בעידן הפופליסטי שבו אנו חיים, תקראו לרוב על הטובים ביותר. העשירים והמצליחים, אלה שתמיד נמצאים בכותרות בזכות העניין שהם מושכים. אבל בכדורגל האירופי, יש גם סיפורים אחרים, שהופכים את המשחק לפופולרי ביותר מכל הענפים. מרכיב חשוב בסיפור הזה הוא הקבוצות הכי מפתיעות שזכו באליפות בליגות הבכירות של היבשת. ולכן, בחרנו את חמש הסינדרלות שהדהימו את כולן במאה ה-21. קריאה נעימה.
מקום חמישי: לה קורוניה 1999/0
בראשית המילניום, צמרת הליגה הספרדית החלה לעבור טלטלה. הסיבה המרכזית היא העליה בפופולריות של ליגת האלופות והמאבק האיתן של ריאל מדריד וברצלונה להשיג את התואר האירופי. הוואקום שנוצר, איפשר לקבוצות מחוץ למרכזים הגדולים לקרוא תיגר על ההגמוניה של קסטיליה וקטאלוניה. לה קורוניה, ששש שנים קודם לכן, החמיצה את האליפות בגלל החמצת פנדל גורלית של מירוסלב דיוקיץ' במחזור הסיום, עשתה את זה בגדול. טוב, לא ממש בגדול, כי היא הפסידה 11 פעמים באותה עונה וסיימה עם 69 נקודות ליגה בלבד, אבל זה הספיק לה לאליפות היסטורית.
הקבוצה מגאליסיה הושתתה באותו עשור על שחקנים מברזיל, בזכות הקשרים הטובים של הנשיא, אוגוסטו ססאר לאנדוריו. את השמות המפוצצים של ריבלאדו ובבטו החליפו שחקנים פחות אטרקטיביים כמו מאורו סילבה, פלאביו קונסיסאו והפליימיקר האדיר דז'למינייה. המאמן המעולה חאבייר אירורטה, שעבר מהיריבה העירונית סלטה ויגו, בנה קבוצה סופר תחרותית שנעזרה בעיקר בכיבושים של רוי מקאי, שהצטיין בעונת האליפות עם 22 הבקעות, והחלוץ הפורטוגלי פאולטה. אף אחד לא הופתע כאשר שנתיים לאחר מכן "סופר דפור" גנבה לריאל את הגביע מהברנבאו וב-2004 העפילה לחצי גמר ליגת האלופות.
מקום רביעי: וולפסבורג 2008/09
עונת הבונדסליגה הזו החלה בצורה מאוד משונה, כאשר הופנהיים, הלהיט התורן, נאבקה צמוד בפסגה עם באיירן מינכן עד פגרת החורף. וולפסבורג הצליחה להזדנב לאחר הפגרה, כשהיא חוזרת מפיגור 9 נקודות כדי לעלות למקום הראשון. משחק העונה מול באיירן באפריל היה בלתי נשכח. הזאבים טרפו את הבווארים עם חמישייה, כולל שער מבריק של גראפיטה עם העקב, שמככב בכל קליפ שיווקי של מנהלת הליגה עד עצם היום הזה. וולפסבורג, שעד לפני עשור כלל לא הכירה מגרשי הליגה הבכירה, חגגה עם צלחת אליפות היסטורית והבירה זרמה במפעלי פולקסוואגן (הבעלים של המועדון) כאילו היתה דלק מנועים.
סיפור ההצלחה של וולפסבורג נזקף לזכות ארבעה אנשים במיוחד: המאמן פליקס מגאת', שנחשב גם אז לאחד הדקטטורים הגדולים באירופה, ומי שנזרק מבאיירן למרות שני דאבלים רצופים ולכן הגיע חדור מטרה ונקמה לעונה. והשחקנים עצמם, יותר נכון, שלישיית הקסם בהתקפה: זבדאן מיסימוביץ' הבוסני המעולה שניפק 20 בישולים, שאת רובם הפכו אדין דז'קו, בן ארצו, וגראפיטה לשערים קלים. צמד החלוצים סיים את העונה עם 54 שערי בונדסליגה במשותף. מאז אותה שנה ירוקה ומתוקה, האליפות הלכה רק לדורטמונד של יורגן קלופ ומשם לשיאנית הניצחית באיירן מינכן.
מקום שלישי: בואבישטה 2000/01
חוץ מהמוות ותשלום המיסים, בפורטוגל יודע כל ילד על עובדת החיים הבאה: רק פורטו, בנפיקה וספורטינג ליסבון חולקות את האליפויות במדינה מאז שנות הארבעים. ההגמוניה הזאת הופרה לפני 19 שנה, כאשר בואבישטה, הקבוצה הקטנה מפורטו, גברה על היריבה העשירה שלה בחודש ינואר, עקפה אותה בטבלה ובסיום העונה חגגה עם תואר אליפות היסטורי וסנסציוני.
