903 ימים חלפו מאז שקהל באולד טראפורד שמע את המנון ליגת האלופות, אבל גם לפני הקורונה, כשנכח קהל, התחושה הייתה שאין קבוצה. אין ספק שהחזרה של רונאלדו השיבה לקהל את חדוות האהדה, למרות שעדיין אף אחד לא מבין כמה טובה או לא טובה הקבוצה. כל שלבי המשחק האווירה הייתה מיוחדת, גם כשהאורחים הובילו והסיום רק גרם לאלפי אוהדים לשיר מחוץ לאצטדיון ללא הפסקה.
קורונה כמעט לא מדוברת באנגליה. המספרים מזכירים קצת את ישראל, אך בניגוד אלינו אף אחד לא מדבר או מתעסק בזה. החיים השתנו קצת וכולם מתאימים את עצמם. בקרינגטון, במתקן האימונים יש שגרת קורונה. פעם זה היה כמו מחנה צבאי סגור, היום זה כמו מחנה רפואי סגור. הצוות והשחקנים וכל אנשי המועדון נבדקים באופן קבוע, אף אחד לא מדבר על מי מחוסן מהשחקנים ובכלל, ומי לא, ״זה עניין פרטי של כל אחד והרופא האישי שלו״.
האווירה תוססת בבוקר לאחר המשחק. כולם מגיעים, חובה לשמור על ריחוק מאזור בו יושבים השחקנים לארוחת בוקר, אבל מורגש לפי הפרצופים המחייכים כמה הניצחון היה מיוחד והזכיר לכולם קצת את ימי העבר.
דוברי הפורטוגזית והספרדית הם הדומיננטיים והיותר קולניים, אבל גם חלק מהאנגלים, בעיקר ג'סי לינגארד, מחוברים אליהם. למרות הגול של CR7, הגיבור הוא דויד דה חאה. כשהוא נכנס לאזור המבודד של השחקנים, חלקם הגדול קם ומוחא לו כפיים. לאף אחד אין ספק שדה חאה היה איש המשחק. מיד בסוף המשחק ניגשו אליו מיד רונאלדו וברונו פרננדש לחבק אותו ולהודות לו.
האימון אח״כ הוא קליל. לאחר חימום של שניים באמצע, כשכולם צוחקים כל הזמן, רונאלדו וקבאני מתאמנים על נגיחות ליד השער מכדורים של המגינים. הקשרים על תנועה קלה ובעיטות לשער, הבלמים על יציאה בקו אחד. כמו מכונה, כל אחד יודע לאן הוא צריך ללכת ומה לעשות כשהמאמנים מנווטים את מי שצריך.
אפשר להרגיש את הניסיון והכבוד שרונאלדו וקבאני מקבלים. הם מנהלים לעצמם את האימון וכששניהם נכנסים לרחבה לנגוח ומתאימים את הרווחים בינהם, אפשר רק להתמוגג משני גאוני כדורגל ולקוות שישחקו הרבה ביחד. אולי כבר בשבת, אבל לא נהמר על זה. נראה שאף אחד לא יודע עדיין מה ההרכב הנכון לקבוצה.
האימון לאלה ששיחקו הרבה לא ארוך, השאר נכנסים לחדר כוח או לטיפולים, רונאלדו בונה לעצמו את סדר היום, אבל כך גם מרבית השחקנים שצפויים לפתוח בשבת. במהלך היום עוד יצפו בקטעי וידאו מהמשחק וכבר יתחילו להתכונן למשחק לא פחות חשוב בשבת מול אברטון.
הצוות גדול, כמעט כמו בימי סר אלכס והאווירה במקום חזרה להיות יותר ״אנגלית״ לאחר שהצוותים האישיים של לואי ואן חאל וז'וזה מוריניו עזבו. חלק ממאמני האקדמיה והצוות הרפואי מחוברים מאוד לסולשיאר ולצוות שלו. למרות השמועות שאם יהיו עוד כשלונות יוחלף המאמן, התחושה הכללית שכולם איתו ושהוא האיש הנכון כרגע להמשיך לבנות את המועדון.
ההחתמה של רונאלדו היא משמעותית, אבל נראה שהשנה מתרכז הצוות הרחב בלבנות מרכז שדה חדש, כנראה בלי פול פוגבה. יש הרבה שמות גדולים היום, אבל גם הרבה חבר'ה צעירים שגדלו ואוהבים את המועדון וזה מורגש. בשביל הצעירים, להתאמן עם רונאלדו, שחקן שהם העריצו כשהם עוד היו באקדמיה, זו הגשמת חלום. התחושה הזאת מתחזקת כשלינגארד ומייסון גרינווד עומדים מהצד, רואים את רונאלדו כובש בנגיחה ושרים לו את השיר שלו : Viva Ronaldo, running down the wing, hear United sing Viva Ronaldo.
רונאלדו כבר לא כל-כך Running down the wing אבל הוא גם לא ממש צריך. הוא מחייך אליהם לשנייה וממשיך בשלו.
