תומר חמד הוא לא הישראלי הראשון לשחק בפרמייר-ליג או בליגה הספרדית, אבל הדרך שהוא עשה לשם מייחדת אותו מכל השאר. החלוץ בן ה-32 לא סומן בגיל צעיר ככוכב גדול, והיה צריך להתמודד לא פעם עם דחייה עד שקיבל את ההכרה המגיעה לו. בראיון לשי האוזמן הוא סיפר על רגעי הקושי, האנשים שדחפו אותו קדימה וההתאקלמות בספרד ואנגליה.
"כשהייתי צעיר, הכל היה סביב הכדורגל", מספר חמד, "בבר מצווה שלי, הייתה שבת חתן, כולם באו לבית הכנסת ואחרי זה האירוע היה אצלנו בבית. מעל מאה איש. אחרי חצי שעה אמרנו לאורחים שיש לי משחק, מי שרוצה יכול לבוא, מי שלא יכול לחכות פה ואני אחזור עוד שעתיים. גם כשהחברים הלכו לשחק כדורגל במהלך בר המצווה של אח שלי, הלכתי איתם ויש תמונות של האירוע בלעדיי".
הדחייה הראשונה של חמד הגיעה בגיל צעיר, ממכבי חיפה: "יש לי זכרון אחד מגיל מאוד צעיר. 10, אפילו פחות. הייתי בבית ספר לכדורגל של מכבי חיפה בקרית אליעזר והייתי בא כל יום שישי לאימונים ובשלב מסוים בחרו את השחקנים שהולכים לליגה בקצף. בא המאמן והודיע מי ממשיך ואמרו לי שאני לא ממשיך. אני חושב שהמאמן היה אשר עלמני, אני לא בטוח. אבא שלי אמר לי שהם עוד יצטערו ואני התחלתי לבכות. מכבי חיפה הייתה בשבילי הכל. אחר כך התחלתי לשחק בהפועל חיפה ואחרי כמה שנים מכבי חיפה באו אליי ואמרו לי שהם אהבו את מה שראו ורצו שאצטרף. אני לא נוטר טינה".
גם בליגת העל לקח לחמד זמן לשכנע את המאמנים שהוא ראוי להזדמנות, למרות עונה טובה בבני יהודה: "עשיתי קפיצת מדרגה בבני יהודה, אחת הגדולות שלי, אבל אנשים לא ראו את זה כי הבקעתי רק שער אחד. הייתי בשלב שאני כן יכול לתרום למכבי חיפה. ראיתי שאני לא בתכניות אצל אלישע לוי, אז קיבלתי את ההחלטה הכי חשובה בקריירה שלי. ידעתי שאם אני יוצא להשאלה ולא עושה משהו משמעותי, כנראה לא אחזור למכבי חיפה. ידעתי שזו עונת המבחן, במיוחד כשהלכתי לקבוצה שמועמדת ודאית לירידה. אלי מחפוד אמר לי שאני אהיה החלוץ כל העונה וזה מה שרציתי. להוכיח לכולם שאפשר לבנות סביבי קבוצה".
בחזרה לכתומים, בקבוצה מהשכונה חווה חמד את אחד הרגעים המשמעותיים בקריירה שלו: "הגעתי למצב בבני יהודה שאחרי שנתיים של עבודה שהכל היה אמור להתפוצץ, ועובר מחזור ועוד מחזור, אני לא מבקיע ואני הכי טוב על המגרש. החמצות של ילד שעלה עכשיו מהנוער, הקבוצה לא מתרוממת. היה משחק בפ"ת, אחד הטובים שלי באותה עונה, מצבים בלי סוף ואני מחמיץ ומחמיץ ואנחנו ספגנו גול בדקה ה-90 והפסדנו והתחלתי לבכות בחדר ההלבשה מול כל השחקנים. אמרתי לשחקנים שאני לא יכול יותר, שזה גדול עליי. אני לא אשכח את הרגע הזה".
בסופו של דבר חמד הגיע לרמות הגבוהות ביותר באירופה, ולפיו, הרבה בזכות אשתו, שונית: "בעונה האחרונה במכבי חיפה, בינואר באה מכלן ורצתה להחתים אותי לעונה הבאה. זה היה החלום שלי, לצאת לאירופה, אבל היא אמרה לי לחכות, הם ירצו אותך גם בסוף השנה וגם קבוצות יותר גדולות. אחרי שבוע הם הגדילו את ההצעה והיא אמרה לי להמשיך עד סוף העונה במכבי חיפה. היא ידעה לשמור עליי מול האנשים הפחות טובים בכדורגל. אני ילד טוב ותמים ומאמין למה שאומרים לי והיא ידעה לשמור עליי".
למרות העבודה הקשה, חמד היה צריך תקופת הסתגלות בליגה הספרדית: "אחרי 10 דקות באימון, שאלתי את עצמי 'לאן הגעתי?'. ליגה ספרדית, השחקנים הכי טכנים בעולם. אני רץ ממקום למקום, אני רק עוצר את הכדור ומישהו קופץ עליי, לוקח לי אותו. אני מתחיל להבין שכל מה שעשיתי עד עכשיו באימונים בארץ, זה לא מספיק. הכל יותר מהיר, יותר חזק. כל מה שעשיתי עד עכשיו נתן לי רק האפשרות לשרוד את החודשים הראשונים".
אבל חמד לא עצר בספרד, וכשהוא סימן לעצמו מטרה להגיע לאנגליה, גם אותה הוא הצליח להגשים, למרות שכבר לא יכול היה להשתמש ביתרון הכי גדול שלו: "בספרד חשבתי שאני חלוץ חזק וגבוה, הגעתי לקבוצה (ברייטון) שאין בלם גדול ממני, אין חלוץ פחות פיזי ממני. אם חשבתי שהפיזיות שלי ספרד והחוזק שלי זה יתרון, פה אני צריך להביא את מה שלמדתי בספרד. את הטכניקה, את חכמת המשחק".