מי שאחראים היו להצלחה, הם קודם כל המאמן חאיימה פאצ'קו ושחקני ההגנה שלו, בראשות השוער ריקרדו, שספג רק 22 שערים ב-34 מחזורי ליגה. פטיט היה הלב במרכז המגרש ובהתקפה עזרו לו המאסטרו, ארווין סאנצ'ס פלטיני הכל יכול, והחלוץ ומלך השערים אלפדייו סילבה. מיד לאחר האליפות, הפנתרים השחורים איבדו את רוב שחקני המפתח שלהם לקבוצות הגדולות והחלו להדרדר מקצועית וכלכלית.
מקום שני: מונפלייה 2011/12
במהלך שנות השמונים והתשעים שיחקו עבור מונפלייה לא מעט שמות נוצצים, כמו רוז'ה מילה, קרלוס ואלדרמה, אריק קנטונה ולורן בלאן. הקבוצה זכתה בגביע ב-1990, אבל רק במאה ה-21 היא הצליחה לקטוף את התואר החשוב מכולם, אליפות צרפת, בניגוד לכל התחזיות המוקדמות. שנתיים קודם לכן עוד היתה מונפלייה בליגה השניה, אבל בפרק זמן קצר המאמן רנה ז'יראר בנה תלכיד מספיק מאוזן ואיכותי כדי להסתכל לפ.ס.ז' בלבן של העיניים. מונפלייה ניצלה את העובדה שהקבוצה מהבירה עדיין היתה בשנת למידה תחת הבעלים החדשים מקטאר ואפילו החליפה מאמן באמצע העונה.
הסינדרלה מדרום צרפת בעזרת אוליביה ז'ירו, מלך השערים שלה, יונס בלהנדה, רמי קאבלה ומאפו יאנג אמביווה, השכילה לרשום ניצחון על אוקזר במחזור האחרון ולהבטיח אליפות היסטורית ומדהימה עם 82 נקודות ליגה. כל זאת, למרות שתקציבה נחשב ל-13 בגובהו בליגה, ושכר השחקנים שלה היה נמוך משמעותית מעלות הרכש הכי יקר של פ.ס.ז', חאבייר פסטורה. האושר הגדול ביותר בסיום העונה היה על פניו של הבעלים, לולו ניקולאן שראה את מפעל חייו מ-1974 מגיע לנקודת שיא אדירה ובשנה שלאחר מכן שיחקה מונפלייה בליגת האלופות.
2012 - Olivier Giroud // #Montpellier: pic.twitter.com/6AGYAeVkgQ
— _ (@ThrowbackPhotos) March 28, 2015
מקום ראשון: לסטר 2015/16
טובי התסריטאים המשופשפים בהוליווד לא היו יכולים לכתוב סיפור כזה. הוא החל ביחס של 1 ל-5000 בסוכנויות ההימורים לאליפות של לסטר, כשלשם השוואה לקים קרדשיאן היה סיכוי טוב יותר לזכות בנשיאות ארה"ב. עונה קודם לכן, השועלים ניצלו מירידה במחזורים האחרונים לאחר קאמבק נהדר והמטרה של המאמן קלאודיו ראניירי היתה רק לשרוד את העונה. אבל בזה אחר זה החלו הקבוצות הגדולות מצ'לסי האלופה ועד מנצ'סטר סיטי העשירה ליפול כמו קוביות דומינו. שיטת המשחק של לסטר - הגנה, הגנה, הגנה ויציאה למתפרצות החלה לעבוד ובקינג פאוור החלו להאמין בבלתי סביר.
לסטר שרדה את חג המולד בצמרת הגבוהה ולאחר מכן רק הלכה והגדילה את הפער מיריבותיה. באפריל כבר הבטיחה השתתפות בליגת האלופות וב-2 במאי הוכתרה לאלופה לראשונה ב-132 שנות קיומה. הסינדרלה הכי גדולה בתולדות הליגה היתה מורכבת מדמויות שאף אחד לא נתן להן צ'אנס - החל מהמאמן קלאודיו ראניירי, שנחשב עד לאותה עונה כלוזר הנצחי בקרב פרשנים, דרך אנגולו קאנטה שעבר בליגות הקטנות של צרפת וריאד מחרז, שבכלל לא הכיר את לסטר ביום שחתם על החוזה איתה, וכמובן ג'יימי וארדי, החלוץ שהגיע מפליטווד טאון מהליגה החמישית, והפך לאליל הקהל. האלופה המפתיעה אי פעם.
