במשך יותר משני עשורים על הקווים באולד טראפורד, אלכס פרגוסון צבר רשימת רכש מהמפוארות שנראו בכדורגל העולמי. כריסטיאנו רונאלדו, וויין רוני, רוד ואן ניסטלרוי, ריו פרדיננד, חואן סבסטיאן וראן, דויד דה חאה וקרלוס טבס היו רק קצה המזלג של הצלחות מאמן העבר, אבל מה הפך אותו לכזה מוצלח בזיהוי שחקנים?
בראיון שהעניק לפודקאסט של 'סקיי ספורטס' הבריטי, גארי נוויל חשף את מדיניות הרכש המרתקת של פרגוסון ביונייטד. על פי דבריו, המאמן היה עובד בשלוש חזיתות שונות, שיצרו לו מעין "מסוע בלתי נגמר של ההעברות" לתוך ומחוץ למועדון - מה שהוביל, כזכור, לקדנציה בת 27 שנים באולד טראפורד.
Gary Neville lifts lid on Sir Alex Ferguson's transfer strategy at Man Utdhttps://t.co/I6pDSsN0Cv pic.twitter.com/ikaGV0Fbv3
— Mirror Football (@MirrorFootball) April 2, 2020
"היו לו שלוש קטגוריות בחיפוש הרכש", הסביר נוויל. "תחילה, המדיניות שלו הייתה לקדם את שחקני הנוער, עוד לפני שבכלל הביט למצב בשוק. לאחר מכן, פרגוסון לא צריך היה להסתכל על הטובים ביותר בפרמייר-ליג, אלא על אלה שהיה יכול לסמוך עליהם ויועדו לצמוח יחד עם המועדון לטווח הארוך. שחקנים דוגמת גארי פליסטר, סטיב ברוס, וויין רוני, ריו פרדיננד ורובין ואן פרסי".
"והקטגוריה השלישית הייתה מציאת כישרון בינלאומי שיכול היה להגיע למנצ'סטר, לעבוד עם פרגוסון ולהתפתח לאחד השחקנים הגדולים בעולם", המשיך נוויל. " הוא עשה זאת עם נמניה וידיץ', פטר שמייכל, פטריס אברה, כריסטיאנו רונאלדו ואולה גונאר סולשיאר. לעיתים רחוקות מאוד פרגוסון העיז לקנות כוכב שלם - מה שלא רחוק מהטקטיקה של פפ גווארדיולה וסיטי כרגע".
בכל הנוגע למכירת שחקנים, הוסיף שחקן העבר והעיתונאי: "הוא היה נפטר מהם כשהם לא מספיק טובים, או שחש שהם מפקפקים בשליטתו. הוא היה חסר רחמים. הטקטיקה, כאמור, הייתה 'חגורת מסע' - מעטים היו נכנסים ליונייטד, אבל לא מעט עזבו. ועדיין, הכל היה מאוזן. היו שישה-שבעה צעירים, עשרה באמצע ושלושה או ארבעה בשנותה-30 לחייהם".
