יכול להיות שאוהדי הכדורגל של היום פחות זוכרים, אבל מנצ'סטר יונייטד עד ממש לא מזמן - היתה מועדון גדול. כזה שמשחק במגרש של הגדולים, ומנסה להשיג שחקנים בעלי שיעור קומה. לאורך השנים בתקופות השיא של יונייטד, בעיקר בשנות התשעים והאלפיים המוקדמות, צפו לא מעט סיפורים על שחקנים שיונייטד התעניינה בהם, ובסופו של דבר לא הצליחה להשיג.
"סקיי ספורטס" אסף 50 כאלה, ופרסם אותם היום (רביעי). אנחנו ניתן לכם את עשרת הסיפורים הגדולים: עשרה סופרסטארים שכבר היו על סף הגעה לאולד טראפורד, ובסופו של דבר בוששו להגיע.
10) אלן שירר
אחד החלוצים האנגליים הגדולים בכל הזמנים לא רק סירב ליונייטד, אלא סירב לה פעמיים: הפעם הראשונה היתה ב-1992, כשהוא עזב את סאות'המפטון לטובת בלקבורן (איתה גם זכה באליפות), אבל הפעם המשמעותית יותר היתה ב-1996. שירר עזב את בלקבורן, וניהל מגעים ענפים מאוד עם אלכס פרגוסון (אז עוד לא "סר"). המו"מ התקדם טוב מאוד, עד ששירר "נתן ברקס" בדקה התשעים, והחליט לעבור לניוקאסל. שני הצדדים לא ממש נפגעו מההחלטה: שירר מצידו הפך לאחד הסקורים הטובים באנגליה; פרגוסון, מצידו, החתים את רוני יונסן, קארל פובורסקי, ג'ורדי קרויף וגם חלוץ צעיר מנורבגיה בשם אולה גונאר סולשיאר. את התוצאות של המהלך שמעו עד ברצלונה.
9) אדן הזאר
נקודת הזמן: 2012. הכוכב הצעיר מבלגיה עוזב את ליל, והמטרה שלו היא אנגליה. מנצ'סטר סיטי וטוטנהאם התעניינו בשירותיו, אבל גם מנצ'סטר יונייטד ואלכס פרגוסון: אלא שבאמצע עמד סעיף השחרור של הזאר, שעמד על 6 מיליון יורו. "פרגי" סירב לשלם את הסכום, בטענה שהוא גבוה מדי. בסופו של דבר, זו אכן היתה החמצה של המנג'ר הסקוטי הוותיק: הזאר הגיע לצ'לסי, זכה באיתה בשני תארי אליפות פרמייר ליג (עם מוריניו ואנטוניו קונטה), ועבר לריאל מדריד בקיץ האחרון תמורת 130 מיליון ליש"ט. יונייטד, מצידה, החתימה במקומו של הזאר את שינג'י קגאווה...
8) רוברט לבנדובסקי
גם כאן, נקודת המפתח היתה 2012. החלוץ הפולני, שהפך ברבות הימים לאחד מהטובים בעולם בתחומו, הרשים מאוד את יונייטד כאשר שיחק בבורוסיה דורטמונד. אבל הצהובים-שחורים, מצידם, סירבו לשחרר אותו, וקשה להאשים אותם: בסוף אותה עונה, דורטמונד עזר לקבוצה בהנהגתו של יורגן קלופ לזכות בדאבל הגרמני; שנה אח"כ, הוא העפיל איתם לגמר ליגת האלופות. אחרי שנתיים, באיירן מינכן שמה עליו את היד, והרוויחה 230 שערים בחמש שנים. יונייטד תצטער בוודאי על ההחמצה, אבל תמשיך הלאה להחמצות הבאות.
7) פטריק ויירה
היריבות בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל היתה הקו העלילתי המפותח ביותר במשך שני עשורים בפרמייר ליג: שתי קבוצות חזקות, עשירות בתארים ובסגל שחקנים משוכלל, ובעיקר - שני מאמני על משני הצדדים, ארסן ונגר וסר אלכס פרגוסון. מוקד נוסף של היריבות היה המאבק המתוקשר בין הקשר האחורי של ארסנל, פטריק ויירה, לקפטן הקשוח של יונייטד רוי קין. אבל לא רבים יודעים שהם היו יכולים, בכלל, להיות שותפים. פעמיים ניסה פרגוסון להחתים את ויירה: ב-2001 וב-2003, אז נפתחה ההזדמנות לאחר שיונייטד מכרה את דייויד בקהאם לריאל מדריד. לויירה היתה עוד שנה בחוזה, אך הוא העדיף לשמור על נאמנות לוונגר ולהייבורי. ב-2 באוגוסט הוא כבר חתם על חוזה לארבע שנים אצל התותחנים.
