קל לשכוח, אבל בעברו ז'וזה מוריניו היה חתום על קידום של לא מעט שמות גדולים בכדורגל העולמי. היום זה נראה לנו טריוויאלי שנהנינו משחקנים כמו פרנק למפארד, פטר צ'ך, ג'ון טרי, מייקל אסיין, אריאן רובן ודידייה דרוגבה, אבל הם לא פרצו לתודעה העולמית לפני שאומנו על ידי המיוחד. אחרים דוגמת מסוט אוזיל, ריקארדו קראבליו, מייקון ונמניה מאטיץ' היו בשיאם תחת הדרכתו ושחקנים כמו דקו, גוסלו היגוואין, רפאל וראן, אנחל די מריה, וגבריאל מיליטו נחרטו בזיכרון גם בזכותו. גם זלאטן איברהימוביץ' וסמואל אטו, שעבדו עם מאמנים גדולים, שמרו לו אמונים. חלק מאותם כוכבים נועדו לגדולות עוד לפניו, חלקם היו כמעט אנונימיים, אבל כולם פרחו תחת שרביטו. אולם מאז הפיצוץ המפורסם בחדר ההלבשה בריאל מדריד - הכל השתנה.
על אף הזכייה באליפות, הקדנציה השנייה בצ'לסי זכורה בעיקר בסכסוך עם שחקניו ובפספוס כישרונות צעירים של המועדון, ולתקופתו במנצ'סטר יונייטד היו מאפיינים דומים. פתאום מוריניו הפך למאמן מיושן, נרגן. מהמנהיג הכריזמטי שכולם רוצים להתאמן תחתיו לאחד ש"זורק את שחקניו מתחת לאוטובוס". כעת, ראשי טוטנהאם בחרו להעסיקו בתקווה שיחזור להיות מה שהיה פעם – הווינר האולטימטיבי, קבלן תארים, כזה שמפיק משחקניו את המיטב. ובהחלט ניתן להפיק משחקני הספרס יותר. אך בכדי לצלוח את האתגר, מוריניו סימן שחקן שבאמצעותו יהפוך את טוטנהאם לקבוצה שנלחמת על תארים - דלה עלי.
צל של עצמו
דווקא אשתקד, בעונה בה קבוצתו הגיעה עד לגמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה ולזמן מה קראה תיגר על האליפות, עלי הציג יכולת חלשה. הוא לא הזכיר את השחקן שכיכב בשלוש העונות שלפני כן, זה שהוכתר לשחקן הצעיר של העונה וזכה להארכת חוזה נדיבה. מעורבותו ההתקפית פחתה, מה שבא לידי ביטוי, למשל, בכמות הבעיטות לשער (1.51 בממוצע למשחק) ובכמות הנגיעות הממוצעת ברחבה (2.94).
לצורך ההשוואה, בעונה שעברה קשרים התקפיים אחרים דוגמת דויד סילבה (1.66 בעיטות לשער ו-6.08 נגיעות ברחבה), ארון ראמזי (1.99 בעיטות לשער ו-4.11 נגיעות ברחבה) וג'יימס מדיסון מלסטר (2.83 ו-2.4 בהתאמה) בלטו יותר ממנו, כשמדיסון נגע מעט פחות ממנו בכדור ברחבה. מדד נוסף שיכול לתת אינדיקציה נמצא בתחום המסירות, שכן הוא מסר (42.8) וקיבל מסירות (32) פחות מהקולוגות שלו (67.67 ו-55.14 לסילבה, 52.63 ו-42.56 לראמזי ו-46.82 ו-37.89 למדיסון). כמות מסירות המפתח שלו (0.97 לעלי לעומת 1.91 לסילבה, 1.2 לראמזי ו-1.79 למדיסון) פחותה גם היא מהשאר. משחקן שבשלושת העונות שלפני כן כבש 12.3 ובישל 9.6 שערי ליגה בממוצע - הוא סיים את העונה האחרונה עם 5 שערים ו-3 בישולים. גם בנבחרת האנגלית הוא הציג יכולת ירודה, ולאחרונה כלל לא זומן.
