אנדרייטד או אוברייטד? קשה להיזכר בעוד כדורגלנים שהשאירו בקבוצתם מורשת כה מפוארת של תארים קבוצתיים ושיאים אישיים, כמו שוויין רוני הותיר בשדים האדומים, ועדיין, לא נחשבו לקונצנזוס. כשמנסים לחשוב מדוע מעולם לא קיבל מלך השערים בכל הזמנים של את היונייטד את ההכרה הראויה לו, אפשר להעלות במוח מספר סיבות שככל הנראה הובילו לכך.
כשהאנגלי הצעיר נרכש בקיץ 2004 ע"י אלכס פרגוסון מאברטון תמורת קרוב ל-30 מיליון ליש"ט (מצחיק לחשוב שרק לפני 13 שנה סכום כזה היה נחשב לאסטרונומי) ,הוא כבר הגיע עם חתיכת משקולת על הרגליים: לחלוץ טרם מלאו אז 19 שנים, אבל באנגליה, כמו שנהוג בממלכה, הספיקו כמה חודשי פריצה באברטון וטורניר יורו טוב בפורטוגל, בכדי לסמן אותו בתור נער הפלא של הכדורגל האנגלי והמשיח החדש של נבחרת שלושת האריות.
הגדיל לעשות מאמן הנבחרת הלאומית דאז, סוון גוראן אריקסון שהדביק לו את הכינוי "פלה הלבן", בעודו אומר שמאז פלה האגדי בברזיל, הוא לא זוכר שחקן כ"כ צעיר שהשפיע ברמה דומה על נבחרתו בטורניר גדול. חודשיים לאחר מכן, כשרוני עבר למנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון, שכבר ראה כשרון או שניים במהלך קריירת האימון שלו, הגדיל לעשות וחגג את ההחתמה של רוני במשפט בלתי נשכח: "אני חושב שהצלחנו להביא את הכישרון הכי גדול שהמדינה הזאת ראתה ב-30 השנה האחרונות. אני מאמין שההשפעה שלו עלינו תהיה גדולה לא פחות מההשפעה של אריק קאנטונה בזמנו".
נקודת הפתיחה של רוני מבחינת ציפיות הייתה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, במיוחד במדינה היסטרית כמו אנגליה, עם תקשורת שעקבה 24 שעות אחר כל צעד של הטאלנט (על המגרש או מחוצה לו) בשבע עיניים. כשיש כל כך הרבה תקוות ורעש סביב נער בגיל תיכון, אז זו היא משימה כמעט בלתי אפשרית לעמוד בציפיות של כולם.
Premier League FA Cup League Cup Champions League Europa League Club World Cup
סיבה נוספת שבגינה לא קיבל רוני את הכבוד המגיע לו, היא כנראה המראה (ולא רק החיצוני). זה נכון שרוני תמיד היה נראה יותר כמו מתאגרף ברים, מאשר כדורגלן ברמות הגבוהות ביותר, וגם על המגרש, למרות האיכויות הגבוהות שהיו לו, הוא אף פעם לא נצץ כמו שחקנים דוגמת קאנטונה, רונאלדו וגיגס שנכנסו להיכל התהילה של השדים האדומים בעודם שחקנים פעילים.
רוני רשם את עצמו בספרי ההיסטוריה של יונייטד והפרמייר ליג בעיקר בזכות האופי החזק והתכונות הנדירות שאימץ לעצמו. ראשית, בגלל התשוקה והרעב הבלתי נגמר למשחק: זה היה מראה די שכיח לראות את החלוץ רודף אחרי שחקן של היריבה עד רחבת השער שלו, שעה שקבוצתו כבר הובילה 0:4, כאילו כל גורל חייו תלוי במהלך הזה, אבל הגורם העיקרי שגרם לרוני להגיע לגבהים אליהם הגיע במועדון, היא העובדה שבתוך המגרש, למרות היותו כוכב כדורגל וסקורר מחונן, הוא תמיד, אבל תמיד, שם את טובת המועדון מעל טובתו האישית.
