במהלך העונה האחרונה, ליברפול נראתה כמכונה משומנת. דורסנית, יעילה, כזאת שמנצחת ללא הפסקה. רצף משחקים ללא הפסד גרר השוואה לארסנל ההיא – הבלתי מנוצחת – מתחילת העשור הקודם. אלא שעל אף שהרצף נקטע בהפסד לווטפורד, אוהדי ליברפול רבים עדיין טוענים כי תואר הקבוצה הגדולה ביותר מגיע להם. לקחנו את הסוגייה ל"בית הדין הגבוה לצדק של הכדורגל העולמי" כדי לשמוע טיעונים משני הצדדים.
נאום התביעה, אוהד ליברפול
כבוד השופט, חבר המושבעים, קהל נכבד. ארסנל הייתה קבוצה פנטסטית. באמת. אבל מה שהיה טוב פעם, לא מספיק טוב היום. אתם באמת מצליחים לדמיין אותם עומדים מול הלחץ שלנו? היינו הופכים את ה'תותחנים' ל-'בשר תותחים' –".
השופט: "סדר! הקנטות כאלה – לא בבית המשפט שלי. בקצב הזה – לא תזכו במשפט גם בעוד 30 שנה".
האוהד: "סליחה, כבודו. מה שחשוב לי לומר - הכדורגל השתנה. לאף אחד אין זמן להשתהות עם הכדור, הכדורגל משוחק בעוצמה גבוהה יותר. ומי יותר אינטנסיבי מאיתנו? כבר בדקה ה-60 הם היו נופלים מהרגליים.
איני מזלזל בארסנל ההיא, כבודו. באמת. אבל לאיזה הישג בינלאומי היא הגיעה? עד 2006 היא מעולם היא לא עברה את רבע גמר ליגת האלופות, וגם אז היא נכשלה בגמר. הקבוצה הנוכחית שלנו, שמשייטת לאליפות, היא עדיין אלופת אירופה המכהנת – והייתה רחוקה מרחק פריקת-כתף של סאלח מזכייה נוספת בשנה שלפני כן".
"המאמן שלנו, קלופ, לא רק אדם שובה לב, אלא זה שהביא את שיטת ה'גאגנפרסינג' - הלחץ הקולקטיבי – לקדמת הבמה של הכדורגל האירופאי, שיטה שהשתכללה עוד יותר אצלנו. ומעבר לכך, אנחנו משחקים בצורה שמעולם לא נראתה בכדורגל. אתם ראיתם פעם מגנים שמתופקדים מהעמדה הזו ממש כפליימיקרים? קלופ פיתח וגיבש את השחקנים שלנו לכדי יחידה לוחמת. הוא לא הביא אותם מקבוצות כיובנטוס או אייאקס, אלא מהאל-סיטי וסאות'המפטון".
"ובנוגע לעונת "הבלתי-מנוצחים" – בסופו של דבר, הרצף שלהם ארוך רק ב-5 משחקים משלנו (44 מול 49). וכשמסתכלים על הנתונים החשובים באמת – רואים שבמהלך רצפי המשחקים של שתי הקבוצות ליברפול ניצחה יותר (39 ניצחונות מול 36 של ארסנל) והשיגה יותר נקודות בממוצע למשחק (2.77 מול 2.47). כמעט שליש ממשחקי ארסנל בזמנו הסתיימו בתיקו (13). כבודו, המספרים מדברים בעד עצמם. כך שלסיכומו של דבר, הרצף שלהם היה בהחלט מרשים. יש בכך משהו סימלי. אבל כשעושים השוואה – אין ספק שליברפול שלי הרבה יותר טובה".
נאום ההגנה, אוהד ארסנל:
"מכובדיי, האם בכלל ניתן להשוות? אנחנו מדברים על ה-Invincibles! מדובר בציון דרך אדיר בליגה תחרותית כמו הפרמייר-ליג! הרי רצף של עונה ללא הפסד מעיד קודם כל על יציבות יוצאת דופן. דווקא אחרי החודש האחרון, בו ליברפול הודחה מליגת-האלופות ומהגביע, ציפיתי מאוהדיה להבין –"
השופט: "סדר! שמור על תרבות דיון. שלא אזכיר היכן אתם נמצאים כיום".
