מנצ'סטר יונייטד היא קבוצה מתה מהלכת. או משוטטת. או מתרוצצת על המגרש כמו תרנגולת ערופת ראש. ללא דופק. ללא צבע בלחיים. מדובר במוות קליני. יש ממנו אפשרות של חזרה לחיים (כריסטיאן אריקסן יעלה ויעיד), אבל צריך לפעול במהירות ובמקצועיות, ואם הלב חוזר לפעום – דרוש גם תהליך החלמה לא פשוט ולא קצר.
ואולי 180 דקות אל תוך העונה החדשה הן זמן קצר מכדי להסיק מסקנות כה קשות נחרצות? אז זהו, שלא. כי לא זו בלבד שיונייטד במקום האחרון עם 0 נקודות והפרש שערים 6:1. ולא זו בלבד ש-30 שנים חלפו מאז פתחה עונה עם צמד הפסדים. ולא זו בלבד שאת העקיצות הכואבות הללו היא קיבלה מדבורים ומשחפים – ברנטפורד וברייטון, שתי קבוצות שעדיין מרגישות בפרמיירליג כמו אורחות במסיבת הגן של ארמון באקינגהאם.
ועדיין, אלו נתונים פחות משמעותיים מהשניים הללו: זה היה ההפסד השביעי! ברציפות של מנצ'סטר יונייטד במשחקי חוץ בליגה. זה היה גם ההפסד השביעי שלה בפרמיירליג בעשרה המשחקים האחרונים, בית וחוץ (יחד עםשני נצחונות ותיקו). זוהי בדיוק העקומה והתבנית שבגללה איבדו אולה גונאר סולשאר ורלף רנגניק את תפקידם, והעבירו את המושכות לאריק טן האח. בשורה התחתונה: שום שינוי לא ניכר בינתיים בקדנציה של ההולנדי. אולי לרעה.
האם טן האח אשם? בוודאי שהוא אשם. במחצית התבוסה לברנטפורד אתמול הוא החליף 3 שחקנים, ובמסיבת העיתונאים אמר שהוא "היה יכול להחליף גם את כל השמונה האחרים". לצערו הרב נותרו לו רק שני חילופים, אבל האמירה הזו של מנג'ר יונייטד רק מסייעת להפליל אותו ואת שיקול דעתו. את רוב השחקנים הראויים להחלפה, הוא היה צריך להחליף בשלושת החודשים הראשונים שלו באולד טראפורד.
אין כאן עניין של חכמה בדיעבד. רלף רנגניק, שנכשל בניסיונו להשתמש בחומר האנושי שהועמד לרשותו, לא טחן מים: "הקבוצה זקוקה לבנייה מחדש. לעשרה שחקנים חדשים. בלי תהליך של הזרמת דם חדש, היא תמשיך לשקוע". טן האח שמע אך לא הקשיב. עכשיו, כאשר ניסיונותיו של ההולנדי חשופים בפני כל, אפשר להבחין בכישלונו. הוא האמין שהשיטות ההולנדיות שלו, בעיקר סביב הנעת הכדור המסודרת ומהירה מהגנה להתקפה, יחוללו מהפך. הוא היה משוכנע שהוא יצליח להוציא מהחבורה האנמית שהופקדה בידו הרבה יותר מקודמיו. הוא טעה.
יש כנראה כרגע באולד טראפורד מספר קטן מאוד של שחקנים המסוגלים להנות משיקום הפוטנציאל שלהם תחת מנג'ר חדש, לא חשוב מיהו. ג'יידון סאנצ'ו, מרקוס ראשפורד, ברונו פרננדש, אולי גם לוק שואו. רפאל ואראן וליסנדרו מרטינז, חרף הפתיחה הקטסטרופלית שלו, הם בלמים שלא אבד עליהם הכלח. וזהו. אלו חניכי הכיתה הטיפולית של יונייטד. זה השלד, ואליו – אם תוסר חלודתו – צריכה הקבוצה האנגלית הפופולרית בתבל להוסיף חוט ועמוד שדרה בכל המחלקות. בראש ובראשונה – בעמדת המנהיג. אין שד כזה. צריך לפחות אחד בדחיפות.
זעם אוהדי יונייטד מופנה ברובו כלפי הבעלים. ואכן, לגלייזרים המנותקים וקפוצי היד יש חלק נכבד בירידה של מועדון הפאר מהאיגרא רמא של סר אלכס לבירא עמיקתא של 2022, אבל גם בסעיף הזה היה צריך טן האח לשבור את הכלים. להכתיב תנאים להגעתו או להמשך דרכו כאשר הוא הבין שהוא מתחיל עונה עם פרד, מקטומיניי ודאלוט. שבמקום לבעוט בילד הרע, הוא צריך להתמודד עם כריסטיאנו רונאלדו, הסרבן שחזר לפרחחותו ומרשה לעצמו התנהגות שטן האח בחיים לא היה מסכים לה באייאקס, הוא היה צריך להבין לאלו מיצרים הגיעה הטיטאניק שלו, כאשר פרנקי דה יונג סירב שוב ושוב לבוא לחיקו, והוא נאלץ להפיץ ברבים ספקולציות על מרקו ארנאוטוביץ' ואדריאן ראביו, שני שמות נרדפים ל"בינוניות והוריה".
לגלייזרים כל זה ממש לא איכפת. גם מחאות האוהדים לא מזיזות להם אחרי שכל המנויים נמכרו והמרצ'נדייז נמכר כמים. טן האח יכול היה לנסות להיות מי שיגרום לבעלים לשנות מסלול. ואם אין אחד כזה, אז למה שההולנדי יקריב את שמו הטוב על מזבחם? גם התפטרות היא זעקה והצהרה חשובה מאין כמוה. הוא עוד יכול להשתמש בה, למרות שעכשיו קצת מאוחר.
בכלל, ערב אפל ירד על אולד טראפורד, המלאכה מרובה והזמן קצר. רק שבועיים וחצי נותרו לחלון ההעברות, ואם בהן לא ייעשו כמה מהלכי רכש השראתיים והצהרתיים, שיעידו על הדפיברילטור ומכונת ההנשמה שחוברו לוורידי המועדון הזה, מנצ'סטר יונייטד תמשיך לשחק על אלונקה.
סוף
