וזה אמנם נגמר "רק" 0:2, משני שערים במחצית הראשונה, אבל במובנים רבים - זה היה אפילו מהדהד יותר מה-0:5 של ליברפול על יונייטד, לפני פחות משבועיים. יונייטד פשוט לא היתה קיימת על המגרש (למעט כמה הבלחות מצידו של רונאלדו, הדבר היחיד שמתפקד התקפית בקבוצה הזו), היתה נרפית וחלשה - ורק כמה החמצות משוועות מצידה של סיטי עמדו בינה לבין עוד תבוסה מהדהדת.
ככל הנראה, סוף דרכו של אולה גונאר סולשיאר נמצא - סופית - על השולחן. המאמן הנורבגי אמנם הצליח לשקם מעט את המצב אחרי הקריירה האסונית של ז'וזה מוריניו, אבל כעת ברור לכולם שזעזוע מתחייב - וככל הנראה, יקרה בקרוב. ברור שסולשיאר אינו האיש להוביל את המועדון בזמנים האלה, ויונייטד - בטווח הארוך - תצטרך למצוא אדם חדש שיוביל אותה.
וסיטי? איך שרו נטע ברזילי, סטטיק ובן אל? אצלם זה היה "קלאס באפס מאמץ". או כמעט אפס מאמץ. התכולים הוכיחו שבעיר שלהם, הם השליטים הבלעדיים - וכאמור, ביום קצת יותר מדויק היו יכולים לסיים את המשחק עם תוצאה היסטורית. סיטי התאוששה היטב מההפסד המתסכל לקריסטל פאלאס, ומקבלת הצתה מחדש לעונה שלה - כקונטנדרית חזקה ביותר, לצידן של צ'לסי וליברפול הטוענות לכתר.
וכריסטיאנו רונאלדו הוא, כנראה, הדמות המעניינת ביותר. האיש שחזר הביתה יכול לסחוב את יונייטד עד שלב מסוים, אבל גם "סופרמן" מתקשה לעמוד מול קבוצות חזקות באמת. שחקן אחד, טוב ככל שיהיה, לא יכול להחליף קבוצה שלמה - ובשביל שהחיבור המחודש יעבוד באמת, משהו יצטרך לקרות.
