sportFive722734 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
רוב הקהל אוהב אותו, ובצדק (getty) (צילום: ספורט 5)
רוב הקהל אוהב אותו, ובצדק (getty) | צילום: ספורט 5

סטיבי ג׳י אמר עליו שהוא בחור נהדר, קלופ הוסיף שהוא הותיר אחריו מורשת, אבל חלק גדול מהאוהדים זוכר רק את הקללה העסיסית, בעברית, אנגלית או בסקאוזרית שברחה להם בין השיניים אחרי העבירה התורנית על קו הרחבה שהובילה לבעיטה חופשית, לפני חודש, או לפני חצי שנה, או יותר.

"עכשיו שוב נספוג ממצב נייח, והוא בכלל ברזילאי שלא נראה כמו ברזילאי ולא משחק כמו ברזילאי. עזוב, הוא בכלל לא נראה כמו שחקן כדורגל. לפחות שלא יעשה שטויות", הם אמרו לי. דומה שאין שחקן שנוי במחלוקת עבור אוהדי ליברפול מאשר לוקאס לייבה, שבשבוע שעבר השלים את המעבר שלו ללאציו אחרי עשור במדים האדומים.

בקיץ 2007, הקיץ שבו הגיע הצעיר הברזילאי, ליברפול נראתה במצב טוב למדי – היא זכתה בגביע האלופות ובגביע הליגה בשנתיים שלפני כן, והעתיד, למרות העננים שהפכו לקודרים בכל הקשור להנהלת הקבוצה, נראה מבטיח תחת רפא בניטס. לוקאס, שהיה קשר 50-50 בגרמיו, הוסב תחת המאמן הספרדי לעמדת הקשר ההגנתי בקבוצה שבה שיחקו גם מאסצ׳רנו, צ׳אבי אלונסו, מומו סיסוקו וסטיבן ג׳רארד (שילוש שאף זכה לשיר הקופ ׳הקישור הטוב ביותר בעולם׳).

לא הייתה לו את יכולת המסירה האלגנטית של אלונסו, לא את הקשיחות הבלתי מתפשרת של מסצ׳ראנו או את גישת ׳אני הבוס׳ של סיסוקו, הוא ודאי לא היה דינמי ושובה-לב כמו ג׳רארד, אבל די מהר הפך לחלק אינטגרלי בהרכב.

מגיע לו כבוד (getty) (צילום: ספורט 5)
מגיע לו כבוד (getty) | צילום: ספורט 5

המשך הכתבה הזו יכול להיות סקירה היסטורית של הקריירה של לוקאס בליברפול, אבל הוא לא יהיה כזה. למען האמת גם אני לא יכול להיזכר באיזה שער מדהים שלו, כי שערים באמת כמעט ולא היו. אומר רק שבמהלך העשור האחרון ליברפול, כקבוצה, עברה טלטלות - כמעט אליפות (פעמיים), כמעט פשיטת-רגל בתקופת היקס וג׳ילט (והודג׳סון), ההגעה של קינג קני שהסתיימה בקול ענות חלושה ולבסוף ליברפול המתחדשת תחת קלופ.

גאות ושפל. לוקאס, למרות שנכנס ויצא מההרכב, והיו לו משחקים נפלאים (שכבר כמעט כולם שכחו, כולל זה בו שם את יא-יא טורה בכיס הקטן שלו) לצד טעויות מביכות, עבר את הכל – שמחה וגם עצב, כמו אחרון האוהדים.

כדורגל יכול לעורר אמוציות, בטח בקבוצה רומנטית ורעבה כמו ליברפול, ובכל זאת הרגשתי נבוך כשאוהדים ׳חגגו׳ את העזיבה של לוקאס, שהיה ׳סמל לבינוניות׳ בעיניהם במקרה הטוב ושעיר לעזאזל במקרה הרע, למרות שהסטטיסטיקות מוכיחות את ההיפך.

אלו אותם אנשים שמתמוגגים ממקבצי היוטיוב מעונות עברו, עם השערים היפהפיים של טורס וסוארס, ששברו לקהל את הלב ועזבו את ליברפול למגרשים, בהם רק הכסף ירוק יותר. האם השחקנים הללו ראויים שיזכרו אותם יותר מאשר את לוקאס? ובכלל, למה מגיע להם כבוד רב יותר משחקן מקצועי מאין כמוהו, שנתן את כל כולו ושהיה מחובר ברמ״ח אבריו לליברפול העיר והמועדון, גם בתקופות קשות (אפילו אם לא מדובר בשחקן שגדל במלווד)?

יכול להיות שבלי משים יש הקושרים את העזיבה של לוקאס כחוליה נוספת בשינוי שעוברת הקבוצה תחת קלופ, ואולי זה אפילו נכון במידה מסוימת. אין ספק שעם העומס בקישור והרצון לחזק את ההגנה (בין ואן דייק יגיע או לא) לוקאס לא היה זוכה לזמן משחק כיום כמו בעבר, אבל ההחלטה לעזוב את ליברפול הייתה שלו ורק שלו, וגם זאת אחרי לבטים רבים. כי האהבה של לוקאס למועדון, לא כל הזמן וכאמור, לא אצל כולם, לא הושבה ריקם. בליברפול יודעים להעריך מסירות ועבודה קשה, ובעיקר יודעים להחזיר אהבה כשמגיע, וללוקאס מגיע.