6) ריבאלדו
קיץ 1999 היה אופורי במיוחד עבור יונייטד. עונת הטרבל החלומית הסתיימה, היא רשמית הוכתרה כמועדון הגדול בעולם, ועם האוכל בא התיאבון: במועדון תכננו לשים את ידיהם על הכוכב של ברצלונה, ריבאלדו, כשגם הברזילאי היה בנקודת שיא בקריירה. ב-99' הוא כבר זכה הן בבלון ד'אור והן בתואר שחקן השנה של פיפ"א, אבל את לואי ואן חאל זה פחות הרשים. היחסים בין הכדורגלן הברזילאי למנג'ר ההולנדי קשה העורף לא ידעו ימים יפים. אבל הנהלת ברצלונה נשארה תקיפה, וסירבה למכור את הכוכב שלה. "לא היתה הזדמנות אמיתית, כי ברצלונה לא חשבה אפילו למכור", הודה פעם פרגוסון בעצמו. עוד פספוס לרשימה.
5) גבריאל באטיסטוטה
היום קצת קשה לזכור, אבל בשנות התשעים ספק אם היה חלוץ מגניב יותר. הכוכב הארגנטינאי לא הפסיק להפגיז (תרתי משמע, כמו בחגיגת השער שלו) במדי פיורנטינה, ובאופן טבעי הפך מטרה עבור כל המועדונים הגדולים ביבשת. פרגוסון ויונייטד מאוד התלהבו, ואף שאפו להחתים אותו, אבל בדרך עמדה הקבוצה מפירנצה שהציבה עליו סכום שחרור אסטרונומי. "באטיגול" נשאל פעם למה לא עבר למועדון גדול יותר, דוגמת יונייטד, מילאן או ריאל מדריד. "העדפתי את השקט והרוגע שבפיורנטינה", הוא ענה. וביונייטד, בטח אצל פרגוסון, באמת היה פחות רגוע.
4) פול גאסקוין
אחת התעלומות הגדולות של הכדורגל האנגלי מגיעה לשאלה: מה יכול היה לקרות אחרת בקריירה של גאסקוין? האם דווקא מנג'ר קשה יחסית, כמו אלכס פרגוסון, היה מוציא ממנו יותר? ובכן, כמעט וקיבלנו תשובה. כבר ב-1988, פרגוסון ניסה להחתים את גאסקוין ביונייטד. "גאזה" היה אז רק בן 20, והשניים כבר נפגשו פנים אל פנים, כולל הצעה על חוזה של 2,500 ליש"ט בשבוע. בסופו של דבר, גאסקוין בחר בטוטנהאם, ופרגי סיפק את התשובה מדוע: "הספרס קנו בית לאבא ולאמא שלו בצפון לונדון", הוא חשף, "זו היתה האכזבה הגדולה שלי".
3) רונאלדיניו
ושוב אנחנו חוזרים לעונת 2003. ואקום התמלא עם העזיבה המתוקשרת של בקהאם, ויונייטד חיפשה אותו למלא עם הסנסציה הברזילאית. בדרך עמדה ברצלונה, שפספסה את "בקס" לטובת ריאל מדריד, והלכה בכל הכוח על האיש עם החיוך המזוהה. 30 מיליון יורו עברו מצד לצד, ורונאלדיניו הגיע לקאמפ נואו. כמה ההפסד היה גדול? באותו קיץ חתם כישרון צעיר הרבה יותר בשם כריסטיאנו רונאלדו בטראפורד. ספק אם בכו שם בדיעבד על ההחמצה.
2) זינדין זידאן
מה ששמעתם. זמן: קיץ 1996. הכוכב הצרפתי ממוצא אלג'יראי עוזב את בורדו, אחרי שזכה בתואר שחקן השנה בצרפת. כל הסקאוטים באירופה מתלהבים מהכוכב, וגם אחד שראה משהו בכדורגל, אחד, אריק קנטונה. אבל סר אלכס היה סקפטי (עוד באירופה): הוא טען שזידאן לא מה שיונייטד הזדקקה לו באותו זמן. יובנטוס ניצלה את ההזדמנות, חטפה את הצרפתי; זידאן ראה את אולד טראפורד רק כשחקן יריב.
1) רונאלדו הברזילאי
קו מחבר בין לא מעט החמצות היה השמרנות הכלכלית היחסית של סר אלכס פרגוסון. במקרה הזה, היא היתה בולטת מכולם: בקיץ 1996, פ.ס.וו איינדהובן מכרה את הכישרון הברזילאי ואף הציעה אותו ליונייטד, אבל בתנאי אחד: שהשדים האדומים ישלמו 20 מיליון ליש"ט. פרגי סירב, ברצלונה אמרה "כן", ויונייטד נאלצה לחכות שבע שנים עד שהחתימה רונאלדו אחר. בדיעבד? הלך טוב.