אוהד: "מצטער, כבודו. אבקש להתחיל את טיעוניי מבסיס ההשוואה - הסגל. חומר השחקנים שלנו פשוט יותר טוב. עם כל הכבוד, אף אחד לא ישכנע אותי שסאלח ומאנה שחקני התקפה טובים מהנרי וברגקאמפ, שקישור שמבוסס על פאביניו והנדרסון טוב מזה של ויירה וג'ילברטו סילבה, ושכצמד בלמים, ואן-דייק וגומז טובים מקמפבל וטורה. נכון, אולי יש להם עדיפות בעמדת המגינים והשוער – אבל גם היא מינורית, בטח כשיש שחקנים איכותיים כמו להמן, קול ולאורן. וזאת עוד לפני שדיברנו על ליונברג ופירס, או כאלו שעלו מהספסל כמו חוסה אנתוניו רייס, וילטורד, קלישי, אדו, קאנו.. את מי הסקאוזרים יעלו מהספסל, את שאקירי?
ליברפול הנוכחית קבוצה נהדרת, אני יודע. אבל לא היסטורית כמו זו שלנו. התביעה מספרת על תהליכים פורצי דרך, ושוכחת את אלו שקרו בארסנל. כשוונגר הגיע לקבוצה, האלכוהול ומזון המהיר היו מוצרים שכיחים בחדר ההלבשה. המהפכה התזונתית-ספורטיבית שהנהיג הקפיצה את ארסנל לכדורגל של המילניום הנוכחי, ואחריו הלכה כל הליגה. השיטות הטקטיות שלו הפכו קבוצה שכונתה Boring-boring Arsenal לאטרקטיבית, מלהיבה, כזו שגורמת לאוהד הנייטרלי להתאהב בה.
ובכלל, ההגעה שלו למועדון החלה תהליך שהתחיל בדאבל (1997/1998) – השני בתולדות המועדון – המשיך בעוד דאבל (2001/2002), בעונת הבלתי-מנוצחים (2003/2004) – והסתיים ב-2005/2006, כשגול בדקה ה-81 של ברצלונה מונע מאיתנו לקחת את גביע האלופות. היה שם הכל – הישגיות, המשכיות ופיתוח שחקנים צעירים.
אז כן, אולי יש משהו סמלי בקבוצה מהעונה ההיא, עונת 2003/2004. השלמות של אותה עונה מסמלת את הקבוצה שנבנתה במשך כמה שנים, והייתה מהטובות בהיסטוריה של הכדורגל. ליברפול הנוכחית קבוצה ענקית, זה נכון. אבל היא עדיין לא שם".
פסק דין
מדובר בסוגייה בה קשה לשפוט. משחק הכדורגל השתנה. שיטת האימון והמשחק, הסיקור התקשורתי, הדרישות והציפיות מהשחקנים, מהמאמנים ומהמועדונים עצמם. ההשוואה בין הקבוצות בעייתית, מכיוון שהן שיחקו בשיטות ובמערכים שונים, ובכלל – בזמנים אחרים. עם זאת, אנסה להכריע בין ארסנל מודל 2003/2004 לבין ליברפול הנוכחית, עם התחשבות בעונות שבאו לפני כן.
שתי הקבוצות אומנו היטב, ושני המאמנים נחשבו בין הטובים ביותר בתחומם – כל אחד בזמנו. בית המשפט סבור כי הלחץ הקולקטיבי והאינטנסיביות של הליברפולים מהווים יתרון על פני אלו מצפון-לונדון - אך מרכז השדה העדיף, בנוסף לשפע היצירתיות, הניסיון והעומק מהספסל הכריעו את הכף לטובת התותחנים.
הצלחת המייטי-רדס במפעלים האירופאיים נלקחה כשיקול מרכזי בהשוואה, אלא שלדעת בית המשפט - עדיפה השפיטה על פי הליגה ולא על פי טורניר. וזהות היריבות על תואר האליפות לשתי הקבוצות נלקחה בחשבון. המאבק של ארסנל במנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון וצ'לסי של תחילת עידן אברמוביץ' נראית, על פניו, קשה מזה שליברפול התמודדה העונה – שהגיע בעיקר ממנצ'סטר סיטי.
וכן, יציבות שבאה לידי ביטוי בעונה ללא-הפסדים חייבת להיכלל בהשוואה. לכן, נטיית בית-המשפט לקבוע לזכות ארסנל של עונת 2003/2004. אלא שלא מדובר בפסק דין חלוט. את ההכרעה ניקח אליכם – חבר המושבעים, קהל הקוראים. מי לדעתכם הייתה הקבוצה הטובה ביותר, ולמה?
