(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty) | צילום: ספורט 5
השושלת תתפרק? יש סיבות טובות לחשוב כך (getty) (צילום: ספורט 5)
השושלת תתפרק? יש סיבות טובות לחשוב כך (getty) | צילום: ספורט 5

הפרמייר ליג יוצאת לעונת 23/24, ואני יודע מה מצופה ממני: סיטי אלופה, ארסנל, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד בסביבה, ואולי ניוקאסל שוב תהיה טורפת הקלפים. לוטון ושפילד יונייטד יחזרו מיד למקום ממנו באו, גם ברנלי תיאבק עם משקולות על צווארה, ולא קרה שום דבר מעשי שיציל את אברטון מעוד קרב לחיים ולמוות.

כמה צפוי, כמה פשוט. אבל אני לא רוצה צפוי ופשוט. לא בא לי. אני חולם על 2016. אז דירגתי את לסטר סיטי במקום ה-18 (כמו כולם), וחטפתי מבול של בוז כאשר היא זכתה באליפות. מצד שני, מה היו משליכים עלי אם הייתי מהמר עליה כאלופה? תארו לעצמכם תחת אלו ערימות של קליפות בננות ועגבניות רקובות אשכב כבר מחר אם אדרג היום את מנצ'סטר סיטי במקום ה-18.

אל דאגה, אני לא הולך לעשות את זה. אבל אני גם לא מוכן להיכנע ל"אין חדש תחת השמש". יש חדש. למה? שתי סיבות: 1. Wishful thinking, אני חולם בהקיץ. 2. קיימת העונה הזדמנות אמיתית להפוך את הקערה על פיה. טוב, לא את כל הקערה (טבלה), אבל חלק נכבד או לפחות נחמד ממנה.

הסיכוי שמנצ'סטר סיטי לא תזכה בכתר שמיני ורביעי רצוף הוא לא רע. מעולם לא זכתה קבוצה בליגה האנגלית הבכירה בארבע אליפויות ברציפות. לליברפול, מנצ'סטר יונייטד (פעמיים) וארסנל (בשנות ה-30) יש שלוש זכיות ברצף. גם לסיטי. אבל עכשיו היא ניצבת מול משוכה שאיש עדיין לא דילג מעליה. ההיסטוריה מלמדת שכנראה שיש לזה סיבה.

כדי לשנות את פני ההיסטוריה, הסיטיזנס יזדקקו גם למנה דשנה של תיאבון. אין להם. אולי המנג'ר שלהם בלתי ניתן להשבעה, אבל הכדורגלנים כבר עשו את שלהם. הזכייה המיוחלת בליגת האלופות, שהביאה עימה טרבל מונומנטלי, ושהגיעה בסופה של אליפות חמישית בשש עונות – כל אלו ענו על כל הצרכים של השחקנים. פסיכולוגית ומנטלית קשה מאוד להרים אותם לאותה רמת מוטיבציה.

אם מישהו יכול לעשות זאת – זהו כמובן פפ. זה מבחן עצום לו ולסיטי. אבל גם לו יש הפעם מגבלות פרסונליות. הוא איבד שני שחקני סגל משובחים, אילקאי גונדואן וריאד מאחרז. על אובדן האלג'יראי, כוח האדם הנוכחי יכול להתגבר. על גונדואן פחות, במיוחד כאשר התחליף שלו הוא מתיאו קובאצ'יץ', שלא מתקרב אליו לשרוכי הנעל. גונדואן נתן מנהיגות, יעילות, חכמת משחק, גיוון קדמי ואחורי, ו...שערים. קובאצ'יץ' לא בליגה הזו.

יושקו גברדיול הגיע לחזק את ההגנה, אבל זוהי לא יותר מתגבורת טובה לאגף שממילא תיפקד כהלכה, עם ההצלחה של מנואל אקאנג'י אחרי שג'ון סטונס עשה הסבה לקשר אחורי. העורף של סיטי היה ויישאר כנראה המוצק בליגה.

ואם לא סיטי? ובכן, זה הזמן בו עונת 23/24 מעניקה הזדמנות (לפחות בדימיוני) לערבוב החפיסה. ארסנל היא החשודה המיידית. אשתקד היא שברה שיא פרמייר ליג – 248 ימים בפסגה מבלי לזכות בתואר. העונה הצטייד הצוות המובחר של מיקל ארטטה בשלושה חיזוקים מעולים – דקלאן רייס, יורין טימבר וקאי האברץ.

עזבו את המחיר המופקע של רייס - הוא תוצר של כוחות שוק. הקשר האחורי של אנגליה הוא נכס. טימבר ההולנדי שבא מאייאקס יכול למלא את עמדות המגן והבלם, ואילו את האברץ יציב העונה ארטטה מאחורי החלוצים ויראה לכל העולם ואשתו כיצד צ'לסי ביזבזה כישרון אדיר. ארסנל צריכה להתגבר על העזיבה של גרניט שאקה ועל העומס שקמפיין אלופות יטיל על כתפיה, אבל מתקבל הרושם שיש לה כלים לכך.

ליברפול היא תעלומה. היא עשתה מספר שינויים במרכז השדה עם הגעתם של אלכסיס מקאליסטר ודומיניק סובוסלאי, אבל אי-הגעתו המסתמנת של מויסס קאסיידו מעלה סימני שאלה. אם יגיע קשר אחורי, וז'וטה ודיאס ישובו מהפציעה כמו חדשים – ליברפול תרוץ הרבה יותר טוב מקרטועי אשתקד. אם.

