשעה ברעיון של לקיים משחקי ליגה אנגלית במקומות שונים בעולם. והמציאות היא כזו ששחקנים מכל רחבי העולם – וכפי שאנחנו רואים, גם מאמנים – רוצים להגיע אליה. והם יוותרו על מקום בהרכב בעיר נפלאה כמו פאריס כדי לבוא לשחק בסנדרלנד האפורה, רק בשביל לשחק בפרמייר-ליג ולהרוויח את המשכורות הנהוגות בה.
לכן, ההיגיון הפשוט אומר שהמקום הכי מבוקש, בו יש תחרות בינ"ל על כל משרה ועל כל עמדה, יכיל בסופו של תהליך טבעי את הטובים ביותר. אז לא, ברור שזה לא אומר ש-20 המאמנים הטובים בעולם עובדים בפרמייר-ליג, וזה לא אומר ש-20 המגנים השמאליים הטובים בעולם משחקים בפרמייר-ליג. אבל כשהתחרות על המשרות והעמדות כל כך גדולה, כשהביקוש עצום וחוצה גבולות ויבשות, ההיגיון הפשוט אומר ש-20 המגנים השמאליים בפרמייר-ליג יהיו יותר טובים מ-20 המגנים השמאליים בליגה הספרדית, שבלי לבדוק אני מנחש שכ-15 מהם הם ספרדים. אדרבא, אם כבר הזכרנו אותה, אז העובדה שספרד נהנית מדור מוכשר ועמוק ברמה היסטורית בזמן שהקבוצות הספרדיות חסרות ספונסרים ועניות, מחזקת את הפרמייר-ליג, שעם הכסף שלה משכה בשנים האחרונות עשרות ספרדים. כיום משחקים בה 30 ספרדים ב-10 קבוצות, בהם כמה מהשחקנים הטובים והמשפיעים בליגה.
כמו כן, את חוסר ההצלחה של האנגליות באלופות אפשר להסביר נקודתית ("חילופי משמרות" ברביעיה הגדולה, ארסנל בירידה, סיטי וטוטנהאם "עדיין לומדות". כמו כן, ההגרלה סידרה לסיטי פעמיים ברצף בית מאוד קשה, והשנה הפגישה את ארסנל ואת יונייטד עם באיירן וריאל כבר בשמינית). בנוסף, להצלחה של הספרדיות בליגה האירופאית לעומת הצלחה פחותה של האנגליות – טיעון שמועלה מפעם לפעם בגנות הפרמייר-ליג – יש הסבר פשוט מאוד: הפרס. הפער בין הפרס הכספי שמעניק המקום ה-11 באנגליה למקום ה-14 הוא הרבה יותר גדול מאשר הפער בין הפרס הכספי שמעניקה זכיה בליגה האירופאית לעומת הדחה כבר בשלב הבתים. הכסף של הפרמייר-ליג גדול וחשוב יותר לאנגליות. הכסף של הליגה האירופאית הוא הרבה פעמים אוויר לנשימה לספרדיות.
ככה שגם אם הנבחרת האנגלית והכדורגלן האנגלי סובלים מהמציאות הזו, וגם אם בשנתיים האחרונות ראינו כיצד האנגליות מצליחות פחות בליגת האלופות, כל הדברים האלה נובעים מעניין אחד מרכזי: הפרמייר-ליג היא הליגה הכי מבוקשת בעולם, ולפיכך גם הכי איכותית בעולם. וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
