וואו, התאוששתם? מנצ'סטר סיטי וליברפול הן חלון הראווה הטוב ביותר של הליגה האנגלית. הן חלון הראווה הטוב ביותר של הכדורגל העולמי כולו. הן לוקחות את המשחק הזה שכולנו אוהבים ולפעמים בטוחים שראינו בו הכל, ומצליחות בכל פעם מחדש להביא אותו לשיא חדש. לריגוש חדש, ולרמה חדשה. כדורגל שגורם לכל מי שאוהב את המשחק הזה לתפוס את הראש.
שתי הקבוצות הגיעו למשחק הזה בידיעה שהמומנטום, על הנייר, נמצא אצל ליברפול. המייטי רדס סגרו פער של 14 נקודות (יש לציין למען ההגינות שהיו להם שני משחקים חסרים), והחזירו לחיים מאבק אליפות שנראה היה חתום ונעול. סיטי לפתע נראתה פגיעה, ועל הנייר הגיעה בעמדת נחיתות מסוימת להתמודדות הגדולה.
אבל, וזה אבל גדול, בכל ריצה מדהימה של קבוצה יש את הרגע שבו היא מתחילה לדעוך. מי שראה את ליברפול בשבועות האחרונים ראה קבוצה בירידה, קבוצה שמנצחת על אדי הכישרון והנחישות שלה. קבוצה שנראית משמעותית פחות טוב מזאת ששיחקה לפני אפילו חודש. בתור אוהד ליברפול, לפני המשחק חתמתי על תוצאת תיקו. אחריו? אני מרוצה אפילו יותר.
צריך להגיד את זה בכנות. כשזה מתחבר לה, כשהיא באלמנט שלה וללא שום התחכמות מצד המאמן שלה, מנצ'סטר סיטי היא קבוצת הכדורגל הטובה בעולם. אני אגדיל ואומר, שמנצ'סטר סיטי של עידן פפ גווארדיולה היא קבוצת הכדורגל הטובה ביותר שראינו בפרמייר ליג. וסליחה ממנצ'סטר יונייטד של פרגי וארסנל הבלתי מנוצחת. היום במחצית הראשונה, ראינו את סיטי כשהכל מתחבר לה, ואת ליברפול שהגיעה בצורה הכי רעה שרק אפשר.
משחק ההגנה של ליברפול, שבו היא משחקת גבוה ומתבססת על יציאה לנבדל, אולי עובד לה במשך כל העונה, אבל כשהוא לא עובד כמו שצריך, הוא סיוט לצפייה. או הנאה צרופה, תלוי מאיזה צד מסתכלים. ההתקפה של סיטי, בראשותם של קווין דה בריינה וקאנסלו, שני גאוני כדורגל אמיתיים, פשוט פירקה את הגנת האדומים פעם אחר פעם. לעיתים, זה היה מביך לצפייה. בדרך נס, יחד עם יכולת טובה של אליסון וחוסר מחץ של התקפת סיטי (רק תדמיינו אם הארי קיין באמת היה מגיע לקבוצה הזאת), השאירו את המשחק בחיים בסיום המחצית הראשונה.
כל מי שראה את ליברפול בשנים האחרונות, ידע שהיא תצא קבוצה אחרת למחצית השנייה. גם במשחקי נפל, יש ליורגן קלופ, בדרך כלל, את היכולת לשנות את הצורה שבה הקבוצה שלו משחקת, ולגרום לה לצאת "כמו מלוע של תותח", כמאמר הקלישאה החבוטה. כנראה שגם הוא לא דמיין שזה יעבוד כל כך מהר, עם שער בדקה הראשונה, שהפעם הכניס להלם דווקא את המארחת.
אם יש משהו שליברפול כן תצטער עליו, זאת העובדה שהיא לא הצליחה לנצל את 20 הדקות הראשונות בחצי השני על מנת לכבוש את השער השלישי. זה היה החלק היחידי במשחק שבו המארחת נראתה מבולבלת, לא בטוחה בעצמה, ולא הצליחה לשמור על הכדור כפי שהיא יודעת. אלו גם היו הדקות שהזכירו לנו כמה ההגנה של הסיטיזנס שבירה העונה.
בסיום, חלוקת נקודות, וכזאת ששני הצדדים יכולים להיות מרוצים ממנה. כן, גם ליברפול וגם סיטי. ניצחון של התכולים היום, היה חותם סופית את התואר. ניצחון של האדומים, היה משאיר אותו פתוח לחלוטין. כרגע, עם פער נקודה ועם מספיק מחזורים לסיום, לא בטוח שנאמרה המילה האחרונה. והיו עוד מנצחים. אנחנו, אוהדי הכדורגל, הצופים, וכמובן הליגה האנגלית.
ביום שבת הקרוב, סיטי וליברפול ייפגשו שוב בחצי גמר הגביע האנגלי. סביר להניח שנראה מעט רוטציות בהרכבים, אבל אתם יכולים לצפות בדיוק לאותה אינטנסיביות ואותו קצב. שני המאמנים האלו לא מוכנים לוותר על אף תואר. מי יודע, אולי עוד נזכה למפגש ביניהן גם בגמר ליגת האלופות. מה שבטוח, זה יהיה מרגש לפחות כמו 180 הדקות שקיבלנו בשני המפגשים בליגה.