כשהגיע למנצ'סטר יונייטד ב-2004 הוא למד מוואן ניסטלרוי כששיחק מאחוריו, לאחר מכן כשהיה צריך לפנות את הבמה לרונאלדו (ועוד אחרי ריב מתוקשר בין השניים במונדיאל 2006) הוא שם את האגו בצד ונתן לו את כל הכלים כדי להיות המוציא לפועל "והכוכב" של הקבוצה, כך גם עשה כששיחק לצד סאהה, טבס, ברבאטוב, צ'צאריטו ואן פרסי ואחרים.
Wayne Rooney wants to achieve something special with Everton
הוא תמיד ידע להתאקלם בכל תפקיד ועמדה, בשביל לגרום לשחקנים ולקבוצה שלו להיות הכי טובים שיש. כשהיה צריך לשחק כחלוץ קלאסי הוא חורר רשתות, כשהיה צריך להיות בעל הבית במרכז השדה, הוא ירד לקישור וניווט את המשחק בחוכמה עם ראיית המשחק והמסירות הארוכות הנפלאות שלו, וכשהיה נחוץ הוא גם שיחק באגף ונשך מגינים של הקבוצה היריבה כדי לשמור על השער שלו.
רוני היה בכל מקום, שיחק בכל עמדה, עבר אינספור שחקנים בתקופה שלו במדי השדים האדומים, ובכל פוזיציה בה שיחק הוא תמיד הביא מספרים וגם גרם לשחקנים שלצידו להוציא את המקסימום שלהם להצלחת הקבוצה. מחוץ למגרש שמו של רוני נקשר לא פעם אחת לפרשיות, אבל על הדשא הוא תמיד התנהל ללא מניירות של כוכב, וללא אגו מנופח.
את רגעי הקסם בקריירה של החלוץ כמו השלושער בהופעת הבכורה, הוולה האדיר מול ניוקאסל, המספרת מול סיטי, השער מחצי מגרש מול ווסטהאם, ועוד לא מעט שערים חשובים עבור היונייטד כולם זוכרים, אבל דווקא התכונות האלו הן מה שעשו את הקריירה של רוני במנצ'סטר יונייטד לגדולה כל כך – הוא פשוט תמיד היה שם, ולא משנה עם מי או באיזו עמדה, הוא תמיד סיפק את הסחורה בעקביות. מספיקה העובדה, שרוני הוא בין 4 השחקנים היחידים בתולדות הפרמייר ליג שבישלו למעלה מ-100 שערים, נתון שבטח נדיר לחלוץ טיפוסי.
אז אנדרייטד או אוברייטד? אחרי זכיה ב-5 אליפויות אנגליה, ליגת האלופות, הגביע האנגלי, הליגה האירופית וכל תואר אפשרי, נדמה שקצת מצחיק לשאול את השאלה הזאת, במיוחד שמבחינה אישית הוא הפך השנה לגדול מבקיעי המועדון בכל הזמנים כשחלף על פני בובי צ'רלטון המיתולוגי (לאחר שגם עקף אותו בתור גדול כובשי אנגליה), כשקבע את הרף החדש על 253 שערים לשחקן, שיא שסביר להניח שלא ישבר לעולם.
בשנתיים האחרונות חל פיחות מבחינת דקות המשחק של רוני, והחלוץ שבקלות יכל להפליג לסין או קטאר כדי להעשיר עוד יותר את חשבון הבנק המנופח שלו, החליט לקצץ בשכר ולחזור לאברטון מועדון נעוריו כדי לרשום עוד פרק בפרמייר ליג ולהראות לכולם שהיה מוקדם מידי להספיד אותו. הפרק המפואר של גדול כובשי יונייטד בכל הזמנים נגמר, ואפשר להגיד עליו הכל, אבל דבר אחד בוודאות אי אפשר לקחת ממנו: כבר בגיל 18 כשהנער חתם במועדון הפאר נתלו בו הרים של ציפיות – ואין ספק שהוא עמד בכולן.
28 September, 2004 ️️️ #RooneyMemories