מנצ'סטר יונייטד נראית כמו מועדון שבע או שבע רצון. המכירה שלו לא מתקדמת לשומקום, האוהדים מתוסכלים, והמנג'ר ההולנדי אריק טן האח והנהלתו מוצצים גבעול, מעשנים נרגילה, ומרגישים טוב עם החזרה לליגת האלופות. מי צריך יותר מזה?

מי שצריך יותר מזה לא מסתפק במייסון מאונט (המצוין) בקישור, וברסמוס הוילונד, חלוץ דני מבטיח אך חסר ניסיון. בכדי שיונייטד תצא העונה מהסוטול שלה ותעשה דברים מפוארים, הוילונד צריך להתחיל את הקריירה שלו באולד טראפורד כמו שעשה אחד, כריסטיאנו רונאלדו, עם הגעתו לפני 20 שנה.

צ'לסי נראתה נפלא בהכנה. היה ברור שמאוריסיו פוצ'טינו לא ינוח על זרי הדפנה. מסביב לכריסטופר אנקונקו וניקולאס ג'קסון המעולים שצורפו לחוד, ואקסל דיסאסי המבצר במרכז ההגנה, יש מסביב אסופה של עתודה מוכשרת ומגוונת להפליא. יחד עם זאת, אנקונקו הפך לגיבור הטרגי של הפגרה. איתו צ'לסי נראתה נפלא בהכנה, אבל הפציעה שכנראה תמנע ממנו חצי עונה, עלולה להיות  בעלת משמעות קריטית.

ולמרות הכל, מרתק יהיה לעקוב אחרי האבולוציה של המגינים לוי קולוויל ויאן מאטסן, הקשרים קרני צ'וקואמקה, אנדריי סנטוס, לזלי אוגוצ'וקוו ולואיס הול שכבר הדגים קורטוב מביצועיו, וגם החלוץ מייסון ברסטואו. התחושה שפיעמה בי היתה שעם אנקונקו כשיר, צ'לסי תוכל לתת פייט על התואר. ההעדרות הממושכת שלו בעקבות פציעה תשבש ככל הנראה את המסלול הזה, אבל הכחולים מסטמפורד ברידג' יהיו אטרקטיבים, אולי אולי אטרקציה.

ניוקאסל טוענת להיותה המועדון העשיר בבריטניה. הכסף הסעודי מנצח אפילו את האמירויות. אבל המקום הרביעי אשתקד היה עדות לא רק לממון הטרי, כי אם לעבודה המדוייקת של אדי האו ועוזריו בליקוט ובשדרוג.

הקיץ הביאו המגפייז את סנדרו טונאלי האיטלקי ממילאן ב-65 מיליון פאונד והארווי בארנס האנגלי מהיורדת לסטר ב-45 מיליון. אין סיבה לחשוד שהם לא יוסיפו נדבך למלאכת הבנייה האיטית ומסודרת של האו בסנט ג'יימס פארק, אבל ההעפלה לליגת האלופות עלולה ליטול פה ושם טיפה גבינה מהמקור של העורבים.

מלכת היופי של פגרת הקיץ האחרונה באנגליה היא אסטון וילה. במשחקי ההכנה היא הציגה רפרטואר של משחקי הכתר. לא תמיד זו אינדיקציה לעונה שבפתח, אבל זו לבטח לא הבלחה. יונאי אמרי עושה עם הוויליינס את כל מה שלא הצליח לעשות עם התותחנים. מוסה דיאבי נראה רכש לוהט, ואסטון  וילה בהחלט יכולה העונה לעשות ניוקאסל.

בטוטנהאם אנחנו נדבר העונה על מנור סולומון, כי פרט לכך לא יהיה מה לכתוב הביתה. הארי קיין נראה בשעת כתיבת שורות אלה עולה למטוס למינכן, ובלעדיו התרנגולים יכולים לחפש את החברים שלהם בתחתית החצי העליון של הטבלה. לסולומון דווקא תהיה עונה טובה. גם לנו, חובבי השינויים.

זוהי ההזדמנות לסדר אנגלי חדש. אסור להחמיץ אותה (אז אל תתנו לראחים סטרלינג לבעוט).

תחזית 23/24:
1. ארסנל
2. צ'לסי
3. מנצ'סטר סיטי
4. ליברפול
5. אסטון וילה
6. ניוקאסל
7. מנצ'סטר יונייטד
8. טוטנהאם
9. ברייטון
10. ברנלי
11. ברנטפורד
12. אברטון
13. פולהאם
14. ווסטהאם
15. קריסטל פאלאס
16. נוטינגהאם פורסט
17. שפילד יונייטד
18. בורנמות
19. וולבס
20. לוטון טאון

מלך השערים: ארלינג בראוט הולאנד (סיטי)
כדורגלן העונה: מרטין אודגור (ארסנל)
מנג'ר העונה: אונאי אמרי (אסטון וילה)
תגלית העונה: אליוט אנדרסון (ניוקאסל), סימון אדינגרה (ברייטון), קמרון ארצ'ר (וילה)
המפוטר הראשון: אנדוני איראולה (בורנמות)

קדימה, חברים, זה הזמן למרוח אותי בזפת.

סוף