ישנן סיבות רבות ליכולת המאכזבת, כשהעיקרית נעוצה קודם כל במיקומו על המגרש. בימיו הטובים פרח כקשר התקפי מתחת לחלוץ או כחלוץ שני במערך של שלושה בלמים. עמדה זו מיקסמה את יכולותיו, ועזרה להציג את היתרונות שלו עם כדרורים מרהיבים, פריצות לרחבה וחדות מול השער. אולם פריחתו של הונג מין סון, שהפך לכוח התקפי מרכזי בקבוצה ולעיתים תפס את מקומו של עלי כחלוץ שני, בנוסף לרכישתו של לוקאס מורה והדומיננטיות של אריקסן בקישור, גרמו לכך שעלי נדחק מעט אחורה. הוא הוסט לקישור ולעיתים אף לאגף, שם התקשה לבטא את כישוריו.
מיקומם של סון ומורה סביב הרחבה ונטייתו הטבעית של אריקסן לכיוון הקישור ההתקפי גרמו לכך שכשאלו שיחקו, צומצמו השטחים אליהם עלי נהג לנוע ובסופו של דבר הוא מצא את עצמו בתחתית ההיררכיה ההתקפית. "כשדלה היה במיטבו הוא שיחק כחלוץ שני או כקשר התקפי מתחת לקיין", טען כוכב ליברפול בעבר ג'יימי קארגר. "הוא מעולם לא היה קשר במרכז".
סיבות אחרות לכושר הירוד קשורות באופן ישיר לאופיו. ניתן להניח שהארכת חוזה ושדרוג בשכר יתנו לשחקן ראש שקט כדי שיוכל להיות במיטבו. אך לא כך היה עם עלי, וגם לאחר שזכה בחוזה שמן, היכולת שלו צנחה והתחילו לצוץ שערוריות מחוץ למגרש. עוד לפני כן הופצה בגידה מתועדת בבת זוגו עם אלמונית, ובקיץ האחרון נצפה מתעלף משכרות. סיפורים על בילויים עד שעות מאוחרות פורסמו בעיתוני הממלכה, וכשאתה בולט במדורי הרכילות ופחות על הדשא - עולה השאלה האם אתה ראוי למעמדך בקבוצה, ולסכום כסף אותו אתה מרוויח. "דלה איבד את הרעב, הוא לא מורגש כבר שנה או שנתיים", טען כוכב מנצ'סטר יונייטד בעבר ומשא ההערצה של עלי, רוי קין. אגדת ליברפול, גראהם סונס, הוסיף: "בעונה שעברה העניקו לו חוזה ל-4-5 שנים. תראה מה זה עשה לו".
Dele Alli has now been directly involved in 75 Premier League goals for Spurs:
— Squawka Football (@Squawka) November 30, 2019
️ 45 goals
️ 30 assists
The revival under Jose continues. pic.twitter.com/2fYSMtcRYc
חזרה לקידמת הבמה
כעת, כשפוצ'טינו – המאמן תחתיו פרח ודעך – עזב, לעלי יש הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה. "שאלתי אותו אם הוא דלה או אחיו של דלה", סיפר מוריניו, אימונים ספורים לאחר השינוי על הקווים, "הוא אמר לי שהוא דלה. אמרתי לו, 'אוקיי, אז שחק כמו דלה'". ובשביל שיחזור להיות דלה, הפורטוגלי הציב אותו בעמדה בה כיכב בעבר – מתחת לחלוץ – כשסון ומורה בכנפיים ואריקסן על הספסל. התוצאה – 3 שערים ובישול ב-3 משחקים - בליגה מול ווסטהאם ובורנמות', ובליגת האלופות מול אולימפיאקוס. בכולם טוטנהאם ניצחה. פתאום עלי מעורב יותר, דומיננטי יותר, "מתאבד" על כל כדור – כפי שנלחם על הכדור מול ווסטהאם, מה שהוביל בסופו של דבר לשער השני. ובעיקר, הוא שוב נראה מלא ביטחון.
פתאום כולם נזכרים עד כמה השילוב של עלי עם קיין היה הורמוני, וצורת משחקו של קיין בחודשים האחרונים – כשהוא יורד יותר אחורה ומשחק פחות כחלוץ מטרה – מותירה לעלי מרחב לפרוץ אליו. וכך טוטנהאם לא צריכה לחשוש מעזיבת אריקסן, שמסיים את חוזהו בקיץ. אז האם מוריניו יצליח להוביל את טוטנהאם לזכייה בתארים? אולי. מדובר באתגר גדול. אך כפי שזה נראה כרגע – הוא יכול "להרוויח" לספרס את עלי מחדש – כוכב בפוטנציה, סה"כ בן 23. מול מנצ'סטר יונייטד, במשחק החזרה של "המיוחד" לאולד-טראפורד, הוא יוכל להוכיח שהוא חזר להיות דלה – ובגדול.
